צילום: pixabay

בהלכות הבריאות שלו, ובעיקר בהערותיו על אמנות האכילה הנכונה, מגלה חכם זה הבנה עמוקה בכל הנושאים הקשורים לחיי האדם ולשמירת בריאותו.

אמנם, תורת הרמב"ם נכתבה לפני כשמונה מאות שנה; אבל גם כיום, אין הדבר גורע מחשיבותה ומהאקטואליות שלה. אין ספק כי התגליות החדשות בתחום הרפואה והתזונה מחזקות ומאשרות את תורתו.

בכתביו, הוא מדגיש בעיקר את התזונה הנכונה וההתעמלות כשני היסודות העיקריים בשמירת הבריאות. עם זאת, הוא מקדיש מקום להיבטים אחרים הנוגעים לבריאות האדם: חיי הנפש, חיי המשפחה ואורחות-חייו השונים.

הנחת היסוד של הרמב"ם היא שהבריאות הינָה המצב הטבעי של האדם; כדי לשמור על בריאותו – חייב האיש לשמור על אורח-חיים בריא, ולהימנע מכל דבר העלול להזיק לבריאותו.

נשוב ונקרא את האמירה הבולטת בעניין הבריאות: "[…] צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין ומחלימין. ואלו הן: לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב ולא ישתה אלא כשהוא צמא, ואל ישהה נקביו אפילו רגע אחד." (הלכות דעות, פרק ד')

בכל כתביו הרפואיים, הרמב"ם חוזר ומדגיש את החשיבות אשר יש לייחס להרגלי אכילה נכונים ולסילוק הפסולת מהגוף – כתנאי הכרחי לשמירת הבריאות.

האדם המודרני אינו מבחין בין רעב לבין תיאבון. רעב אמיתי הינו צורך פיזיולוגי, הנובע מירידת רמת הסוכר בדם; תיאבון הינו רצון לאכול, והוא תוצאה מגירוי חיצוני של החושים או מרֶפלקס מותנה.

כאשר אוכלים בעת שלא רעבים, אין הפרשה מספקת של מיצי עיכול. חלק מהמזון אינו מתעכל כראוי – ונגרמות תופעות בלתי-נעימות כגון כאבים, נפיחות וגזים.

הרמב"ם מדגיש את החשיבות הרבה שנודעת לפעולת מעיים תקינה, אפילו יותר מֵאשר לתזונה: "ולא יאכל עד שיבדוק עצמו יפה יפה שמא יהיה צריך לנקביו." (שם)
הרמב"ם סבור כי כדי להיות רופא טוב ולטפל בחולים בשיטה נכונה, הוא חייב להבין בתזונה ולהשתמש בה כשיטת טיפול: "הידיעה בכוחות המזונות קרוב שיהיה מהיותר מועיל בידיעת הרפואה." (פרקי משה, כ')
אם מקבלים את ההנחה הזאת, שביטא הרמב"ם, ולפיה מרבית המחלות קשורות לתזונה גרועה – הרי זה מובן-מאליו כי כל רופא שאינו לומד תזונה, ואינו מתמצא בתזונה, אינו יכול להועיל לחוליו.

מרבית הרופאים בימינו אינם לומדים על תזונה, ואינם משתמשים בה כשיטת טיפול.

תזונה נכונה לפי הרמב"ם

תזונה נכונה – לשמירת הבריאות, וכשיטה טבעית להחלמה מהרעלות – מבוססת על התאמה נכונה של המזונות ועל שימוש יעיל ונכון במזון, כדי להפיק ממנו את התועלת המרבית.

כמעט כל המחלות – אומר הרמב"ם (הלכות דעות, פרק ד') – נובעות מתזונה לא-נכונה: "ורוב החולאים שבאים על האדם אינם אלא או מאכילת מאכלים רעים או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים."

התפקיד העיקרי של המזון הינו ביולוגי: הוא מיועד לקיים את הגוף במצב תקין, ולאפשר לו תִּפקוד ראוי. האדם חייב לאכול רק את מה שמַתאים לו ושאינו גורם לו שום נזק. לפיכך מציע הרמב"ם, לכל אחד: "ישים על ליבו שיאכל וישתה כדי להברות גופו ואיבריו בלבד. לפיכך לא יאכל כל שהחיך מתאווה […] אלא יאכל דברים המועילים לו." (שם, פרק ג)

עיכול לא-תקין של המזון גורם לא רק מחלות בדרכי העיכול. בטווח הארוך יש לכך השפעה על כל המערכות, ועלולות להתפתח מחלות.

הרמב"ם מסביר זאת כך: "ומיני הרוע ישתנו הרבה מאוד לפי הִשתנות מיני המאכל, וכאשר יתבשל המאכל באצטומכא [בקיבה] בישול רע, יתחייב שיהיה בישולו השני בכבד גם-כן רע, וכן בישולו השלישי באברים – כולם יהיו רעים." (הנהגת הבריאות)

התהליך הביוכימי – פירוק המזון על-ידי מיצי העיכול – לא היה ידוע בזמנו של הרמב"ם; העיכול קרוי אצלו "בישול המזון". הוא הבין היטב: מזונות אשר לא התעכלו כראוי – גורמים נזק לא רק לקיבה, אלא גם לכּבד ולכל אברי הגוף האחרים; ולכל סוג של מזון יש השפעה אחרת על הגוף.

אמנות התזונה הבריאה, על-פי הרמב"ם, יש בה עקרונות בולטים: על האדם לאכול אך-ורק מזון בריא, שמביא לו תועלת ושאין בו שום נזק. עליו להשתמש במזון, באופן כזה שהוא יתעכל כראוי ולא יהיה לו לרועץ.

בלשונו (הלכות דעות, פרק ב'): "לא יאכל אדם עד שתתמלא כריסו אלא יפחות כמו רביע משביעתו". עודף מזון בקיבה גורם לכך שחלק ממנו אינו מתעכל כראוי; בנוסף לכך נוצר לחַץ אל כיוון הסרעפת, הגורם קשיי נשימה ודופק מהיר.

הרמב"ם מתייחס גם לשתייה, ומציע שלא לשתות בשעת הארוחה: "ולא ישתה מים בתוך המזון אלא מעט מהול ביין" (שם, פרק ד') [אולי כוונתו למיץ-ענבים?]. השתייה בעת האכילה מדללת את מיצי העיכול ומפריעה לתהליך העיכול. שתייה כזו גורמת גם אכילת-יתר.

אחד התנאים לעיכול תקין של המזון הוא: אחרי הארוחה, יש לתת לגוף מנוחה מוחלטת.

פעילות גופנית אפשרית ורצויה לפני הארוחה, אבל לא אחריה: "לעולם כשיאכל אדם ישב במקומו […] ולא יהלך ולא ירכב ולא יגע ולא יזעזע גופו ולא יטייל עד שיתאכל [יתעכל] המזון שבמעיו, וכל המטייל אחר הליכתו או שייַגע הרי זה מביא על עצמו חולאים רעים וקשים." (הלכות דעות, פרק ד')

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אתכם:

הרגלי אכילה לפי הרמב"ם – הנוסחה לבריאות טובה

תפיסת עולמו של הרמב"ם

התייחסות הרמב"ם לנבחרים שבמזונות מן הצומח

צירופי מזון לפי הרמב"ם

הרמב"ם הבין גם את הצורך בשמירה על צירופי מזון נכונים – אם כי הוא אינו מפרט אותם, ואינו נותן לכך הסבר יסודי. הוא מסביר זאת באופן כללי: "ומדברי הנהגת הבריאות שלא יכניס מאכל על מאכל ולא יאכל אלא אחרי הרעב הצודק."

ביטוי זה, "הרעב הצודק", מייצג את אשר אנו מכנים (או אשר מן-הראוי כי נכנה) בשם רעב אמיתי.
אבל, מרבית בני-האדם איבדו את האינסטינקטים הטבעיים, והם אינם יודעים להבחין בין רעב אמיתי לבין תיאבון. הרמב"ם טוען – בצדק – כי חושֵי החולה מסולפים, עד כדי כך שאינו יודע להבחין בין טוב לבין רע: "חולי הגוף טועמים המר מתוק ומתוק מר. ויש מן החולים מי שמתאווה ותאב למאכלות שאינן ראוים לאכילה ושונא המאכלות הטובים". (הלכות דעות, פרק ב')

הרמב"ם לא היה צמחוני ולא שלל את אכילת הבשר; אבל הוא ידע והבין את מגבלותיו של אוכֶל זה, מבחינת הבריאות. ועל-כן הציע הרמב"ם (שם, פרק ד') כי אנשים לא יַרבו באכילתו, וכי יגבילו את עצמם מבחינת גיוון סוגי הבשר; ובעיקר – כי יימַנעו ממנו בעת מחלה: "דַּיו לבריא לאכול בשר מערב שבת לערב שבת […]; מי שהיה בשרו חם, לא יאכל לא בשר ולא דבש ולא ישתה יין".

יש להתְאים את התזונה אל עונות השנה – מדגיש הרמב"ם (שם) – ובימים החמים, יש להפחית את האוכֶל ולהסתפק במאכלים קלים: "וצריך אדם לאכול בימות החמה שני שלישים ממה שהוא אוכל בימות הגשמים". "בימות החמה אוכל מאכלים הקרים ולא ירבה בתבלין […] ובימות הגשמים אוכל החמין [מאכלות חמים] ומרבה בתבלין."

הרמב"ם מוסיף ומדגיש את החשיבות בבחירת מזון בעל איכות טובה: "המאכלים והמשקים המעופשים מולידים הפסד כמו שמולידים סמי המוות."

המלה "משקים", בלשון הרמב"ם, מתייחסת למים בלבד. לדעתו, המים הטובים ביותר הינם מים נקיים וטבעיים: "המשובח שבמימות מה שלא ייתן לך לא טעם ולא ריח."

יש, כמובן, תנאים אחרים לשמירת הבריאות ולמניעת מחלות: פעילות גופנית, שינה, חיי משפחה תקינים, שלוות הנפש, ועוד. הם אינם נופלים בחשיבותם מן התזונה הנכונה. אבל כל אלה מייצגים מצבים או פעולות – ואילו המזון הוא החומר שמספק לגוף את כל היסודות וחומרי-הגלם, שדרושים לו לגדילה ולקיום נורמלי ובריא.

על-כן, אין זה מקרה שהרמב"ם – אשר היה רופא דגול, שגילה הבנה עמוקה בכל הנושאים הקשורים לחיי האדם ולשמירת בריאותו – מדגיש כל-כך את נושא התזונה, כאמצעי לשמירת הבריאות. התמקדותו בנושא התזונה, יש להניח שהיא נובעת מִסיבה נוספת: מניסיונו כרופא, הוא הבין שהשגיאות הגדולות ביותר נעשות בתחום התזונה.

תזונה נכונה ובריאה היא, אמנם, יסוד חשוב ועיקרי בשמירת הבריאות – אבל לא היסוד הבלעדי. על-כן מדגיש הרמב"ם בכתביו את החשיבות שיֵש לייחס לגורמים נוספים בשמירת הבריאות: התעמלות, חיי-המין, והנפש.

הוא גם מסביר את יחסי הגומלין בין יסודות הבריאות השונים, וכן את העיקרון הברור: את כל צורכי הגוף – בתזונה, בשתייה, בהתעמלות, בשינה, בחיי-מין, ובכל יתר העניינים – יש לספק לו במידה הנכונה. בלשונו: "ויפעל בכל אחד מאלה השיעור השווה." (פרקי משה)

הבריאות היא תוצאה מהרגלי-חיים בריאים. הרמב"ם רואה את עצמו כנאמן-הבריאות, ורק אחר-כך כמומחה למחלות. בכך הולך הוא בדרך אשר אבי הרפואה, היפוקרטס, הצביע עליה כאשר אמר: "טוב לדאוג לחולה שיהיה בריא, אבל יותר טוב לדאוג לבריא שלא יחלה".

פעילות גופנית לפי הרמב"ם

הנושא השני אשר הרמב"ם הִרבה לעסוק בו, אחרי התזונה, הוא ההתעמלות. עניין זה, בתור דרך לשמירת הבריאות, היה מאוד חשוב בעיניו; עד כדי כך, שהוא קובע כי בהתעמלות יש (לפחות) כדי לצמצם את הנזק – וכי יש בה אפילו כדי לחפות על אכילה לא-נכונה.

"כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע ומעיו רפיין, אין חולי בא עליו וכוחו מתחזק, ואפילו אוכל המאכלות הרעים." (הלכות דעות, פרק ד')

בלשון ימינו: ההתעמלות יכולה להקטין את הנזק שגורמים מאכלים רעים – אבל זאת בתנאי שהאיש אינו מפריז באכילה ואינו ממלא את בטנו, וכן שאין לו עצירות והוא מתפנה בכל יום באופן תקין.

הוא מוסיף ומציין כי ההתעמלות מחזקת את הגוף, וגם מחסנת אותו מפני מחלות.

הרמב"ם מצביע על טעות אפשרית: עם כל חשיבותה של התזונה בשמירת הבריאות – אין באפשרותה לקיים את הבריאות לאורך זמן, אלא אם נדאג גם לעניין הפעילות הגופנית המתמדת.

"וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל, אפילו אכל מאכלות טובים ושמר על עצמו על-פי הרפואה, כל ימיו היו מכאובים וכוחו תשש." (שם)

והנֵה, לא רק בתזונה אפשר לעשות שגיאות רבות אלא גם בפעילות הגופנית. הרמב"ם מודע לכך, ומסביר: יש לדעת מתי ואיך להתעמל, בדיוק כמו שיֵש לדעת על האכילה.

"הטוב בשמירת הבריאות לקצר ההתנועעות, ואין ראוי שתהיה ההתנועעות כי אם על ריקות האצטומכא [הקיבה] ואחַר הניקוי מהמותרות. לא יעשה ההתנועעות.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו