מגירת הממתקים
לקראת החופש הגדול: האם לסלק את מגירת הממתקים מן הבית?מחקר חדש טוען שממש כדאי!
מחקר אמריקאי חדש בדק מהי הדרך האפקטיבית ליצור הרגלים בריאים לתזונה נכונה ולפעילות גופנית אצל ילדים ומצא כי האווירה בבית והמדיניות התזונתית, החינוך להרגלים והדוגמה האישית של ההורים הם הגורמים המשפיעים ביותר.
הכתבה הבאה מיועדת לכל אותם הורים החוששים כי החינוך לתזונה נכונה ויצירת אווירת בריאות בבית תביא את הילדים לפעול בדיוק בצורה ההפוכה, למרוד ולאכול יותר "ג'אנק פוד" כפיצוי.
הורים רבים מתלבטים בשאלה – האם להקפיד עם ילדיהם על התזונה או להרפות מן הנושא כדי לא ליצור התנגדות ולמנוע עוד מלחמות בבית.
במחקר עדכני זה שפורסם לפני עשרה ימים ב- International Journal of Obesity נבדקו הרגלי האכילה והרגלי הפעילות הגופנית של ילדים והקשר להשמנה.
אנו נתמקד בפן התזונתי של המחקר:
נתבקשו האימהות למסור מידע אודות מדיניות התזונה בבית: האם יש כללים מה כדאי לאכול ומה לא, האם קיימות הגבלות, מה רמת הנגישות לממתקים ומזון מתועש לעומת רמת הנגישות לפירות וירקות.
כשניתחו את הנתונים, החוקרים מצאו קשר ישיר בין כמות הג'אנק פוד שהילדים צורכים לרמת הנגישות שההורים מציעים.
נקודה זו חשובה לאור הוויכוח הניטש בין ההורים הדוגלים שאין צורך צריך להגביל את הנגישות על מנת לא ליצור תחושה של "מים גנובים", לעומת אלו שדוגלים בהגבלת כמות החטיפים והממתקים בבית, על מנת לייצר ולהטמיע הרגלים טובים.
לפי מחקר זה, נראה שידם של ההורים שדוגלים בחשיפה מבוקרת ובחינוך אקטיבי לתזונה נכונה היא על העליונה.
המחקר גם מצא כי ילדים להורים שסובלים מעודף משקל או ילדים שלהוריהם הרגלי אכילה קלוקלים נוטים יותר להרגלי אכילה גרועים וסובלים בעצמם מעודף משקל. שוב הוכח כי אין כמו דוגמה אישית ויצירת אג'נדה חינוכית ברורה.
כאשת מקצוע בתחום ובתור אמא שמשקיעה רבות בחינוך התזונתי של בנותיי, אני נתקלת לא פעם בתגובות כמו: "תשחררי כבר", "הן בטח סובלות" או "הן יתנקמו בך ויעברו לגור במקדונלד".
אני רוצה לשלוח מכאן צפירת הרגעה לכל ההורים שמשקיעים בחינוך לתזונה: מחקרים רבים, כולל זה הנדון בכתבה, מוכיחים כי ההשקעה משתלמת לטווח הארוך. גם אם ילדים "מורדים" לתקופה מסוימת בחינוך שקיבלו בבית, מי שגדל בבית עם אג'נדת בריאות יצרוך תזונה מאוזנת ובריאה במרבית המקרים בטווח הארוך.
חשוב לזכור כי הדרך צריכה להיות עקבית, אך עם זאת מאוזנת וגמישה, להימנע מקיצוניות כדי לא ליצור תחושת חוסר אצל הילדים, שכן כל תחשה של מחסור תוביל לרצון "לפצות".
לדוגמה: ישנם הורים שמעוניינים לאסור מממתקים באופן גורף. בעולם בו אנו חיים, בו ילדים חשופים למזון רב בבית חבריהם, במסיבות ובמסגרות הלימודיות יהיה זה בלתי אפשרי לעמוד בגזירה נוקשה שכזו. עדיף להעניק לילדים את המידע מהם הממתקים העדיפים ומהי הכמות הנכונה.
אני מכירה מקרה בו ילדה שנאסרו עליה ממתקים באופן מוחלט נהגה להחביאם במסיבות בגרביים ובכיסים….בדיוק התוצאה ההפוכה!
אז איך תעשו את זה נכון?
קבלו עשרה טיפים לתזונה בריאה ומזינה בבית:
(לקוח מתוך ההרצאה שלי: "אג'נדה הורית בתזונת המשפחה")
1. חשוב ליצור כללים ברורים לגבי "מזונות בית" ו"מזונות חוץ" – גם ילדים צעירים מבינים היטב את ההבדל בין אוכל שההורים מאפשרים לאכול במסעדות, בימי הולדת או בביקור משפחתי לבין אלו שמרכיבים את התפריט הביתי. זהו מסר חשוב מאוד המעביר מסר לגבי ההעדפות התזונתיות הרצויות.
2. שליטה על קווי האספקה של המזון הנכנס הביתה – ברגע שרשימת הקניות הביתית מתוכננת וידועה מראש ומשתפים את הילדים בהכנתה ומאפשרים להם לבחור חלק מן המזונות נוצרת הרמוניה: מצד אחד תחושת שליטה ובקרה מצד ההורים ומצד שני חוויית חופש ובחירה אצל הילדים.
3. כן משחקים עם אוכל!
כדי ללמד את הילדים על דגנים וקטניות ניתן להכין צנצנות שקופות ובהן קטניות ודגנים צבעוניים ולשחק איתן משחק הזיכרון "מה יש בתוך הקופסה"? וכל משחק כיד הדמיון הטובה עליכם.
ניתן להניח בריסטול גדול על שולחן האוכל ועליו לצייר את המקורות השונים למזון: ים/ אדמה/עץ/ שיח/פרח. על כל בן המשפחה בתורו להניח את הצלחת המוגשת לשולחן במקום הנכון.
4. בדיקת הרגלי התזונה של ילדים מתבצעת במבט שבועי ולא במבט יומי – אם מתעורר אצלכם חשש שהילד לא אוכל מספיק, בידקו באופן יסודי את הכמויות שלו במהלך שבוע שלם. אם אכן הילד לא אוכל באופן מספק ניתן לבדוק חסרים תזונתיים המובילים לחוסר תיאבון לפני שמנסים להעמיס אוכל ולנהל מאבקים.
5. זיכרו שהטעם של ילדים הוא משתנה ודינמי –גם אם הילד לא מוכן לטעום מאכל כלשהו, המשיכו להציג אותו בשולחן האוכל מדי פעם. כולנו נתקלים בילד שמתעקש במשך חודשים ארוכים לאכול "רק אבוקדו" ופתאום ביום בהיר אחד מודיע : "אני בכלל לא אוהב אבוקדו, איכסה". הדבר עובד גם בכיוון ההפוך, ילדים שלא הסכימו אפילו להריח מאכל מסויים לפני חצי שנה יכולים לפתע לזלול אותו בהנאה. אל תוותרו על סוגי מאכלים ואל תורידו אותם מהשולחן המשפחתי.
6. השתדלו לנתק את הקשר בין מזון לחיזוקים חיוביים– כך הילד מקבל מסר שאוכל הא סוג של פרס. השתדלו להעניק פרסים כגון הטבות/ חוויות/ צעצוע/ בילוי.
7. לעולם לא להתנות קבלת קינוח בסיום האוכל מן הצלחת – זוהי דרך בטוחה לשיבוש מנגנון הרעב והשובע של הילד. המסר שמועבר בהתנהגות זו הוא: "אני לא סומך על מנגנון הרעב והשובע שלך" או גרוע לא פחות" אתה אוכל כדי שאני אהיה מרוצה"
8. החליפו את המשפט "סיימת לאכול?" במשפט "האם הבטן שלך שבעה?/ האם אתה שבע?"– כך תסייעו לילד להתחבר לגוף ולסמוך על מנגנון הרעב והשובע.
9. תכנון תפריט משפחתי שבועי משותף – בו כל יד בוחר את המנה האהובה עליו ביותר.
10. הכי חשוב – להקשיב לאינטואיציה הפנימית ההורית שלכם ולשמור עליה. ולזכור כי מה שהכי משפיע על ילדיכם היא ההתנהלות האישית שלכם.
עוגיות אורז מלא וקינמון:
רכיבים:
2 כוסות אורז בסמטי מלא מבושל
100 גרם טופו מגורר
1 כפית סודה לשתייה
½ כוס שמן קוקוס
¾ כוס קוקוס טחון
1 בננה מעוכה (לא חובה)
1 כוס סילאן/ מייפל/ אגבה
2 כפיות אבקת קינמון
1 ביצה טרופה
1 כפית תמצית וניל טבעית
1 כוס אגוזי פקאן, גרוסים
½1 כוס קמח כוסמין מנופה
ההכנה:
לערבל ביחד את הסילאן ושמן הקוקוס, להוסיף את הביצה ותמצית הוניל ולערבב היטב.
לקפל פנימה את הקמח, האגוזים, הטופו, הבננה, הקינמון, הקוקוס, האורז והסודה לשתיה, לערבב עד לקבלת תערובת אחידה.
לסדר בכפית ערימות שוות מהתערובת בתבנית תנור משומנת, לזרות מעט קינמון ואגוזים גרוסים על כל עוגייה.
לאפות בחום בינוני 20 דקות. לחכות שיתקרר ולהוציא מן התנור.
בתיאבון!!