רק בגלל הריח: לטובת הגויאבה

צילום: pixabay

הגויאבה היא אחד מהפירות השנויים ביותר במחלוקת, המחלקים את האוכלוסיה לאלו ש'הרוסים' על הפרי ולאלו שלא מסוגלים אפילו להתקרב אליו בגלל ריחו העז וטעמו יוצא הדופן.

אז חוץ מהריח מה יש בגויאבה? אילו תכונות מכתירות אותה כפרי על? הנה כמה עובדות.

גויאבה (GUAYABA בספרדית, PSIDIUM שם מדעי, פאלונג-בשפה התאילנדית) שייכת למשפחת ההדסיים ומונה כ-100 מינים. מוצאה במרכז ודרום אמריקה. היא הגיעה לארץ בראשית המאה העשרים ואומצה בעיקר ע"י הערבים שהכירו את הפרי ממצרים. הפריצה שלה לשוק בארץ קרתה לאחר מלחמת ששת הימים.

עונת הגויאבות היא בחודשים אוקטובר נובמבר והזן שנמצא בשווקים הוא מסוג 'בן דב', על שם האגרונום שפיתח אותו. אפשר למצוא גם גויאבות מזן תותית, ננסית, אדומה, ורודה וגויאבה חורפית.

הפרי הוא בצורת אגס, קליפתו צהובה, אדומה או ירוקה, תכולתו כתומה בהירה או בז' והוא מכיל זרעים קשיחים רבים והטעם ארומטי מתוק חמצמץ. לרוב הזנים ריח חריף שנובע מחומצת הציפורן שבפרי.

החלקים שבשימוש: פרי, עלים וקליפת הגזע.

מה נותנת לנו הגויאבה?

מים כ-81%                                                  אשלגן 270 מ"ג
חלבון 0.9%                                                 מגנזיום 13 מ"ג
שומן 0.4%                                                  סידן 39 מ"ג
פחמימות 12%                                              ברזל 0.6 מ"ג
תאית 5.3%                                                  ביתא קרוטן 1242 מק"ג
במאה גרם גויאבה :                                        ויטמין C  183 מ"ג
קלוריות 56                                                  ויטמיני B1 B3 B6
נתרן 4 מ"ג                                                   רטינול 180 מ"ג

גויאבה נחשבת כפרי בריא ביותר בגלל תכולת הויטמינים, הסיבים והערכים התזונתיים שבה. במיוחד הזן האדום שמכיל כמות של בערך פי 4 ויטמין C מהכמות שבתפוז. הכמות אגב יורדת עם ההבשלה וההתרככות. לכן רצוי לאכול גויאבה קרוב לקטיפתה או רכישתה כדי לנצל את כל מרכיביה האיכותיים.

לגויאבה שאינה טריה יש קליפה לא מבריקה. במידה והפרי עדיין בוסר רצוי להניח אותו בקרבת תפוח או בננה.

מה עוד יש בגויאבה?

פקטין, טאנינים, חומצה אסקורבית, לקטינים, ספונינים, קרוטנואידים, חומצות אמינו, חומצות שומן חיוניות כמו חומצה לינולאית ואלפא לינולנית, פלבנואידים כמו קוורציטין ואיזו קוורציטין, לויקוציאנידים ושמנים נדיפים. פרי הבוסר עשיר מאוד בטאנינים והעלים עשירים בעיקר בקוורציטין.

מה עושה לנו הגויאבה בגוף?

הגויאבה היא אנטי אוקסידנטית, אנטי בקטריאלית, אסטריג'נטי (פעילות מכווצת), עוצרת שלשול, הפלבנואידים נוגדי עויתות, מרגיעי שרירים חלקים של המעי. הלקטינים נקשרים לחיידק E.COLI ומונעים הצמדותו למעי.

בניסוי במעבדה IN VITRO הראו שהעלים וקליפת הגזע מסוגלים לעכב התפתחות חיידקי שיגלה, בצילוס, קולי קלוסטרידיום, סלמונלה, פסוידומונאס ופטרית השמו הלבן.

מתי לאכול?

לשלשולים בילדים ומבוגרים, לדיזנטריה, למזהמים כמו וירגוסים, פטריות, חיידקים, לטיפול בשיעול, דלקת גרון, הורדת חום. הגויאבות האדומות נחשבות ליעילות במלחמה בסרטן.

מתי לא?

במצבים של היפוגליקמיה מאחר והפרי ובעיקר העלים מורידים רמות סוכר בדם.

ברפואה המסורתית

האינדיאנים שגרים באזור האמזונס עושים מרתח מהעלים והגזע לטיפול בשלשולים ודיזנטריה, דלקות גרון, הקאות, קלקול קיבה, ורטיגו, ולהסדרת המחזור החודשי.

לריח רע מהפה (הליטוזיס) ודימום בחניכיים – לועסים עלים רכים של גויאבה.
מירתח מהעלים משמש לשטיפת פה וגרגור במקרים של פצעים בפה ודימום מהחניכיים.

תרופת סבתא

לטחורים – מירתח של עלי גויאבה עוצר דימומים. ניתן גם לעשות עם המרתח שטיפה של האזור פעמיים ביום.

צורות הכנה

אכילה כפרי טרי (הגויאבה אינה נשמרת לאורך זמן בטמפרטורה רגילה) בסלטי פירות, סלטי ירקות, כמיץ (לסנן את הגרעינים), לצרוב על הגריל, לאפות עוגות וגם בשייקים או להכין מקפא של גויאבה מרוסקת בבלנדר בתוספת חלב שקדים.

גויאבות אדומות מחליפות במקרים רבים את העגבניות ברטבים המיועדים לאנשים עם רגישות לחומציות העגבניות. בתעשיה מיבשים גויאבות לאבקה שמכילה 2500-3000 מ"ג ויטמין C ומכינים מזה ריבות, פודינג, דברי מאפה, ממתקים, רסק וממרח, בגלל העושר בפקטין.

דורית שור, נטורופתית מוסמכת, dorshure@netvision.net.il

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו