מה באמת מפריע לנו?

מה מפריע לנו?

עשרות אלפי מתכונים לאורח חיים בריא נמצאים במרחק לחיצת כפתור גוגל. במרחבי האינטרנט מחכים (רק לנו) אינסוף מאמרים על חשיבות הפעילות הגופנית, על התרומה של אוכל בריא ושפע עצום של מדריכים לחשיבה טובה, חיובית ומשופרת.

אז מה?

מה באמת יגרום לנו לאמץ את כל אלו?

גדלתי על ברכי הרפואה הקלאסית, בפקולטה לרפואה בטכניון. וכמו כל סטודנט ורופא צעיר הטיפול התמקד באבחון התסמינים הפיזיים בעיקר, רישום מרשמים ומעקב. עם הזמן החלו לחלחל בי ספקות לגבי צדקת דרך זו, בפרט לאחר שראיתי יותר ויותר מטופלים שלכאורה חל שיפור במחלתם (לפי מדדים רפואיים) בעוד שמצבם הכללי הלך והחמיר.

התחלתי במסע מרתק שבו נחשפתי לתורות ריפוי לא קונבנציונליות, לעולם הקבלה, הזן, האימון (Coaching) והמדיטציה, לאנשי רוח ומחקר (ביניהם הרמב"ם) שרואים בגוף, במצב הנפשי והמנטלי יחידה אחת ושבעיניהם הריפוי הוא הרבה מעבר להעלמת הסימפטומים.

יותר ויותר מחקרים נפתחו בפני, מחקרים שנתנו גיבוי מדעי ל"תפיסת האחד" – שרואה באדם יחידה שלמה ובתסמיני המחלה איתות שמעיד על יציאה מאיזון, איזון שניתן לשוב אליו.

ארגון הבריאות העולמי (WHO) בעצמו שינה לאחרונה את הגדרת הבריאות: "תחושת רווחה גופנית, נפשית וחברתית ולא רק היעדר מחלה או נכות".

במהלך המסע גיבשתי תובנות והבנות לגבי חוקים הנמצאים בבסיס הבריאות. חוקים שהבנתם גרמה לי, כמו לרבים ממטופליי, לשינוי בתפיסת עולמם.

למשל "חוק הרזרבה"

זהו חוק המדבר על הרזרבה האדירה שקיימת במערכות הגוף, אך גם ברגש ובשכל. אותה רזרבה שיחד עם היתרונות הברורים שלה, נושאת בחובה חסרון משמעותי: היא מרדימה אותנו! מאפשרת לנזקים להצטבר בעוד האדם ממשיך באורח חיים חסר, לא בריא, כך שההתעוררות היא לא פעם אל שוקת שבורה.

היה ברור לי שיש סימנים מקדימים בדרך. סימנים שתשומת לב אליהם תקדים את ההתערבות, הריפוי והמניעה של הצפוי להגיע, רפואה מניעתית של ממש. במהלך שנות לימודי ועבודתי גיליתי רבים מהסימנים ואיתם את הגורמים לנזק המצטבר, מה שאיפשר הגדרה חדשה למושג "מחלות כרוניות". אותן מחלות שלכאורה מופיעות פתאום סתם כך במהלך החיים. אז זהו, שהן לא מופיעות כך סתם, ניתן לטפל בהן וחיוני למנוע אותן !

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות "Eatwell" ישירות לפייסבוק שלכם 

התחלתי להסתכל על כל חולי כמשקולת, ועל הבריאות האמיתית כ"חופש ממגבלות". מובן איך אסטמה, אלרגיה או כאב כרוני מגבילים את התפקוד ואת היכולת של האדם למימוש עצמי, גם ברור שמשקולות נפשיות כמו פחדים וחרדות, פוגעות בתפקוד ובאיכות החיים אך גם חוסר ביטחון ותפיסה עצמית לקויה, ירידה בחיוניות, בתשוקה ובשמחת החיים – הן משקולות כבדות של ממש.

חשוב לציין, שחלק ממשקולות אלו לא נתפס כמחלה בעיני מרבית הרופאים. מניסיוני – אם יחכו מספיק זמן הם יתפתחו לתסמינים שהרופאים יכירו כמחלה.

בעיני כל המשקלות הללו ונוספות, הן לא גזירת שמיים. הן ברות טיפול וראויות לריפוי.

כירורגיה רגשית

תמיד ריתקה אותי המחשבה על אותן המשקולות. חיפשתי דרך לא רק להסיר אותן, אלא לעזור לאדם לזוז, להניע את עצמו ולהשתחרר בעצמו מהן. ההומאופתיה סללה לי את הדרך, אולם היו מקרים שהיא לא הספיקה, אז המשכתי לחפש עוד כלים.

התברר לי (כמו לרבים וטובים) שחלק ניכר מהאמונות ודפוסי המחשבה שאפשרו את התפתחות המשקולות, נוצרו מוקדם יותר, לרוב כחוויות רגשיות בגיל צעיר. וכן גיליתי שבניגוד לתפיסה עליה חונכתי, יש דרכים קלות ומהירות להגיע לאותן מקומות לא פתורים ו… לרפא.

לטכניקה הזו קראתי "כירורגיה רגשית". אני מטפל בה ומלמד אנשים להשתמש בה על עצמם.

אותן חוויות רגשיות לא פתורות התקבעו בתת מודע ויצרו דפוסים חוזרים, ממש כמו "בית כלא" לא מודע שהאדם נשאב אליו שוב ושוב.

דפוס של בחירות, אמונות עצמיות ודרכי התנהלות שעברו שינויים דרמטיים ומרגשים לאחר הטיפול. לאחר שמקור החולי נרפא האדם משתחרר, ואין משמח מזה.

חלק נוסף שאני עוסק בו בהרצאות נקרא "לשבור פרות קדושות: למה מוסיפים סידן למוצרי חלב, אם הם אמורים להיות מלאים בו? איך משפיעה עלינו הכמות הגדולה של מלח שנמצאת במשקה קולה? ועוד ועוד.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו