משלוח מנות, זה הזמן לשנות!
צילום: Pixabay
אני זוכרת את השבוע הזה שלפני פורים; אמי הייתה צמודת סינר, בוחשת, מכניסה תבניות לתנור, חותכת בקפדנות עוגות מרהיבות חך לריבועים ריבועים ומסדרת אותן בגביעוני נייר.
בבוקר הפורים היו מתחילים להגיע משלוחי המנות לביתנו. סלסלות של מאפי בית מתוקים ומלוחים. מכיוון שגדלתי במושב היה גם דבש, ופירות ותמרים. אמי הייתה מעמיסה בידי השליח את המשלוחים שעמלה עליהן ברגע שפרק הוא את סחורתו שלו.
הריח הזה שהתחבר לי שנים עם פורים היטשטש מאפי. מחוש הריח הוא מתקשר כיום בעיקר לחוש השמיעה – רשרושים. לא רק של רעשן, אלא של עטיפות ואריזות ממתקים, סוכריות וחטיפים.
כך נהוג לפנק את היקרים לנו היום
כמעט כל הורה מכיר את הרשימה שהגננת או המורה שולחת כשבוע לפני מסיבת הפורים. לצורך הכתבה ביקשתי מעשרות אימהות לחלוק איתי את הרשימות שהן קיבלו. במקרים הקלים הכילה הרשימה: "חטיף קטן, ממתק, אוזן המן והפתעה". וברשימות אחרות הופיעו דרישות יותר ספציפיות וכמויות "פינוק" גדולות מדי לקיבות קטנות של ילדים, שבדרך כלל נוטים פחות 'להשאיר לאחר כך' ולדחות סיפוקים ממכרים שכאלה (הרי גם למבוגרים קשה, נכון?). במבה, צ'יטוס, פסק זמן ואפילו תולעי גומי הופיעו ברשימות שעיינתי בהן.
רוב הרשימות היו רשימות של גנים ובתי ספר בפיקוח ממשלתי – מוסדות שדווקא בשל ריבוי הנפשות בכיתה והאופי הקונפורמיסטי שלהן, אמורים לשאוף למזער את כמויות הסוכרים, החומרים המשמרים וצבעי המאכל, שהשפעתם הפיזיולוגית עלולה ליצור אי שקט, בחילות, שלשולים, כאבי ראש ואף היפראקטיביות.
מה מתחבא במשלוחי המנות של הילדים? (123RF)
אבל למה להיות קיצוניים? פורים יש רק פעם בשנה! מותר להתפנק
אין ספק שפורים הוא אחד החגים המשמחים והכיפיים. אין גם ספק שאנחנו ההורים נהנים לראות את ילדינו נהנים. ובסך הכל כולם מסביב אוכלים את אותו הדבר.
העניין הוא שפורים באמת יש פעם בשנה. אבל גם יום הולדת (של הילד ושל עוד 20 ילדים לפחות שנמצאים אתו בכיתה או בגן), וגם קבלת שבת, ופסח, חנוכה, סוכות, טיולים שנתיים, יום האם, האב המשפחה…
חשוב לדעת שתעשיית המזון פחות מוטרדת ממצב הבריאות של ילדינו. האינטרס המרכזי הוא למכור כמה שיותר. וכדי למכור כמה שיותר צריך ליצר מוצר ממכר.
השילוב של כמויות סוכר, מלח ושמן הוא שילוב מנצח היוצר טעמים עזים וגורם חשק לעוד. להרבה מהחטיפים מוסיפים מונוסודיום גלוטמאט הממכר גם הוא. אך מכיוון שרוב הציבור יודע כיום שהוא אחד האלרגנים המרכזיים היכול לגרום להתקפי חרדה, בעיות נשימה, כאבי בטן וממאירויות למיניהן, מצאו דרך להכניס אותו מהדלת האחורית – E621.
בתעשיית המזון רוצים גם להאריך את חיי המדף ככל הניתן. כמויות המלח, הסוכר והשמן מסייעים לכך. אל אלה מצטרפים חומרים משמרים נפוצים ה"מפנקים" את אוכלם במיגרנות, דופק מהיר, כאבי בטן ושלשולים, היפראקטיביות, בעיות בבלוטת התריס ועוד הפרעות קשות למיניהן.
במדינות האיחוד האירופאי ישנה כבר מודעות לרצינית לנושא; הכמויות של חומרים אלה במזון מוגבלים על פי חוק, וחלק מהחומרים שנמצאים במוצרים בארץ אסורים בהחלט לשימוש בארצות אלה.
אבל בארץ יש דברים אחרים על הפרק: תאונות דרכים, המצב הביטחוני, המצב הכלכלי ומה לא. ענייני התזונה של ילדינו אינם נתפסים כסכנה לציבור. ומה הורה שבריאות ילדיו חשובה לו אמור לעשות בקבלת רשימת האיימים מהגננת או מהמורה? האם ילדו יהיה יוצא מהכלל? בעיה!
אולי דווקא משלוחי המנות הם הזדמנות טובה לעשיה משותפת וביתית, בריאה, איכותית ומפנקת יותר בעידן האינטרנט? בוודאות יש מקום להסדיר את ענין הכנסת החומרים המזיקים הללו למוסדות חינוך. הרי עישון הסיגריות במקומות ציבוריים כבר הוסדר.
נכון לעכשיו זה תלוי רק בנו, ההורים. כמה נוכל לדבר על לב מחנך ילדינו ושאר ההורים ולהסביר. כמה נוכל להחליט שהשנה הולכים על פינוקים ביתים או פירות יבשים.
כי בסופו של יום, גם ילד חובב ממתקים ידע ליהנות ממשלוח מנות בריא שמותג היטב בגביעוני מאפינס צבעוניים, אריזות צלופן צבעוניות ומרשרשות שהחומרים שבתכולתם מפנקים באמת.
אלמוג גולד רוטנברג, מנחת הסדנה לאכילה טובה ומייסדת סיירת אפונה וגזר
