הרופא כמאמן אישי

שלום לגולשים,

השבוע הגיע אלי מטופל, נער בן 16.5. הבחור סובל לדבריו מכאבי בטן כבר כשנה חצי באופן תמידי וממספר יציאות רב במהלך היום. מזה שנה וחצי הוא מסרב ללכת לבית הספר בטוענה שאינו מסוגל להשתמש בשירותים הציבוריים. מזה שנה וחצי הוא יושב בבית, משחק במחשב וצופה בטלוויזיה.
במהלך השיחה התבררו פרטים נוספים. הנער גר עם אימו, אם חד הורית וביתם נמצא צמוד לביתה של הסבתא, אצלה הוא אוכל ומבלה רבות. הוא גדל למעשה ללא דמות אב בחייו.

במהלך השנה וחצי האחרונות, הנער עבר ברור רפואי שכלל בדיקות דם, מבחן נשיפה לחיידק ההליקובקטר ובדיקות צואה. הרופאים התרשמו שהכול תקין ולא מצאו כל סיבה פיזיולוגית לתלונותיו. הם הפנו אותו לפסיכיאטר ורשמו לו תרופות נוגדות דיכאון. (יש לציין שתרופות אלו יעילות לא פעם בתסמונת המעי הרגיז מכיוון שהן מגדילות את כמות הסרוטונין גם במערכת העצבית של מערכת העיכול). הנער סירב לצרוך את התרופות הנ"ל ואמר שהוא רוצה "משהו טבעי". כך הם הגיעו אלי.

לאחר קבלת אנמנזה מפורטת ובדיקה גופנית, התרשמתי שהבחור זקוק יותר מכל לדמות סמכותית שתדריך אותו בחייו. מעבר לתוכנית תזונתית מפורטת שכללה שיפור כללי בתזונה והימנעות ממזונות אלרגנים, רשמתי לו תוסף תזונה טבעי ואיכותי שמסייע מאוד במצבים של מעי רגיז. אבל עיקר הטפול היה בניית תוכנית אימון יומית, הכוללת פעילות גופנית סדירה והליכה לחדר כושר.

שאלתי אותו מתי ירצה לחזור לבית הספר. חשבתי שהוא יענה לי משהו בסגנון: "בוא נראה איך אני ארגיש עוד כמה ימים ואז נראה", אבל להפתעתי הרבה הוא אמר לי שכבר מחר הוא יחזור לבית הספר. את הריצה הראשונה בשכונה, הוא ביצע כבר ביום המפגש. מרכיב חשוב בתוכנית היא הדרישה ממנו להתקשר אלי כל יום או יומיים לשיחה של דקה אחת ולדווח לי מה הוא עשה ביומיים האחרונים. עצם הידיעה שיאלץ לדווח מה עשה, עוזרת לו לבצע את הדברים.

המטפל כמאמן אישי

לפעמים אנחנו הרופאים והמטפלים צריכים להיות מאין "מאמנים אישיים". אנשים זקוקים לדמות שתדריך ותכוון אותם ולאו דווקא למטפל שימליץ להם על תרופות או תוספים וישלח אותם לדרכם.
גם שינויים תזונתיים משמעותיים דורשים לא פעם ליווי צמוד, שבחלק ניכר מהפעמים, הוא בעיקר סיוע רגשי, מתן מוטיבציה, חיזוק וכדומה.

הבחור רצה לחזור לתפקד. הוא רק לא ידע איך לעשות זאת והיה זקוק לדמות סמכותית שתדריך אותו ותלווה אותו. לפעמים דווקא מישהו מחוץ למשפחה יכול לעשות את העבודה הזו טוב יותר מאנשי המעגל הקרוב אליו. הבחור לא היה מוכן לשמוע לקרובים אליו שניסו לעזור, אך דווקא למישהו מבחוץ הוא הסכים להקשיב.
לעת עתה, נראה שהתוכנית מצליחה. הוא אוכל בריא הרבה יותר, רץ חצי שעה כל יום בשכונה (הלוואי עלי…) והחשוב מכל, מתמיד בהליכה לבית הספר. נראה שגם תדירות היציאות הולכת ופוחתת.

הכוח המרפא של המילים

האתגר האמיתי בטיפול הוא לא פעם, לדעת מי עומד מולך, מה מצבו הנפשי, מה הוא רוצה לשמוע ומה הוא באמת צריך. האתגר הוא לדעת באיזה טון דיבור לדבר אליו ובאיזה מילים. המטרה שלנו, כמטפלים, היא בעצם להניע את האדם לבצע שינוי באורח חייו כדי להביא אותו לבריאות טובה יותר והאתגר האמיתי הינו למצוא את המילים הנכונות לאדם שמולנו, כדי לגרום לו לבצע את השינויים אותם אנו חפצים שיעשה.
לפעמים, הכלי הטיפולי החזק ביותר שאנו משתמשים בו הוא המילים שלנו. דבר זה מרומז במילה רפואה.

רפואה בסיכול אותיות שקולה ל-"אור- פה" – כלומר הרפואה היא האור שיוצא לנו מהפה, המילים…
למילים יש כוח לפגוע ולמילים יש כוח לרפא. שנזכה כולנו להשתמש במילים הנכונות, בעיתוי הנכון ולאדם המתאים.

שלכם,
גיל

ליצירת קשר עם גיל שחר, לחץ כאן

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו