הטבעונות פורחת בזוזוברה
.jpg)
מאז ומתמיד חיבבתי אוכל אסייתי על כל גווניו – נודלס, אורז, מוקפצים למיניהם, אצות, קארי, סושי. אי לכך, מאז שאחד האקסים שלי, שלמד בלונדון, סיפר לי עליה, בכל פעם שהייתי בלונדון, לא ויתרתי על ביקור בוואגמאמא. זה היה כשעוד אכלתי מכל הבא ליד.
אחרי כמה שנים, דייל, שהוא גם חבר קרוב, לקח אותי לנסות את ריפבליק הניו-יורקית, וזה היה כשכבר ויתרתי על מוצרי החלב. ומאז שזוזוברה נפתחה בהרצליה, ודגמתי אותה עם אחי היקר (ממש בזמן שהפסקתי לאכול בשר), אני פוקדת אותה אחת לכמה זמן.
עכשיו אני כבר לא נוגעת גם בדגים ובפירות ים (נקודה לזכותו של ג'ונתן ספרן פויר), והמסעדה מתאימה לי ככפפה ליד (וכפפה שאינה עשויה מעור, או פרווה, או כל חלק של חיה שיכול לעלות על דעתכם). הקונספט בכל המסעדות הללו הוא זהה: אוכל אסייתי, פשוט, מהיר ובריא. לא ניתן להזמין מקום מראש והישיבה היא משותפת על ספסלים, לצד שולחנות מאורכים.
את האווירה במסעדה אני לא יכולה להלל. את הישיבה המשותפת אני לא כל כך אוהבת. את גודל המסעדה גם לא ממש. את הרעש במסעדה עוד פחות. החלל המוני וגם המוזיקה בקושי נשמעת. אבל האוכל מכפר על כל אלו.
פריכות מבורכת
זוזוברה מתייחסת בכבוד לטבעונים. זה אחד המקומות בהם הבחירה מהתפריט ממש קשה לי, ולא בגלל שאני נאלצת להתחנן על נפשי כדי לקבל מנה שאין בה חיה שחוטה. כל מנת בשר כמעט ניתן להמיר בטופו, וזאת פרט למנות הטופו המקוריות בתפריט. המנות לא גדולות, מה שעושה לי טוב, בגוף ובנפש. את המנות מלווה בר מיצים מגוון שנותן מענה לכמה וכמה ויטמינים נחוצים, בעונות המתאימות. האוכל לרוב מוקפץ, וגם אז ממש קלות – מה שמשאיר טעם וויטמינים בירקות השונים, ופריכות מבורכת.
קריספי טופו. צילום: יח"צ
סלט אצות ומלפפונים נבחר להיות המנה המרעננת של הקיץ מבחינתי. מנות הטופו צ'זה והמסמאן קארי הן נהדרות – חריפות במידה הנכונה, נותנות לטופו בדיוק את מה שהוא צריך – והוא לוקח את הטעמים האלו ומעביר אותם הלאה לחיך שלי בשמחה גדולה. ויש גם מרקים, סלטים, אגרול צמחוני, מנות נודלס, ומנות אורז: לאחר שממירים את בעלי החיים בטופו, אין באף אחת מהן זכר לעולם החי. הללויה.
המנות מגיעות במהירות הבזק, מה שמתאים למשפחות עם ילדים שסבלנות היא אחת התכונות שטרם נרכשו אצלם; לרעבים באשר הם ו/או לאנשי עסקים שזמן הארוחה מבחינתם הוא זמן שבו הם אינם עושים כסף. כל אלו מצויים בהרצליה בשפע, ולכן המסעדה תמיד עמוסה.
התחלופה מהירה, וזמן ההמתנה בתור לא גדול גם בזמנים הקשים. המנות מגיעות באי-סדר מופתי, אבל ברגע שקלטת את העניין אתה נהנה מהענייניות של המקום. באת, הזמנת, אכלת. רוב הסיכויים שלא התפוצצת. יצאת בהרגשה טובה וספגת כמה ויטמינים בדרך. סה"כ במאזן היומי – ממש לא רע. חבל שהירקות לא אורגניים, והאורז לא מלא – כי אז זה היה אפילו מצוין.
זה מתחיל בנניח ונגמר בנזניח
דווקא כאן לא ניתן לקבל קפה עם חלב סויה. דווקא במקום כזה, שהטבעונים פורחים בו ללא בושה? המלצרית טענה שקפה הוא לא ממש העניין במסעדה. נניח שזה תירוץ שמתקבל על הדעת. רק נניח. כמו שאמר פעם המורה שלי לפיזיקה – זה מתחיל ב"נניח", ונגמר ב"נזניח"…
זוזוברה. אריה שנקר 7, הרצליה
חשוב מאוד גם לוודא שאין רוטב דגים במנה.
אני יודעת בוודאות שהפדתאי של זוזוברה עשוי עם רוטב דגים. ואני יודעת לא כי הם נידבו את המידע, אלא כי חברה אמרה לי לשאול, וכששאלתי אכן אישרו שיש רוטב דגים במנה.
יכול מאוד להיות שגם במנות אחרות "מסתתר" לו רוטב דגים או מרכיב אחר שעשוי מחיות.
הייתי שם לפני כשנה. היתה רק מנה אחת מהעיקריות שיכולתי להזמין כי גם כשממירים את הבשר בטופו איטריות הביצים נשארות איטריות ביצים. וכמובן שחשוב לשאול על: רוטב דגים, רוטב צדפות, צירים למינהם (ציר בשר, ציר עוף ציר דגים). בהצלחה לכל הטבעונים החדשים. זה יתכן זה אפשרי וזה כל כך כל כך טעים.
אני עובדת באזור ואוכלת שם מדי פעם, המנה העיקרית היחידה בלי רוטב דגים היא המסמאן קארי, שהיא מנה מעולה, אבל אי אפשר לאמר שיש מבחר לטבעונים.
תמיד כדאי לשאול על רוטב הדגים. בצפרה מאוד הופתעתי כששאלתי לגבי הסלטים, שגם ברובם היה רוטב דגים.
בתפריט שלהם מופיעה מנה עקרית אחת שנראית צמחונית, אכלתי אותה פעם אחת בתור מנה צמחונית – ואכלתי אותה תרתי משמע. כי בפעם הבאה שהייתי שם הסביר לי המלצר שיש בה רוטב דגים.
הוא הציע לי בדיוק שתי מנות בהן אפשר להחליף את הבשר בטופו והן יהיו צמחוניות(כלומר ללא רוטב דגים), אבל אחת מהן היא עם אטריות ביצים. כלומר, בשורה התחתונה – מנה אחת טבעונית וזהו.