סכרין וציקלמט
צילום: pixabay
הסכרין היה הממתיק המלאכותי הראשון בהיסטוריה. הוא התגלה במקרה בשנת 1879 תוך כדי עבודת מחקר על חומר המוגדר כרעל מסוכן מאוד (טולואן). אחד החוקרים שכח לשטוף את ידיו שנגעו ברעל, וכאשר הכניס לפיו אוכל שנגע באצבעותיו המזוהמות, חש טעם מתוק.
ב-1884 החל ייצור מסחרי של הסכרין. ב-1912 נאסר הסכרין לשימוש בשל חשד כבד שהחומר גורם לבעיות רפואיות, אבל הוחזר לשימוש ב-1914 בשל מחסור בסוכר בזמן מלחמת-העולם הראשונה.
הציקלמט התגלה בשנת 1937 בנסיבות דומות לגילוי הסכרין. חוקר צעיר שעסק במחקר על תרופה להורדת חום חש בטעם מתוק על אצבעותיו. הציקלמט היה פופולרי עד שבשנת 1970 פורסמו תוצאות של מחקרים לגביו שהצביעו על כך שהציקלמט הופך במערכת העיכול לחומר מסרטן מאוד. עכברים וחולדות מעבדה פיתחו גידולים ממאירים בשלפוחיות השתן עקב צריכה של ציקלמט. בעקבות תוצאות מחקרים אלה נאסר השימוש בציקלמט בארצות-הברית אבל הוא עדיין מותר לשימוש במדינות רבות אחרות, כולל בישראל.
הממצאים הקשים שהתגלו במחקרים על הציקלמט גרמו לקבלת החלטה לבדוק גם את בטיחות הסכרין, והתוצאות לא איחרו להגיע. 50% מחיות המעבדה שהוזנו בסכרין פיתחו סרטן בשלפוחית השתן.
בקנדה, שבה נערך המחקר הראשון של הסכרין, הוא הוצא מייד אל מחוץ לחוק. גם ה-FDA ערך מחקר משלו עם תוצאות דומות, ולכן בשנת 1977 הוחלט ב-FDA לאסור את השימוש בסכרין. אולם הדבר עורר התנגדות ציבורית רחבה, מפני שהסכרין היה באותה עת הממתיק המלאכותי היחיד שהותר בארצות-הברית.
הקונגרס התערב ומנע את האיסור, אבל התנה את שיווק הסכרין בהוספת תווית אזהרה על גבי האריזה בזו הלשון: "שימוש במוצר זה עלול לסכן את בריאותכם. המוצר מכיל סכרין שנקבע כי הוא גורם סרטן בחיות מעבדה". בשנת 2000 בוטל החוק המחייב הוספת הערת אזהרה זו, וזאת למרות שהחומר סכרין עדיין נמצא ברשימת החומרים המסרטנים של 'הארגון הבינלאומי לחקר הסרטן' (IARG) שהוא חלק מ'ארגון הבריאות העולמי'.
מחקרים ממשיכים להיערך לגבי הסכרין והציקלמט. היום יודעים שחומרים אלה פוגעים קשות בקרומי התא, אשר אחד מתפקידיהם החשובים ביותר הוא הגנה על התא מפני חדירה של חומרים רעילים. הגנה זו נפגמת, ומשמעות הדבר היא חדירה של רעלים לתוך התא ופגיעה ב-דנ"א שעלולה להוביל להיווצרותם של גידולים ממאירים.
* האבקה 'מתוק וקל' (Sweet'N Low) היא תערובת של סכרין וציקלמט המשווקת בשקיות נייר ורדרדות, נעימות ותמימות למראה. ניתן למצוא אותן על שולחנות בבתי-קפה ובמסעדות.
