הבלבול המודרני: תרופות, תוספים, אלרגיות ורגישויות
צילום: 123RF
מהפיכת המידע הייתה אחד האירועים הבולטים של המאה הנוכחית.
האינטרנט נהפך לזמין מאי פעם, המידע ממשיך לזרום ובעשור השני למאה ה-21 ניתן לומר שכמעט כל דבר שנרצה לחפש את פשרו נוכל לשאול את ד"ר גוגל וחבריו. הם כבר יגידו לנו לאן לנסוע, היכן לאכול, מה אומרות בדיקות הדם שלנו ומהן תופעות הלוואי של התרופות אותן אנו נוטלים.
עם כך, מדוע עלינו לשמוע הרצאות נוספות על תרופות, תוספים ואלרגיות, שכן האינטרנט מלא במידע עליהן ויוכל לספר לנו עליהן גם את מה שלא נרצה לדעת.
זהו, שנכונו לנו לא מעט הפתעות גם בתחום הזה.
בסיכומן של שתי הרצאות מרתקות שהובאו בכנס לעידוד תזונה ואורח חיים בריא, "אוכלים בריא 9", ניתן לומר שאנו רחוקים מלדעת, כך גם רופאנו, ורחוקים מלהפנים את עומס המידע שנפל עלינו כרעם ביום בהיר. המידע הרב בעוכרינו, כך גם שפע המזונות, התרופות והתוספים.
טוב שהגיעו ד"ר ויינפאס והנטורופת יפה לעשות בהם קצת סדר.
תרופות מרוקנות
"התרופות שינו את העולם לטובה" הפציע בפתח הרצאתו ד"ר מיכאל ויינפאס רופא מומחה לרפואת משפחה, סוכרת ולטיפול בהשמנה והרבליסט קליני. ויינפאס הבהיר, כי הרצאתו לא תהיה נגד תרופות, אלא תעסוק בתופעות הלוואי ארוכות הטווח שלהן – בעיקר ריקון הגוף ממינרלים וויטמינים. חייבים לאזן את הגוף בהרכבי תזונה מתאימים דרך התזונה עצמה ולפעמים דרך תוספי תזונה לצד תוספי מזון, טוען ויינפאס, כדי שנוכל להימנע מבעיות ותחלואה עתידית.
בהרצאתו העלה על המוקד לא פחות מ-13 מקרים שונים בהם אי תשומת לב למתן תרופות מסוימות, לחוסרים במינרלים ולתסמינים שהופיעו בעקבותיהם, הובילה לנזקים ולבדיקות מיותרות שטרטרו את מטופליו לשווא. בפועל, לא היה פשוט רופא אחד שלקח את כלל המשתנים בחשבון ועשה בהם סדר.
חוסר בוויטמיני B או יוד
באחד המקרים הוצגה, למשל, בחורה הנוטלת בקביעות גלולות למניעת היריון. רוב הסיכויים, שהגינקולוג שלה לא יידע אותה שלגלולות ישנן תכונות שהן מרוקנות אט אט את גופה ממצבורי ויטמין B או יוד, מה שעשוי לגרום לה במקרים של חסרים בוויטמיני B לעלייה במשקל, עייפות, אנמיה, דיכאון ואף הפרעות בזיכרון או נוירופתיה ובמקרים של חסרים ביוד להעלות את הסיכון לפגיעה חיסונית, תת פעילות של בלוטת התריס, מיומות ברחם, ציסטות בשחלות ואף סיכון לסרטן שד.
במקרים של תת פעילות בלוטת התריס נהוג, למשל, ליטול תרופה בשם "אלטרוקסין", שד"ר ויינפאס עומד על כך שנטילתה מחייבת להרחיקה בכחצי שעה מאוכל ו-3 שעות מנטילת תוספים, בייחוד סידן וברזל שפוגעים בספיגתה, וזה רק רוקח מיומן יזכיר לפני קנייתה בדלפק.
במקרים של מי שיגיע עם סימני דיכאון וייטול תרופות ממשפחת ה-SSRI, שהן משפחת התרופות האנטי דיכאוניות דוגמאת ציפרלקס וקסנקס, עליו לדעת שגם הן עשויות לרוקן את מאגרי היוד בגוף ויש להקפיד על איזונם
"אכילת דגים, אצות, ביצים ושילוב חצי כפית מלח מעושר ביוד בתזונה יכולים להיות מקורות מצוינים ליוד, בעוד שדווקא ירקות ממשפחת המצליבים כמו ברוקולי וכרובית, בוטנים, זרעי פשתן וצנוברים יכולים להיות מרוקני יוד בעצמם", מעיד ד"ר ויינפאס ומעודד צריכתם בתבונה, ומזכיר שלא תמיד קיים צורך בנטילת תוספים לאיזון חוסרים בגוף וש"השד" במלח לא נורא כל כך, צריכה מתונה שלו היא אפילו הכרחית.
טעם מתכתי בפה או כיווץ בשריר התאומים בלילה – מה חסר לי בגוף?
ד"ר מיכאל ויינפאס, צילום: תומר פלד
אם הרגשתם טעם מתכתי בפה, אם הייתה לכם ירידה או אובדן של חוש הטעם והריח, ואולי אם שמתם לב שאתם מאבדים שיער, יתכן ואתם סובלים ממחסור באבץ. אבץ, שמעורב כמעט בכל היבט של הפעילות החיסונית וחיוני לתפקוד איברי הרבייה, יכול להידלדל בגוף לפי ד"ר ויינפאס בעקבות נטילת אנטיביוטיקה, גלולות למניעת היריון, תרופות נוגדות דלקת או חומצה, תרופות משתנות ותרופות נגד לחץ דם. גם תפריט עתיר פחמימות ריקות, טבעונות לא מאוזנת, עישון וממאירויות עשויות לגרום לחוסר באבץ. המלצתו במקרים אלה היא להגביר אבץ בתזונה על ידי אכילת בקר, עוף, ביצים, זרעי דלעת, אגוזי קשיו, גרעיני חמנייה, טחינה, קינואה ושיבולת שועל.
האבץ המומלץ כתוסף הוא אבץ פיקולינאט, שאינו גורם לכאבי בטן, לרוב טבליה אחת של 15-22 מ"ג תספיק, ומדגיש שאסור ליטול אותה מעל לחודשיים רצוף בשל תחרות בספיגה עם מינרליים נוספים כמו נחושת, סידן וברזל.
מגנזיום, בשונה מאבץ ניתן ליטול כתוסף ללא הגבלה במשך זמן הנטילה, בהתאם כמובן לתרופות אותן נוטל האדם, אך בהמלצת ויינפאס יש לקחת כמעט תמיד כשמופיע כיווץ בשריר התאומים באופן כרוני בשעות הלילה. "ספורטאים עלולים לסבול מחוסר במגנזיום בשל אימונים מאומצים, שמגדילים ב15% את דרישת הגוף למגנזיום עקב איבודו בשתן ובזיעה".
לדבריו, רמות מגנזיום בדם לא מייצגות את רמות המגנזיום ברקמות ובעצמות, ולכן גם אם יגיע אליו מטופל שבבדיקות הדם שלו המגנזיום תקין, עדין הוא ימליץ על נטילתו. המודעות למגנזיום בקרב הקהילה הרפואית לא גבוהה, מדגיש ויינפאס ומוסיף שתרופות משתנות, סותרי חומצה, גלולות ואפילו התפלת מים יכולים לגרום לאיבודו.
"לפעמים גם חשק לפחמימות וריח גוף לא נעים יכול להעיד על חוסר במגנזיום, וכדאי יהיה לשלב בתזונה עלים ירוקים, אגוזים, דגנים מלאים ואף שוקולד מריר כדי לעלותו".
בהמשך הביא דר ויינפאס מקרים שבהם מטופלים שלו, שנטלו תרופות כרוניות לצד תוספי תזונה, מבלי שמישהו בדק את האינטראקציה ביניהם. מקרים אלו הובילו לתוצאות ברות סיכון, כמו סרטונין סינדרום, הנגרם משילוב של צמחי מרפא כמו רוידולה והיפרהיקום שמעלים סרטונין ביחד עם תרופה ממשפחת ה-SSRI, כמו ציפרלקס.
ההבדלים בין אלרגיה לרגישות למזון
אם לא די היה במידע הרב לגבי התרופות השונות והחוסרים במינרליים וויטמנים שמגיעים בעקבות נטילתן, הגיע הנטורופת רון יפה והצליח לבלבל אותנו אף יותר.
לכאבי בטן, למשל, קיימים מגוון סיבות, ממעי רגיש, הליקובקטר ועד גידול סרטני. לדעתו, יש לבחון אם קיימת אולי אלרגיה או רגישות למזון אצל המטופל.
יפה סבור, שכל מקרה חשוב לבחון לגופו, שכן במקרים של אלרגיה די בכמות קטנה של מזון לעורר תגובה אלרגית במערכת העיכול, העור או הנשימה בעוד שרגישות למזון עשויה להתעורר רק לאחר אכילת כמות גדולה מאותו סוג מזון. במקרים של אלרגיה, מדגיש יפה, התגובה תתרחש בכל פעם שצורכים מהמזון האלרגני והיא עלולה להיות מסכנת חיים בעוד שבמקרים של רגישות למזון תגובה תתרחש לעיתים ואינה מסכנת חיים, אך עלולה ליצור מצב דלקתי כרוני.
קורטיזול, סטרס ותגובה דלקתית
רון יפה, צילום: תומר פלד
אחד התפקידים המרכזיים והחשובים בתגובות דלקתיות בגוף משחקת בלוטת האדרנל המפרישה את הקורטיזול הידוע כ"הורמון הדחק". הורמון זה משפיע על תהליכי המטבוליזם בגוף ומאפשר לגוף התמודדות יעילה יותר עם מצבי סטרס. "כיוון שרוב הרגישויות וכל סוגי האלרגיה הם תגובות דלקתיות, לכן ככל שמתקיימות יותר תגובות דלקתיות בגוף יותר קורטיזול נצרך. האדרנל פועל שעות נוספות, מתאמץ יותר והדלקת ממשיכה להחריף".
הדרך היחידה לעצור את המעגל הזה, מסביר יפה, היא להסיר את הגורם מעורר הדלקת, ובמקרים רבים את המזון הריאקטיבי כמו גם לאזן את האדרנל.
קיימות בדיקות שונות לזיהוי תגובה אלרגית מיידית או תגובה אלרגית מאוחרת למזון מסוים כמו בדיקות לנוגדים דוגמת IgE, IgG, IgA או בדיקה מיקרוסקופית ישירה של תרבית תאים בשם LRA שהינה בעלת אמינות וספציפיות גבוהה.
יפה מכנה רפואה זו כ"רפואה פונקציונלית" ומסביר שראשיתה בשנות השמונים בארה"ב, לפיה לכל דבר יש סיבה וניתן לאתרה באמצעות בדיקות מדעיות.
סוף מעשה – במחשבה תחילה
מאחר וכל מערכות גופנו קשורות זו בזו ועולם הצריכה שסביבנו רק ממשיך לגדול, יפה וד"ר ויינפאס מעלים את הצורך הממשי כיום במטפלים טובים וחדים יותר, שיהיו בעלי ראייה מערכתית יותר.
חשוב שרופאי משפחה ומטפלים בתזונה ידעו לנתב אותנו לבדיקות הנכונות, למאכלים שיותר מתאימים לנו ובעיקר יבינו את האינטרקציות של מכלול הדברים הנכנסים לגופנו, כך יחסכו לנו סבל ובלבול מיותר.
נראה כי, חשוב יהיה לבקש מרופא המשפחה לבדוק בבדיקות דם תקופתיות את מצב הויטמינים והמינרליים בגופנו, ולקחת בחשבון את משך זמן נטילת התרופות אותם אנו לוקחים בקביעות. במקרים של חשש לאלרגיה או רגישות למזון ניתן יהיה לבודד בבדיקות נפרדות את המשתנים שעשויים לגרום לנו למיחושים שונים, ועל כך גם נטורופת מוסמך יוכל לייעץ לנו מה עלינו לעשות.
באופן זה, נוכל לחצות את העשורים הבאים עם ידע שיעמוד לטובתנו, שלא סתם ילך לאיבוד במרחב הוירטואלי, ושנוכל ליישמו בקלות.
שמרית מנור, רפלקסולוגית בבתי החולים איכילוב, אסותא וב"מכבי טבעי"
