6 הקלישאות ששיבשו לנו את הרגלי האכילה

תפתחי פה גדול! (123RF)

החדשות הטובות למחצה: יש את מי להאשים בהרגלי האכילה הפחות משובחים שלנו. והחדשות הפחות משמחות הן שלהתרפק על איך דפקו אותנו בילדות לא ממש יסייע לנו להוריד את מפלס הכרס, לשפר את הבריאות או לנהל את העניינים האלו עם ילדנו. ואלו ששת אייקוני ילדותנו הישראלית שיעלו חיוך נוסטלגי על פנינו:

אם לא תאכל מהר יבוא שוטר

מישהי מאתנו פגשה פעם שוטר תוך כדי אכילה אטית במטבח? אז מלבד ההמלצה שלא להבטיח לילדים דברים שלא יכולים לקרות אם הם יעשו משהו לא ראוי, לדעתנו יש את עניין הלעיסות:

לעיסה איטית ויסודית מפעילה יותר מיצי קיבה ומבטיחה עיכול טוב יותר. היא גם משביעה יותר ונותנת גם ליהנות ולהיות באמת עם האוכל ולא לחפף אותה.

אין משיחין בשעת הסעודה

זוכרות את ארוחת העשר על מפיות הבד שהבאנו מהבית כשהגננת או המורה מזכירות לנו לעשות את זה בדממה? היום הז'אנר הוא דווקא לעודד את הישיבה לארוחה ככלי תקשורת חברתי ומשפחתי. כי כבר כמה יוצא לנו לתקשר אחד עם השני שלא באמצעות הווטסאפ?

שוקו ולחמנייה

זה בגרסה הבריאותית יותר. ובגרסה הבריאותית פחות: טרופית ולחמנייה. מיותר להסביר שארוחת העשר הזאת שקיבלנו בקייטנת "גוזלים" או "עופרים" אינה מזינה, וקיבעה אצל רובנו את הצורך במשקאות קלים כחלק מסעודה. ובכלל, השוקו ששתינו על הבוקר כמשקה אנרגיה מזין, הרגיל רבות מאתנו לפתוח את היום במתוק. גם אם היום זה מגיע בגרסת הקפה והמאפה.

הבעייתיות בכך היא שאכילת מתוק על הבוקר גורמת להשתוקקות למתוק במשך כל היום. עדיף לאמץ את גרסת שעת התה האנגלית של אחר הצהריים.

זוכרים את האוכל של אמא (123RF)

לגמור הכל מהצלחת

יש ילדים שזוכרים את עצמם יושבים שעות עד שהצלחת תתרוקן. בנות עם קיבה בגודל של ציפור נאלצו להיות מואבסות עד לגרגר האורז או האפונה האחרונים, בנים חולמניים חסרי תאבון לא הורשו ללכת לעשות שיעורים עד שלא יסיימו את השניצל.

ילדים נולדים עם מנגנון רעב ושובע נקי משיבושים. המנגנון הזה נמצא במח והוא מאותת ליצירת תאבון בעת רעב, ולעצירת האכילה בהרגשת שובע. הצלחת שנאלצנו לרוקן, חיסלה לנו את החיבור למנגנון הזה – "המנוי אינו זמין" יותר ואנחנו אוכלים הרבה יותר ממה שאנחנו צריכים או באמת רוצים.

תפתחי פה, הנה א-ו-י-ר-ו-ן

אמא או אבא מאוד רצו שנאכל. ובאמת נחמד מצדם. אך יש חשיבות עצומה לתת לילד אחריות בלעדית על פעולת האכילה העצמאית שלו. אם הילד תלוי בגורם חיצוני שמאכיל אותו הוא מבין שלא כל ענייני האכילה בשליטתו. ותמיד יוכל להפקיד את האחריות על הרגלי האכילה אצל גורם חיצוני כמו נטורופת, דיאטן, פסיכולוג. עקרונית אין בעיה עם אלו עד שנוצרת בהם תלות. וכשהטיפול נפסק גם ההרגלים הישנים יחזרו.

קופסת או מגירת הממתקים

זהו אחד מזיכרונות הילדות המתוקים שלנו. קופסת הקסם שבארון, או מגירת הפלאים מלאת הצבע וניירות העטיפה המרשרשים. הם שגרמו לנו בבגרות לצורך לאגור. להחזיק תמיד בבית למקרה שנהיה חייבים או שפתאום יגיעו אורחים. המחשבה על להתפנק על מתוקים איכותיים בחוץ לא עולה על דעת רוב האנשים. אמנם היום התחלפו בחלק מהבתים סוכריות הגומי בפתיבר מחיטה מלאה והבמבה האדומה בתפוצ'יפס אפוי בשמן זית שנכבש מעצי זית אורגנים רגע לפני שהוסיפו לו את החומרים המשמרים. אך עדיין. למה לא לצאת מידי פעם ולהתפנק בעוגה או גלידה איכותית תוצרת בית שיזכיר את טעם ילדותנו?

חיבוקים, משחקים ואוכל

מחקר שבדק מהם זיכרונות הילדות הנעימים ביותר של מבוגרים מהילדות מצא שאחרי החיבוק והמשחק המשותף רוב הבוגרים ציינו במקום השלישי את העובדה שההורים הכינו אוכל בייתי ומזין עבורם. כך, שלא ניקח את כל הקרדיט להורים שבאמת ניסו לתת לנו הכל כדי שנגדל טוב. בסופו של יום, הכי כיף להתרפק על העבר בחיוך ולהמשיך הלאה בשיפורים קלים של הרגלי האכילה שלנו.

אלמוג גולד-רוטנברג, מנחת הסדנה לאכילה טובה ולקניות בריאות בסופרמרקט

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו