שבועות ללא גבינות

חוסר בויטמין B12? כך תשלימו את החסר

עמותת VEGAN FRIENDLY ארגנה בשבועות, חג שהפך לחג מוצרי החלב (ולא נכנס לפוליטיקה) ללא שום בסיס, פסטיבל טבעוני טעים ומרגש. טבעונות אינה דורשת התפשרות או ויתור, והוכחה זו, שטבעונים רבים מנסים להטביע, הפכה חיה ונושמת, וחיה טוב.

זאת אמת שהגבינות והחלב הם חלק בסיסי בחיינו שעליו יש לוותר ולמצוא תחליפים, נכון שהבשר הוא פולחן חברתי שיש לאזור אומץ כדי להצליח להתגבר על החשק ועל שיתוף הפעולה, וזה מוכח שהחלב ממכר, הבשר והביצים מרגיעות יצר תאוותן וכביכול, הם עשויים לעלות זול יותר. אז זה העניין, חלק גדול מההפתעה של מי שהופך את אורח חייו לטבעוני ממש או פחות, על איזה שהוא מנעד בריאותי-פילוסופי-מוסרי, היא שאוכל טבעוני היום נגיש מתמיד, טעים מתמיד וממלא ובריא מתמיד.

זהו אוכל נטול חומרים (תלוי איזה בדיוק, מודה שיש המון תחליפים 'קשים לעיכול'), לרוב במחיר דומה או זול יותר ממוצרים מהחי (בצורתו הטבעית) ואלו שיקרים יותר, מקזזים את אותם הסכומים שיוצאים על יעילות נמוכה ועייפות גבוהה במשך היום, תרופות לטיפול בכל מיני בעיות שמתעוררות ותיאבון ללא גבול. לחיות בריא יכול להיות פשוט וזול.

הפסטיבל שהיה אירוע שמיזג בין טעם, בריאות ותקווה לשינוי, היה רווי כל טוב. הסתובבנו פעורי עיניים, זוג חברים טובים ואני, מנסים להתרכז בין אלף הגירויים (אני לרוב מאבדת את זה בשלב מסוים), ולבחור מה להכניס לפה מתוך ידיעה שאין מקום להכל. היה שרב, והחלטנו לפתוח בארטיק תוצרת בית, טבעי ובמגוון טעמים קצת מבלבל. הם בחרו בקוקוס שהיה להיט ובפרי האסאי, הפרי הברזילאי שמעבר להיותו מזון על ומלא אומגה 3, הוא מעורר, מלא חיים… בחרתי בטעם פסיפלורה, כי זה פרי שהגיע ישירות מגן עדן בלי מכס, ועדיין נשאר לו את האור הזה שעוטף אותו בהילה, ועוד קר! היה אפשר מבחינתי להפסיק אז, אבל כבר רמזתי… המון גירויים…

צילום :רועי שפרניק

דוכני בריאות נהדרים נשזרו שם בכל פינה. אקוסאפ, של אור ואסף, מחייכים ומגלים לאנשים על מרווה מרושתת ואומגה 3, B12 מתיל קובלמין ובעיקר שאפשר להשאר טבעונים, ולהיות בריאים, ועם חיוך. ציפי הסתובבה שם מתחת לשולחן, כי שכחתי להזכיר, שבאירוע של אוהבי חיות, כל אחד יכול להגיע עם הכלב, או עם שניהם. מתוקה אמיתית.

אשר, שאני מכירה כאיש של EM בישראל, עמד מחויך גם הוא והציג חרוזים למים חיים. EM הם חיידקים פרוביוטיים שבהם השתמשנו להעשרת הקומפוסט בשירותים ירוקים. כעת הוא הראה את החרוזים שמושרים במי EM ועשויים פורצלן, וכשמכניסים אותם למים, הם הופכים למים חיים – מים משופרים, ללא טעם לוואי, מעכבים חימצון בגוף ומרווים יותר. בעצם, הם מפיצים קרינה אינפרא אדומה (גל אור) שמעודדת תהליכי חיים והתחדשות ומסייעת למים להסתדר בצורתם המקורית מבחינה מולקולרית). נפלא. טעמתי צ'ייסר של מים חיים ואפילו ביקשתי קצת לדרך במקום המים שהיו לי, כדי להתפנק…

לאחרונה נתקלתי בפורום של נטורופתים בפייסבוק בשרשור השואל על ממרחים, ומעבר לכל הרעיונות המצוינים שעלו שם, בעיקר עלתה השאלה הגדולה היכן למצוא ממרחים טבעיים בלי תוספות, ושיהיו גם כן טבעוניים ללא מרכיבים מהחי. "המתכון הסודי" 'פתחו שולחן' כמו שנאמר בלב הפסטיבל ונתנו שפע אלטרנטיבות בצורה די מדליקה: 1- ממרח אגוזים וקטניות לימוני, 2 – ממרח צ'ילי חריף ואגוזים, 3 – ממרח פלפלים, קטניות ואגוזים, וכדומה. דפנה ברק שעומדת מאחורי המתכון הטבעי יצרה 8 ממרחים בצבעים וטעמים (פעם טעמתם ממרח סגול?). במקרה הזה, אפשר ורצוי לנסות בבית…

אבא גיל היה שם עם טורטיות וממרחים, טנאת עם אוכל אתיופי מפתה, באבא טאלי עם אוכל הודי (שתמיד מסתבר שהוא הכי טעים), דורית דן עם ארוחה מלאה ובריאה, המסטיקים האורגניים ללא מרכיבים מהחי (ג'לטין מדגים ומחזירים), נעלי קטלינה (כבר הספקתי לקנות שמונה זוגות לכל המשפחה והחברות מאז הקונגרס הטבעוני), השייקים של גלי בר בדוכן שוקק חיים ואנשים, שמבקש לעורר השראה עם תזונה ויוגה (לא באותו הרגע). שלושה בלנדרים עבדו במקביל וקיררו את האווירה הרותחת. 80 אחוז של אהבה עם 10 אחוזי בריאות ועוד עשרה אחוזי תענוג!

צילום: רועי שפרניק

התלבטתי בין הדוכנים שהגיש נקניקיות טבעוניות, שווארמה ותפוחי אדמה מדליקים שנפרשו במכונה מיוחדת על מקל. הגבר בחבורה בחר בהם, בדוכן של העבריים, ואני התעוררתי לעובדה שבחג הזה נהוג לאכול גבינות, אז אמנם זהו פסטיבל ללא גבינות, אבל מה עם גבינות מן הצומח? לאחר חיזור של שעתיים בדוכן של הוקוס קוקוס החלטתי להיות ישירה ולרכוש לי פלטת גבינות שקדים ואגוזים עם קרקרים. לא נראה לי שאפשר להסביר את האושר במילים, אז אני אתן לדמיון להפליג ולתרבות הצריכה להוביל אתכם לנסות. האלגנטיות של הפלטה השתלבה לי עם הטוהר שבטבעונות, והעובדה שמדובר בגבן לשעבר, שהמיר את הידע העצום שלו להכנת גבינות טבעוניות, גרמה לי לרכוש אליו הרבה כבוד.

לדוכן של העבריים, שהקסם האנושי של ילדים שגדלו לתוך העולם הזה וחיים אותו באהבה ובשפע, קוראים "אותנטבעי" והיה אפשר לקבל שם שייקים טבעוניים, תה עשבים, מנות עיקריות, מרקים, כריכים, סלטים קרים ושלוש סוגי עוגות: תות, לימון ושוקולד.

היו הופעות שריכזו את תשומת הלב, וגם פשוט עטפו את האווירה בשמחת חג. דז'ה וו עלו לבמה, צוף ואלה דורון עם הלהקה, ליטל דוד ובסוף קינח עמית זד במופע סטנד אפ מהצומח. במתחם הילדים, הילדים נהנו מהצגות וחידונים עם מסר חדש, עם רותי ועם מיטל ארון. היו שם מתקני ג'ימבורי שכמעט וקפצתי לתוכם, ביחד איתם, פשוט חששתי לצאת בנזק. בפעם הבאה גם הגדולים דורשים מתנפחים! פינת יצירה לכל הגילאים, שבה היתה אפשרות להכין טנא אישי, מה שממש מסמל את החג (לכל מי שגדל בכפר).

תחרות טעימת עוגות גבינה טבעוניות נושאת פרסים שווים במיוחד נערכה למראשות הבמה המרכזית, ושפטו בה: ננה שרייר, ג'יין הלוי וג'ני בן אריה. מעניין מי זכה? מחכה לתוצאות… אני רק זכיתי לטעום מהשאריות, וזה הרי ברור שהטעימות יותר נגמרו ראשונות.

צילום: רועי שפרניק

הסדנאות בשני האוהלים הצמודים היו מתוגברות במיקרופונים, מה שנותן ח"ח ענק למארגנים, שהשקיעו בפסטיבל הזה את כל ליבם וזה היה ניכר- למופת.

סדנא של רונן בר על התקשורת ובעלי החיים התחלפה בזו של רן ענתבי על הספר ותזונת 80/10/10 (והמשיכה בצד בקהל רב שלא נתן לו ללכת). ענת דרור עלתה והראתה איך ניתן להכין גבינות אגוזים בקלות ואף לשלב טעמים שונים. ההסבר על האוכל החי בתחילת הסדנא נתן חשק לנסות את הצד הזה של הכנת הגבינות.

במקביל במתחם השני לימדה רוית משאקטי להכין שוקולדים טבעונים, אביטל סבג סיפרה על הספר ועל בישול ברוח הזן ואף מכרה ספרים לאחר מכן. שירה הרצנו סיפרה על ספיישיזם, רייסיזם וסקסיזם ומה הקשר ביניהם. ולאחר כל אלו הנחה עו"ד יונתן שפיגל מתנו לחיות לחיות ואחד מהאנשים המקסימים ביותר שעוזרים כבר שנים רבות לקדם את החקיקה והפעילות בנושא זכויות בעלי חיים, פאנל אקטיביזם עם ג'יין הלוי ממחתרת הפרווה, רועי שפרניק מהחזית לשחרור בעלי החיים, יעל ארקין מתנו לחיות לחיות ועומרי רווח שדבר על אקטיביזם ברשת.

כל אחד מהם סיפר קצת על מה שהוא עושה ועל הדרך בה הוא רואה אקטיביזם, ובעיקר היוו השראה לכל מי שישב בקהל, נח על מחצלות ויצא עם רעיונות חדשים לדרך.

שמרתי את החלק הטוב לסוף, וזאת היתה ההתוודעות שלי לכנאפה של נוגה. כבר חודשים אני מסתובבת בהרגשה לא ברורה של חלק קטן בי, איזור אפור שאני מטשטשת, אבל ניתן לשמוע בבירור צווחות של חוסר השלמה עם דרך החיים שבחרתי, קול שאומר בפירוש את המילה ההיא שבדרך כלל שולחת לטיולים ביפו… כנאפה! כנאפה זו אהבה, זה כפתור שלוחץ תרבותית על נקודה שאין לה תחליף… ואז היא נגלתה אלי. נוגה מחייכת, בלב דוכן של כנאפה ומלבי, ובקלאווה בכל מיני צורות… מקצועיות! כנאפה חמה וטעימה, יותר מהמקור, עם יד על הלב. מתוקה אבל לא מדי, שמנה אבל לא מדי, וטעימה עד בלי די. נשבעתי לה שאני אגיע לבקר עוד הרבה, ואני ממש ממליצה לעשות זאת גם.

(צילום: רועי שפרניק)

הסתובבתי בפסטיבל, מתמוגגת מתרבות חדשה שהתפתחה, מעבר לרעיונות או תפיסת חיים, אלא ממש מתבטאת בפועל. ראיתי ילדים שגדלים לתוך השינוי, לעולם שבו לא מותר להתעלל בבעלי חיים ולא בריא לאכול אוכל מן החי בשום דרך. כשהייתי בת תשע בערך, נתנה לי קרובת משפחה שהיתה ועודנה לוחמת למען בעלי חיים, כרטיס שמספר על הסבל שעוברים בעלי חיים לשם הכנת קוסמטיקה, ומספר חברות שעושת ניסויים עליהם. הסתובבתי איתו כמה שנים, פותחת מדי פעם ומסתכלת, נמנעת מלקנות DOVE או Head and sholders, ובמקביל נמנעת מאכילת מנטוס או מילקי בגלל התגליות על הג'לטין, והכל ממש בשקט. לא חשבתי שיש צורך לשתף. ראיתי ילד קטן בן שנתיים לדעתי, בלונדיני מהמם עם חולצה שהגיעה לו ממש עד לקצה הרגליים למטה. הוא הלך מאושר, כמו ילד, פשוט נהנה מהחיים, ולא מפחד להיות. הבנתי שזה אכן עידן חדש.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו