לא רק חג הקורבן: יום עצמאות צמחוני

צילום: 123RF

תפוח בדבש, סופגניות, פירות יבשים, אזני המן, קניידלאך, עוגות גבינה… אלה הם מאכלים מסורתיים לחגים שלנו כבר מאות שנים, ולכל אחד הסבר משלו. אין טעם לנסות לוותר עליהם, אפשר אולי לשדרג את איכותם.

אך מהיכן הגיע המנהג המשונה של בשר על האש ביום העצמאות? כנראה שזה עוד מנהג בעייתי שאימצנו מאמריקה. זהו מנהג הרווח אצלנו יותר ויותר בדור האחרון. בזכרונות ילדותי בירושלים יום העצמאות כלל מעגלי ריקודים במדרחוב, שינה בחוץ ולמחרת פיקניק, שמדי פעם מישהו גם היה צולה בשר על האש.

כאשר בתור נערה טסתי עם המשפחה לארה"ב ונחתנו בדיוק בארבעה ביולי, חברים הזמינו אותנו לברביקיו ואני זוכרת שהיה לי קשה כי כמה חודשים קודם לכן הפכתי להיות צמחונית, והמארחים שלנו לא ידעו מה לתת לי לאכול. כיום בארצנו הקטנטונת צריך להצפין עד הררית או להדרים עד הנגב כדי למצוא פינה נקיה מעשן המנגלים, אבל אז נתקעים שעות על הכביש עם עשן המכוניות. לפני כמה שנים עוד ניסיתי לעשות פיקניק בחצר הבית, עד שהגיע העשן מהשכנים ומהר נכנסנו פנימה וסגרנו את החלונות והמשכנו לאכול אוכל של פיקניק.

במשך אלפיים שנה היהודים ייחלו ליום שבו בית המקדש ייבנה מחדש, ונוכל שוב להקריב בו קורבנות כדי לחגוג, כדי לכפר על חטאינו, כדי להרגיש קרובים יותר לאל (ומכאן המילה "קורבן").
הקמת מדינת ישראל נתפסת כ"ראשית צמיחת גאולתנו", ולפעמים אני מקבלת תחושה שחג המנגלים בעצם מסמל את הביטוי המודרני להקרבת הקורבנות. אי-אפשר לעשות את זה על הר הבית, אז עושים את זה בכל מקום אפשרי.

לפני כמעט שלושים שנה הפכתי לצמחונית. באותה עת התחנכתי בתנועת הנוער של היהדות המתקדמת, והייתי בין אלה שדחפו להוציא מסידור התפילה את השאיפה לחזור להקרבת הקורבנות. גם בגלל האכזריות כלפי בעלי-החיים, גם כי הרגשתי שיש דרכים פחות גשמיות לבטא את הרוחניות שלנו. רוצים להקריב משהו לאל? תקריבו ממשאביכם (זמן, כסף, מזון, מקום בבית וכו') לטובת אלה שאין להם, שנבראו באותו צלם. זה מה שלימדו אותנו הנביאים.

אני לא באמת מאמינה שהישראלי הממוצע רואה במנגל דרך להתקרב לאלהים… זו רק הדרך שלי לראות את תת-המודע הקולקטיבי שלנו עובד, כדי לתרץ את המנהג הזה שהוא בעיני כל כך בעייתי. מזיקים בו-בזמן לבעלי-חיים, לסביבה ולעצמנו. והכל בשם הנהנתנות. אולי זה חלק מגיל ההתבגרות של החברה הישראלית (טוב, קיבלנו את זה מהאחות הגדולה שמעבר לים) – מצפצפים על העולם כדי לעשות את מה שאני ארגיש איתו טוב כרגע. וברגע שזה הופך להרגל, ל"מסורת", קשה מאוד לשנות.

ובכל-זאת אני רוצה להציע חלופות צמחוניות למי שרוצה:

כיום שיפודים צמחוניים עם טופו וירקות זה כבר לא נשמע כל כך מוזר, ולא חסרים מתכונים. אפשר לגוון גם עם טמפה למי שרוצה לנסות משהו פחות מוכר. אבל עדיין, זה מיועד למי שרוצה להצטרף לעדר המנפנף מבלי לאכול את הבשר. עדיין אוכלים את העשן, עדיין נותנים לזה לגיטימציה.

מי שמחפש אוכל ישראלי ליום העצמאות שאינו תלוי במנגל, יכול לחזור למה שידוע בתור המאכל הלאומי שלנו – "ולנו יש פלאפל" – בגרסה משודרגת: פיתות מקמח מלא (בד"כ הלאפות הדרוזיות הן מקמח מלא תוצרת בית, אפשר גם לקנות בכל סופר או חנות טבע פיתות מקמח מלא), פלאפל אפוי במקום מטוגן – ואם רוצים להעז אפשר להכין אותו גם מדוחן כפי שמציעה פיליס גלזר או מקינואה כפי שהציע תלמידי אשר. מתכון משולב שלי מצורף.

לזה מוסיפים את התוספות, שהן דווקא די בריאות גם במקור: חומוס (בתנאי שהוא ללא חומר משמר), טחינה, סלט ירקות טרי. מבחינה תזונתית זוהי ארוחה מושלמת, והיא גם טעימה, יחסית קלה לעיכול וגם זולה יותר מבשר. שלא לדבר על הנזק הסביבתי. ואם בכל-זאת מטגנים את הפלאפל בשמן עמוק, לפחות אפשר להשתמש בשמן לייצור ביו-דיזל.

להלן ציטוט מתוך שיחה בין חברתי שולי, המשווקת תוצרת אורגנית לבין בנה: "אמא, אם כולם יעברו לאכול אורגני ובריא ולא מטוגן עמוק, מאיפה יהיה שמן בשביל הביו-דיזל?" "מכיוון שחלק מאורח-חיים אקולוגי זה להשיג רוב מה שצריך קרוב לבית, אם כולם יעשו את זה אז גם יסעו פחות ויזדקקו לפחות דלק".

עוד אחת מהבעיות התזונתיות עם יום העצמאות במדינה שלנו: אם היינו בקנדה או ביפן, זו לא היתה בעיה. לא חסרים מאכלים לבנים ואדומים טבעיים. אבל מה לעשות, התעקשנו על הכחול-לבן, ולאנשים יש צורך מיוחד שגם האוכל יהיה צבוע בצבעי הדגל. ומה לעשות, כחול זה צבע שלא ממש קיים באופן טבעי במזון.

אפילו האוכמניות הכחולות הן בעצם סגולות. אז אפשר (ותודה לריקי על הרעיון שבעקבותיו המטבח שלי הפך למעבדה לכימיה עד שמצאתי את הפתרון הזה) לערבב כרוב סגול (או מים שבושל בהם כרוב סגול) עם חלבון ביצה ולקבל כחול. אני עדיין עובדת על שכלול התוצאה – בינתיים לאחר זמן הגוון הופך לטורקיז – אבל זה בטח יותר טוב מאשר צבע מאכל. ואם זה לא עובד, תמיד אפשר להסתפק במפיות כחולות ולייצר מאכלים בצורת מגן-דוד: לחמניות, עוגיות וכד'.

ועוד בקשה קטנה:

אם אתם יוצאים לאכול בחיק הטבע, אנא השתמשו בכלים רב-פעמיים או בכלים חד-פעמיים מתכלים. אנחנו חוגגים את קיומה של מדינה בארץ שלנו, רצוי שגם ילדינו ונכדינו יוכלו לחגוג לפני שהארץ תיהפך כולה לחיריה אחת גדולה.

הטיעון ששטיפת כלים רב-פעמיים מבזבזת מים היא תירוץ לעצלנים:

א. כאשר שוטפים אותם בחיק הטבע במים בלבד או עם סבון אקולוגי, המים לא מתבזבזים אלא חוזרים למי-התהום.

ב. בתהליך ייצור הפלסטיק מושקעים יותר מים מאשר בשטיפה שלהם, מים שחלקם נכלאים בתוך הפלסטיק ואינם חוזרים למחזור המים.

זוהי משמעותה של תזונה בריאה במובן הרחב של המילה: אוכלים (וחיים) בצורה שתהיה בריאה לא רק עכשיו אלא גם בעתיד.

חג שמח
שני ריף-פרופסורסקי, נטורפתית

מתכון לפלאפל

בהשראת מתכון לפלאפל מדוחן של פיליס גלזר (מתוך "המטבח של פיליס") – בשינויים מסויימים, כגון ויתור על הטיגון העמוק והוספת קמח החומוס.

מצרכים:

1 כוס דוחן ו/או קינואה
1/2 2 כוסות מים
1/4 1 כפיות מלח
מעט קמח חומוס להדבקה
3 שיני שום כתושות
3 כפות פטרוזיליה קצוצה
קורט פלפל אנגלי
1/4 כפית פלפל שחור
1/2 כפית כמון
1 כפית כוסברה טחונה
1/4 כפית כורכום
מעט שמן זית

*ניתן כמובן לשנות את התבלון בהתאם למה שאוהבים ולמה שיש בבית.

אופן הכנה:

1. שוטפים את הדוחן/קינואה ומסננים.

2. מעבירים לסיר עם המים והמלח, מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש, מכסים ומבשלים במשך כחצי שעה עד שהמים נספגים. מסירים מהאש, מעבירים לקערה ומצננים.

3. מוסיפים את שאר החומרים ומערבבים היטב. טועמים ומתקנים תיבול במידת הצורך.

4. יוצרים כדורים בידיים, בעזרת 2 כפיות או בעזרת מכשיר להכנת כדורי פלאפל. בכל מקרה כדאי לשמן מעט את הידיים או הכלים בשמן זית.

5. מחממים שכבה דקה של שמן במחבת ומטגנים בה את הכדורים מכל הכיוונים עד שהם מזהיבים, או מניחים אותם בתבנית מרופדת בנייר אפייה ומשומנת קלות ואופים כרבע שעה עד 20 דקות (אפיה חוסכת עבודה, אני ממליצה קודם לטגן כמות קטנה ולטעום על-מנת לתקן במידת הצורך, ואז לאפות את היתר).

6. אוכלים בתוך פיתה מקמח מלא עם סלט ירקות, חומוס וטחינה ושאר תוספות לפי הטעם.

לאתר הבית של שני וחן פרופסורסקי

יש לכם פתרונות בריאים ואקולוגיים נוספים לחג העצמאות? נשמח לתגובתכם (בתחתית הכתבה).

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו