סיפור אישי של מכורה לסוכר
לפני כשנתיים, החלטתי להקדיש את רוב זמני למפעל חיי שהוא לעזור לאנשים שהתמכרו לסוכר לחיות חיי חופש באוכל, וגם להעלות את מודעות הציבור בישראל שאכן יש התמכרות שכזאת ומה זה אומר.
אני לא מפרסמת מתכונים, אני לא מדברת על כמה ויטמינים יש בתפוז ואין לי תוכניות שמבטיחות לאנשים ירידה של 10 ק"ג ב 10 ק"ג ב- 10 שבועות. אני כאן כדי להביא לתשומת ליבכם שאנו עומדים בעיצומו של אסון בריאותי בגלל איך שאנחנו אוכלים. היום צריך המון תבונה וידע – ממש דוקטורט – כדי להבין מה באמת אוכלים כשקונים אוכל בסופרמרקט. במקרים רבים אנו חושבים שאנחנו אוכלים בריא ובמידה, וזה ממש לא כך.
בעידן הפוסטמודרני של המזון, לא קל לנווט בין המבחר האינסופי של המזונות השונים. רבים לא מודעים לכך שישנן סכנות שמסתתרות ומוסתרות (לפעמים בכוונה) במאכלים רבים. לכן חשוב כל כך לדעת מהי "אכילה נבונה".
המילה תבונה מוגדרת במילון כ: בינה, חכמה, פיקחות, אינטליגנציה, שכל ישר, היגיון, רציונליות, שיקול-דעת. היום, כדי לאכול נכון ובריא צריך המון תבונה ואף יותר מזה. צריך להבין מה מזיק במזון שלנו היום – מה עיקר ומה טפל, מה נכון לכולם ומה דורש התאמה אישית. בקיצור, זה מסובך.
אם זה לא מספיק, מחקרים רבים מראים שישנם מאכלים אשר ממכרים כמו סמים אלכוהול וסיגריות. לא כל מי ששותה כוסית לחיים נהיה אלכוהוליסט, ולא כל מי שאוכלת פרוסת עוגה נהיית מכורה לסוכר. בדומה לכל התמכרות, יש אנשים מסויימים עם נטייה אישית להיות יותר רגישים לאופי הממכר של מאכלים אלו. לאותם אנשים "אכילה נבונה" הופכת למשימה כמעט בלתי אפשרית. איך אני יודעת? כי אני כזאת.
לכן, במאמר הזה אני מביאה את הסיפור האישי שלי מתוך תקוה שאולי יהיו כאלו שיקראו אותו ויבינו שהם לא לבד בסיפור הזה ושיש פתרונות.
אני גדלתי בבית שומר מצוות בעיר סמוכה למונטריאול בקנדה. מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי ממתקים, חיכיתי לאכול אותם, הכמות שהייתה אף פעם לא הספיקה לי, ולא ידעתי לשמור ל"אחר כך" גם אם היה הרבה.
בתור משפחה שהקפידה על אוכל כשר בחו"ל, היו המון מאכלים שהיו אסורים לאכילה. לאמא שלי היה חשוב שנאכל בריא ולכן לרוב אכלנו אוכל שהיא הכינה בבית והיה מעט ג'אנקפוד בסביבה. האמת, בתור ילדה זה תסכל אותי מאוד ותמיד קינאתי בחברות שבביתן הייתה "מגירת ממתקים" ועוגיות שוקולד צ'יפס בלי הגבלה.
היום, כשאני מבינה כמה הסוכר ממכר, ושאני ממש נולדתי עם הנטייה להתמכר לסוכר, אני מודה לאמי. העובדה שלא היו הרבה ממתקים וחטיפים אצלנו בבית, הצילה אותי מהסבל הנוראי שכרוך בלהיות ילדה שמנה. מנגד, הייתה הרבה התעסקות בנושא האוכל בבית וכמו בהרבה בתים יהודיים טובים, אחת הדרכים שנתנו אהבה הייתה דרך האוכל. התוצאה הייתה שגדלתי עם הרבה מסרים כפולים בנושא של אוכל, דיאטה והשמנה. מצד אחד צריך לגמור את מה שיש בצלחת, ומנגד בנות צריכות לשמור על הפיגורה. לא קל.
הייתי ילדה שמחה ופעילה ולא הייתי שמנה – פשוט אהבתי ממתקים קצת יותר מדי. גם בתור נערה אהבתי לאכול, במיוחד ג'אנקפוד, אבל הצלחתי להגביל את האכילה והייתי רק "עגלגלה". כמו נערות רבות (מדי), למרות שהייתי במשקל תקין, הרגשתי שמנה והרצון העז לרזות היה מקור לתסכול והרגשה תמידית שאני לא מספיק טובה, לא רזה כמו…
הבעיות סביב המשקל התחילו להיערם אחרי הנישואין. גרנו בקיבוץ ופתאום הייתי בעלת הבית – אף אחד לא מגביל אותי ולא משגיח עלי. בן הזוג שלי לעולם לא התערב במה שאני אוכלת ואיך אני נראית – הוא קיבל ואהב אותי בכל מצב. עם החופש החדש התחילו ביקורים בכלבו וקניות של ממתקים וחטיפים "לאורחים". איזה אורחים ואיזה נעליים, אכלתי הכל לבד.
בשלב מסוים, כשהייתי לבד בבית, התחילו התקפי זלילה שהביאו לעלייה במשקל וכאבי רגליים. הפעם נבהלתי מעצמי מספיק כדי לעשות דיאטה רצינית. ספרתי קלוריות, הייתי רעבה הרבה, אכלתי חזה עוף מכובס, וירדתי במשקל. אחרי תקופהנכנסתי להריון, זה היה מבחינתי צ'ק פתוח לאכול סוף סוף כל מה שאני רוצה. כמובן השמנתי. עם הלידות והעומס הפיזי והרגשי שחוויתי בתור אמא צעירה -דפוסי האכילה התדרדרו עד שאיבדתי כל רסן. חיי סובבו סביב בולמוסי אכילה, הסתרת אוכל בשידה ליד המיטה, ארוחות גדולות, השמנת יתר והמון המון בושה.
הייתי שואלת את עצמי 'איך הגעתי למצב הזה? אני, אחות מוסמכת שכמעט יכולה ללמד דיאטנית מה זה תזונה נכונה, איך זה שאני לא מסוגלת ליישם על עצמי את כל הידע הנפלא שיש לי? אני רוצה להיות בריאה, אני מתה להיות רזה, למה אני לא יכולה להסתפק בקצת כמו החברות הרזות שלי?'
מבחוץ הייתי אישה מצליחה – עבודה טובה, איש מקסים, ו- 3 ילדים חמודים. מבפנים הרגשתי כישלון בדבר שבו רציתי להצליח יותר מכל דבר אחר – לרזות 15 קילו.
יום אחד הגיעה רופאה חדשה לעבוד איתי במרפאה של הקיבוץ. אהבתי אותה מהרגע הראשון. היא הייתה מצחיקה – אפילו יותר ממני – אבל זה לא הפריע לי כי היא גם הייתה יותר שמנה ממני. ואז היא סיפרה לי משהו ששינה את חיי. היא סיפרה לי שהיא מכורה לאוכל כמו שנרקומנים מכורים לסמים ושהיא הלכה לטיפול בהתמכרות לאוכל וירדה כבר 20 קילו.
הרגשתי כאילו נדלק אור במוח שלי – וואו! אני כזאת! אני נרקומנית של אוכל – ג'אנק פוד ג'אנקי. אחרי כמה ניסיונות למצוא טיפול להתמכרות שלי, הגעתי לקבוצת 12 צעדים לאכילה כפייתית, קבוצת תמיכה הדדית שנותנת מענה לאנשים שרואים את עצמם כמכורים לאוכל. בפעם הראשונה בחיי, הצלחתי לרדת במשקל ולשמור עליו. השתחררתי מ 15 ק"ג שלא חזרו עוד וטונות של בושה ושנאה עצמית. זה היה לפני 23 שנים. נגמלתי.
בשבילי המשמעות של לחיות ב"נקיון" מהתמכרות היא שאני נמנעת ממאכלים ממכרים – מה שאני מכנה 'מב"מים', ראשי תיבות למתוקים בצקים ומאכלים היפר-מעובדים. זה נשמע קשה, אבל במציאות זה הרבה יותר קל מאשר כל פעם לנסות לאכול "במידה" ולהיכשל. ככה המוח שלי עובד. אני כמו המעשן הכבד שלא יכול להרשות לעצמו אפילו שאכטה.
בשלב מסויים עברתי לעבוד בשיווק תרופות מרשם והתקדמתי בסולם הדרגות. אני אוהבת מדע ונהניתי לקרוא את המחקרים המדעיים בתחומים שונים. בשנים האחרונות קראתי גם המון מחקרים וספרות מקצועית על ההתמכרות לסוכר ואכילה ממכרת. נדלקתי. עברתי קורסי הכשרה והסמכה ונסעתי ללמוד מהמומחים המובילים בעולם של הטיפול המקצועי בהתמכרות לאוכל.
האם אפשר פשוט להיפטר מהסוכר ולהיגמל ממנו? תלוי את מי שואלים
למדתי איך המב"מים חוטפים את המוח וגורמים לדחף לאכול בעוצמה שאי אפשר להתנגד ומביא לאכילה בלתי נשלטת. זה לא עניין של אופי חלש או משמעת עצמית, זה קורה במוח. למדתי שיש טיפול למצב הזה וזה לא דיאטה.
הגיע הזמן לדבר על החלק החסר בפאזל שנקרא הגורמים להשמנה ולמחלות מטבוליות כמו סוכרת, כבד שומני ויתר לחץ דם. המחלות האלו הן בגדר מגיפה יותר שכיחה אפילו מהקורונה. לחלק מהאנשים האלו הבעיה שלהם היא לא הרגלי אכילה או חוסר ידע אלא התמכרות. ישנם אנשים שמתמכרים למתוקים ובקצים כמו שמתמכרים לסיגריות, לאלכוהול ולסמים, וזה הורס להם את החיים. לאנשים אלו תוכניות דיאטה סטנדרטיות בדרך כלל לא יעבדו. הם צריכים גישה טיפולית אחרת.
הבנתי שיש לי שליחות בעולם הזה.
ציפי ליבנה – אחות, יועצת מוסמכת להתמכרות לסוכר, מרצה, ויוצרת "שיטת היעד"
