ecosupp_FLY

Powered by WP Bannerize

BODY_B_FLYR

Powered by WP Bannerize

לעשות שינוי תזונתי בימי סגר

מאת: מירב הראל
מירב הראל מושיטה יד ואומרת: זה לא הקילוגרמים שעלולים לעלות. זו ההרגשה שלנו שחשובה

אֵלִי, תֵּן בִּי אֶת הַשַּׁלְוָה – לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי לְשַׁנּוֹתָם,
אֶת הָאֹמֶץ – לְשַׁנּוֹת אֵת אֲשֶׁר בִּיכָלְתִּי,
וְאֵת הַתְּבוּנָה – לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם.

תפילה זו, שאומצה על ידי ארגונים רבים של גמילה מהתמכרויות, מקבלת משנה תוקף בתקופת אמברקס-הקורונה שכולא את כולנו בבית מטעמי בריאות, על מנת שנישאר בריאים. הפרדוקס העצוב הוא שחלקנו נהיים עוד יותר חולים מהסטרס, מהלחץ והחרדה הקיומיים שהשתלטו על כל חלקה טובה בנפשנו וגם, מהאכילה הלא מסודרת, הלא בריאה והלא מיטבית לגופנו.
אז בטח תאמרו – אבל מה אנחנו יכולים לעשות? זה גדול וחזק מאיתנו!
אז נכון, האכילה האימפולסיבית (של ג'אנק מתוק/מלוח/מתועש-מיידי), או הנשנוש הבלתי פוסק, מרגיעים, גם אם רגעית, את הכאוס שמתחולל בנפש. הם מעלימים, גם אם רגעית, את הרגשות הדיסהרמוניים. הם משתיקים, גם אם רגעית, את הקולות הרועשים שחופרים לנו בראש. הם ממתיקים, גם אם רגעית, את הקיום המסוייט שאנו חווים.

וכרגע, בטח תאמרו – הפירורים הרגעיים האלו, זה הדבר היחיד שמעניק לנו נחמה.
זה נכון, לכאורה, כי אין באמת מילת קסם אחת שניתן לכתוב כאן ובבת אחת כל הטורנדו הפנימי, כשהוא תולדה של הטורנדו החיצוני, ישכוך וייתן לנו לחזור לנשום או לחזור לחייך לעולם. יחד עם זאת, לתפילה הזו כאן למעלה כן יש את הכוח, ולו לרגע, לגרום לנו להסיט את תשומת הלב מהדברים שאנחנו לא יכולים לשנות (הבידוד, הסטרס הכלכלי, חוסר הוודאות "עד-מתי?", הפחד הקיומי..). ההסטה הזו מעניקה לנו רגע מזוקק של שלווה ובתוך השלווה הרגעית הזו, אנו יכולים להסיט את תשומת הלב שלנו למה אנחנו כן יכולים לעשות, מה אנחנו כן יכולים לשנות?
ונגיד כאן מילה על שינויים, או יותר נכון, על הקושי בשינויים או הקושי בשינוי ההרגלים שלנו לפני שנתקדם. רובנו המוחלט נע על הסקלה שבין שנאת שינויים לבין פחד משינויים, גם מסיבות עמוקות של פחדים קיומיים (פחד מהלא נודע, פחד מחוסר וודאות, פחד מכישלון, פחד מפגיעה/כאב/דחיה), וגם מסיבות שקשורות לחיווטים במוח ולעוצמה שלהם, ולצורך בשילוב נדיר של המון התמדה+אומץ+עיקשות+אמונה על מנת לשנותם למשהו חדש.

כשמדובר בתזונה, זה הופך להיות עוד יותר מורכב ו/או בלתי אפשרי וההוכחה היא כישלונן של 90% מהדיאטות והניסיונות לשנות את אורח החיים לבריא יותר. רובנו המוחלט נכשל בזה.

 

מה היתרון במצב הנוכחי?
שאנחנו משועממים ושיש לנו מלא מלא מלא זמן פנוי. אז גם אם חלקנו שנאנו לבשל (מעבר למינימום הנדרש לילדים), גם אם חלקנו לא מצאנו את הזמן לנסות דברים חדשים, גם אם חלקנו העדפנו מסיבות כאלו ואחרות לקנות אוכל מוכן, גם אם חלקנו התייאשנו ממיליון ניסיונות קודמים וכושלים לשנות את התזונה וגם אם לחלקנו פשוט לא היה שום רצון לשנות את התזונה, כרגע יש חלון הזדמנות שכנראה לא יחזור על עצמו, בו אנחנו יכולים מתוך השעמום והזמן הפנוי להתחיל לנסות להשתעשע עם דברים חדשים שקשורים לתזונה שלנו (עם או בלי הילדים, שזה בונוס לכשעצמו של זמן איכות נדיר): להתחיל להיפתח למתכונים בריאים פשוטים, קלים להכנה ואפילו בריאים (מסתבר שיש חיה כזו בטבע). להתחיל להיפתח לשיטות בישול שונות ובריאות שלא הכרנו או השתמשנו בהן (אידוי, אפיה), או להתחיל להיפתח לסוגי מזון בריאים שבכלל לא הכרנו או התנסנו בהם (מי אמר קטניות ולא קיבל 😊), שיעניקו לגוף שלנו קצת יותר ממה שהוא באמת זקוק לו לצורך הבריאות המיטבית שלנו.

השלווה שתנבע מתוך המקום שיסכים לשחרר את כל מה שתכלס אין לנו עליו שליטה, היא זו שתאפשר את ההתנסות החדשה הזו – התנסות מתוך שעשוע, התנסות מתוך סקרנות, התנסות מתוך פליאה, התנסות מתוך התרחבות, התנסות מתוך מקום עמוק בתוכנו שמשווע למשהו מיטבי יותר ושלא היה לו שום סיכוי לעלות על פני השטח בתנאים הלחוצים "הרגילים".

לא מדובר כאן על האם נסיים את הסגר הזה (עוד איקס זמן שלא ידוע לאף אחד מאיתנו), עם עוד חמישה או עשרה קילו. מדובר כאן על האם נסיים את הסגר הזה ממקום מיטבי יותר, בריאים יותר, עפים על עצמנו יותר, רגועים יותר ונעימים לעצמנו ולסביבה יותר, ממה שנסיים אלמלא נאפשר לעצמנו להתנסות בחדש הזה.
ונסיים עם מילה לאלו מאיתנו שיקראו את הדברים ויגידו – קראנו, הבנו ועדיין גדול עלינו לשנות את התזונה או לשנות את הרגלי התזונה הקלוקלים שלנו. אם אנחנו במקום הזה, הדבר המיטבי ביותר שנוכל לעשות בתנאים האלו זה לשלוח לעצמנו חסד חמלה ואהבה. לשלוח חסד, חמלה ואהבה לחלק בתוכנו שלא מסוגל, שמפחד, שכועס, שכואב מידי.

 

זה להעז לקבל את עצמנו גם במקום הנמוך הזה, מתוך הבנה שזה המקסימום שלנו כרגע ואולי מחר נוכל לשנות אותו, אולי עוד שבוע נוכל לשנות אותו ואולי רק עוד חודשיים נוכל לשנות אותו. כרגע זה המקסימום שלנו ואנחנו בוחרים לפתוח את הלב שלנו כלפי אותם מקומות עמוקים בתוכנו.
לימים בריאים יותר!

השאירו תגובה: