SHABAT_MIG_L

Powered by WP Bannerize

SHABAT_MIG_R

Powered by WP Bannerize

כל יום קורים נסים

מאת: שני ריף-פרופסורסקי, נטורופתית
שני ריף פרופסורסקי מחליטה לדבר החג על ניסים שקורים לנו כל יום, ומציעה לנו מתכון ייחודי לחנוכיית סושי צמחוני. חג שמח

נס מבחינתי הוא כל דבר שקורה שאיננו מובן מאליו או שנראה בהתחלה כבלתי אפשרי. ולא משנה כרגע לצורך העניין אם מדובר ביד אלהים או במעשה ידי אדם או בשילוב. (ממליצה על הספר "ריפוי קוונטי" של דיפאק צ'ופרה המסביר יפה מאד את הקשר בין הדברים).

לפני 15 שנה התחלתי לפרסם מתכונים ללביבות ולסופגניות אפויות ולא מטוגנות עם קמח מלא.
אנשים התייחסו אלי כאל משוגעת. השנה האינטרנט והעיתונים היו מלאים במתכונים כאלה, חלקם עיבודים של אנשים אחרים למתכונים שיכולתי לזהות אותם כשלי, חלקם שונים לחלוטין. מבחינתי העובדה שכיום הדברים האלה נחשבים מובנים מאליהם היא לגמרי לא מובנת מאליה, ולכן אפשר להגדיר אותה בגדר נס.

לכן השנה לא הרגשתי צורך לפרסם שוב מתכון לסופגניות או ללביבות (אבל אתם מוזמנים לקרוא את המאמר שלי מחנוכה שעבר). החלטתי הפעם לכתוב על נסים. לא אלה שקרו פעם אלא אלה שקורים לנו כל יום.
לפני כמה ימים הכרמל בער, היום ירד גשם. אחרי כל כך הרבה זמן ללא גשם, אפשר לומר שהעיתוי הוא סוג של נס.

לפני 15 שנה אמר לי ידיד, שבשבילו חזון אחרית הימים זה שלא יהיה הבדל בין חנות טבע לבין סופרמרקט. אנחנו בדרך לשם, וגם אם בחלק מהמתכונים שלי יש מרכיבים שמוצאים אותם רק בחנויות הטבע, כבר לא צריך לכתת רגליים כדי להגיע לשם כי כמעט לכל אחד יש ליד הבית. שלא לדבר על חנויות המשמשות גם כבית טבע וגם כסופר רגיל לכל דבר.

השבוע חגגנו יום הולדת לאמא שלי. אגב, מתחת לבית שלה יש חנות שבמשך 40 שנה היתה סופרמרקט שכונתי, ולפני כחמש שנים נפתחה שם חנות אורגנית. חלק מאותו חזון המתגשם. העובדה שהיא יכלה לחגוג 83 עם שלוש בנותיה ושבעה מתוך שמונת נכדיה (אחד לצערנו נשאר בצבא) – גם היא סוג של נס לאור כל מה שהאשה המופלאה הזו עברה בחיים שלה.

במסגרת הנסיון שלנו להכין את רוב האוכל ולהוציא אותה מהמטבח (מתוך רצון לפנק אותה ולא מתוך איזו בעיה – חלק מאותו הנס), הבת שלי ואני החלטנו להכין חנוכיית סושי. התכנון היה להביא איתנו את כל המצרכים מוכנים ולגלגל אותם שם. בישלתי אורז, חתכתי ירקות, השריתי טופו ברוטב סויה, קילפתי ג'ינג'ר טרי, לקחתי את האומבושי, אפילו זכרתי את המחצלות ואת הוסאבי, וגם את המגררת הקטנה בשביל הג'ינג'ר. שמתי הכל בצידנית… או לפחות ככה חשבתי.

כשהגענו, גיליתי שאת חבילת האצות שקניתי במיוחד יום קודם שכחתי לארוז. אם זה היה בזמן שהחנות למטה היתה פתוחה, לא היתה בעיה -הייתי קופצת לקנות. מה עושים? לקחתי את קערת האורז, הוספתי לתוכה את הטופו המושרה ואת הירקות לאחר שחתכתי אותם קצת יותר קטן, גררתי פנימה קצת ג'ינג'ר טרי, בקערה קטנה ערבבתי קצת אומבושי עם מיץ לימון ומים, הוספתי טיפונת שמן שומשום – ויצא אחלה סלט.

אז הנה המתכון שלי לחנוכיית סושי צמחוני

מצרכים:

2 כוסות אורז מלא עגול
5 כוסות מים רותחים
9 דפי אצות נורי
גזר
סלק
פלפל אדום או צהוב
בצל ירוק
חבילת טופו
רוטב סויה
אפשר גם תוספות אחרות כגון חביתה שטוחה, אבוקדו במיץ לימון, צנונית כבושה ועוד.
ג'ינג'ר טרי (אפשר גם כבוש, אני מעדיפה טרי. יותר בריא, יותר זול, יותר טעים בעיניי)
משחת אומבושי (שזה שזיף יפני כבוש בעל טעם מלוח-חמוץ חזק למדי)

אופן הכנה:

1. מבשלים את האורז במים. מכבים את האש כאשר עדיין יש מעט מים, ומשאירים לעמוד בסיר מכוסה עד שכל המים נספגים. מצננים.

2. בינתיים חותכים את הטופו לרצועות ומשרים ברוטב סויה. חותכים גם את הירקות לרצועות דקות וארוכות.

3. מניחים מחצלת סושי על משטח עבודה יבש. עליה מניחים דף נורי כאשר הצד המבריק כלפי מטה.
שמים 2 כפות גדושות של אורז מבושל על האצה, משטחים על כל השטח פרט לשוליים הרחוקים, בהם משאירים כ-2 ס"מ ריקים בשביל ההידוק.

4. על האורז, לרוחב האצה, מניחים שורה של רצועות טופו ושורה של רצועות ירק מצבע אחד.
על השולים הריקים מורחים שכבה דקה של אומבושי, ומפזרים ג'ינג'ר מגורר דק – או סוחטים את הג'ינג'ר בעזרת כותש-שום ומורחים את המיץ.

5. מגלגלים את האצה בעזרת המחצלת, החל מהקצה הקרוב. כאשר מגיעים עד האורז פותחים את המחצלת ומושכים את האצה קרוב יותר, ממשיכים כך לגלגל תוך הידוק עד שמקבלים גליל, אותו מהדקים חזק בתוך המחצלת.

6. פותחים וחותכים לשמונה עיגולים בעזרת סכין חד וחלק אותו מרטיבים בין חיתוך לחיתוך כדי שלא יהיה דביק. כך עושים גם עם שבע אצות נוספות, כל אחת ממלאים בירק אחר. כל גליל, או שילוב של עיגול אחד מכל גליל (לשיקולכם) ישמש בתור "נר".

7. באצה התשיעית שמים שורה מכל אחד מסוגי הירקות, והיא תהיה ה"שמש".
אפשר לתקוע את העיגולים של כל אחד מה"נרות" על שיפוד, וכך יצרנו חנוכייה שלמה.

 

לאתר של שני ריף-פרופסורסקי

השאירו תגובה: