חולי דיאליזה: משמינים אך נמצאים בתת-תזונה

מאת: חגית אריאלי שיינפלד - מטפלת באירוודה - ייעוץ לגבי תזונה, צמחי מרפא וטיפולי מגע ברוח הרפואה ההודית המסורתית. ומנחה סדנאות למתמודדים עם חוסר איזון בבלוטת התריס

צילום: 123RF

בעשורים האחרונים הפכה דיאליזה לטיפול המועדף באי ספיקת כליות כרונית. ע"פ נתוני משרד הבריאות משנת 2013, כ- 5,900 חולים מטופלים בדיאליזה בישראל, והמספר עולה משנה לשנה בהתמדה.

אי ספיקת כליות מוגדרת כמצב בו הגוף אינו מסוגל לסנן בצורה אופטימלית את הפסולת המטבולית (מוצרי הפסולת של חילוף החומרים) מן הדם – כדוגמת קראטינין ושתנן/אוריאה בדם. בנוסף קיים קושי לווסת את מאזן הנוזלים בגוף ואת רמות האלקטרוליטים (מלחי אשלגן, נתרן, סידן ופוספטים).

למצב זה ישנן השלכות בריאותיות רבות והוא מלווה בתסמינים הבאים:

1. עלייה בלחץ הדם
2. ספירה נמוכה של תאי דם אדומים (אנמיה)
3. פגיעה בגדילת עצמות (במיוחד בקרב ילדים)
4. נפיחות בכפות רגליים, קרסוליים, ידיים ופנים
5. תשישות
6. תיאבון מועט ובחילות
7. נימול בידיים וברגליים עד אובדן תחושה
8. קושי להתרכז במשימות מנטליות
9. גרד כללי
10. תפוקת שתן קטנה/מיעוט שתן
11. טאכיקרדיה (דפיקות לב מואצות)
12. סחרחורת

קיימות שתי שיטות דיאליזה:

1.      המודיאליזה (דיאליזה דמית) – במהלכה נשאב דם מהגוף באמצעות מכונה ומועבר לתוך מתקן דיאליזה, המסנן מן הדם מוצרי פסולת מטבולית. בהמשך מוחזר הדם המטוהר לגוף החולה.

2.      דיאליזה צפקית (בחלל הבטן) – באמצעות הצפק (קרום שמרפד את הבטן ומכסה את איברי הבטן).

מחקר חדש

המחקר שבוצע בישראל על חולי המודיאליזה והוצג ביולי השנה בסן פרנסיסקו, בכנס הבינ"ל השני על השמנת יתר ומחלות כרוניות עורר לא מעט הדים. המחקר נוהל ע"י פרופ' מונה בועז – ראש המחלקה למדעי התזונה באוניברסיטת אריאל, דיאטנית מוסמכת, ראש היחידה לאפדימיולוגיה ומחקר בבית חולים וולפסון וחברה בוועדה הבינ"ל לתזונה ומטבוליזם של חולי כליה, בשיתוף עם פרופ' טליה ויינשטיין, סגנית מנהלת מחלקת נפרולוגיה באיכילוב ונשיאת איגוד הנפרולוגים בישראל לשעבר, ועם הקבוצה לדיאטניות נפרולוגיות, ונתמך ע"י חברת אבוט.

משטר תזונה קפדני

שאלה: מה הייתה מטרת המחקר?

פרופ' מונה בועז: "מטרת המחקר שעקב אחרי כ-400 חולי המודיאליזה (HD), הייתה לסקור את מצבם התזונתי של חולים אלו ולהעריך את שיעור הימצאות PEW (הפרעה מטבולית ותזונתית המאופיינת בתת תזונה של חלבון וקלוריות –  PROTEIN ENERGY WASTING) באוכלוסייה זו".

למותר לציין כי ע"פ סקר שערך משרד הבריאות, תת-תזונה מסוג PEW אינה שכיחה בקרב האוכלוסייה הבריאה.

החוקרים מדדו גם את צריכת האנרגיה, את הוויטמינים והמינרלים ואת החלבונים, הפחמימות, השומנים ודומיהם, אל מול ההיענות להנחיות תזונתיות הרלוונטיות לחולי דיאליזה.

שאלה: מהו המשטר התזונתי הייחודי לחולי דיאליזה?

פרופ' מונה בועז: "חולי דיאליזה צריכים לשמור על משטר תזונה קפדני, המותאם לכל חולה וחולה באופן ספציפי, בהתאם למצבו. בין היתר הם נדרשים לצרוך דיאטה עשירה בחלבון (1.2 גרם חלבון לכל ק"ג גוף), להגביל צריכת מלח, להגביל צריכת נוזלים, להגביל צריכת מזונות עשירים בזרחן ולהשלים חסרים תזונתיים באמצעות תוספי תזונה, ע"פ הצורך. לכן בכל מחלקת דיאליזה בבית חולים יש לפחות דיאטנית נפרולוגית אחת שמשקיעה מאמצים רבים בחינוך והקניית הרגלי תזונה נאותים לחולים הנזקקים לדיאליזה".

שאלה: מפרסומים אודות המחקר הובן כי תוצאות המחקר הפתיעו אתכם. מה הייתה הסיבה לכך?

פרופ' מונה בועז: "הופתענו משתי תופעות – האחת השמנה לצד תת תזונה והשנייה – היענות נמוכה להנחיות התזונתיות". ובהרחבה:

1. רק אחוז קטן ממשתתפי המחקר, עמדו בהנחיות התזונתיות המוגדרות לחולי דיאליזה. סך צריכת אנרגיה וחלבון לק"ג משקל גוף, היו הרבה מתחת לרמות המומלצות ע"י ועדות בינ"ל. כך למשל, רק 19% מאוכלוסיית המחקר צרכה מספיק קלוריות. ורק 29% צרכה מספיק חלבון. לכמעט 70% מהמשתתפים רמות נמוכות של אלבומין (החלבון בדם הקשור  למצב תזונתי תקין). קרוב ל 60% מהמשתתפים הוגדרו כסובלים מPEW-. כ 8% בלבד מהאוכלוסייה וכ-15% מחולי PEW קיבלו תוספי תזונה.

"ההתרשמות של עורכי המחקר הייתה שאת ההיענות הנמוכה להנחיות התזונתיות ניתן לקשור לכמה גורמים:

א. במצב של המודיאליזה סובלים חולים רבים מהפרעות בתיאבון ובחילות.
ב. מדובר באוכלוסייה מבוגרת (גיל ממוצע 68) המתמודדת גם כך עם בעיות הזנה שקשורות לגיל המבוגר, לצד מחלות נוספות.
ג. חלק מהאנשים סובלים מתשישות ומתקשים להכין לעצמם ארוחות מזינות. ולא לכולם יש מעגל משפחתי תומך.
ד. יכולת כלכלית מועטה או מוגבלת שאינה משגת רכישת מזון בכמות ובאיכות הרצויה.
ה. בריאות שיניים – קושי בלעיסה ובליעה.
ו.  חשש מצריכת מזונות עתירי זרחן – למרבה הצער מזונות עתירי חלבון הם גם עתירי זרחן (ביצים, קטניות, דגים, עוף, בשר, אגוזים) – מה שגורם כנראה לרתיעה מצריכת חלבון".

2. כמעט 50% מאוכלוסיית המחקר הייתה בעלת משקל עודף או השמנת יתר. אולם עם זאת באופן פרדוקסלי, נמצאה כסובלת מתת תזונה. "נתון זה מפתיע" אומרת פרופ' מונה בועז "על רקע העובדה כי במשך שנים רווחה התאוריה לפיה השמנה מהווה גורם מגן מפני מצבים של תת תזונה. זאת ועוד, עודף משקל הוא מאפיין שנצפה לראות בקרב אוכלוסייה בריאה שצורכת מזון עודף ופחמימות ריקות ולא בקרב אוכלוסייה חולה, שאינה צורכת כמות מספקת של קלוריות".

השערת החוקרים היא כי ההשמנה קשורה לתנגודת לאינסולין. שכן כ-30% מחולי הסוכרת הם חולי המודיאליזה. כידוע, אינסולין הוא הורמון אנבולי, המסייע לגוף בבניית רקמות. כאשר אנו אוכלים המזון מתפרק לחומרים שונים ובכללם גלוקוז (סוכר), החיוני לתפקוד הגוף. כתוצאה מכך, הסוכר הנספג בזרם הדם, מגרה את הלבלב לייצר אינסולין, בכדי לסייע לגלוקוז להיכנס לתאים לצורך הפקת אנרגיה או אחסון לשעת הצורך. במצב תקין קיים איזון בין בניית רקמות לשריפת אנרגיה. כאשר הגוף מפריש עודף של אינסולין, הגלוקוז לא נכנס לתאי הגוף. כתוצאה מכך מצטברת מסה של רקמת שומן שהגוף לא מספיק לפרק, ולכן נגרמת עלייה במשקל. בנוסף השמנה כשלעצמה יוצרת עמידות לאינסולין. מה שמנציח את המצב.

המחקר כלל מדגם מייצג של חולי המודיאליזה (HD) אשר מטופלים במרכזי המודיאליזה  בבתי חולים בארץ. בכל מרכז חולקה אוכלוסיית החולים לקבוצות לפי גיל, מין עדה, ו"ותק" המודיאליזה (יותר משנה מול שנה או פחות), וסוכרת (כן או לא). הצריכה התזונתית נמדדת ע"י תשאול,  נתונים ביוכימיים, דמוגרפיים, רשימת התרופות ועוד. גילם של המשתתפים נע בין 65-78, מתוכם 52% נשים, 48% גברים ו 80% יהודים, לעומת 20% לא יהודים. מדגם זה תואם מאד את אוכלוסיית מטופלי המודיאליזה בישראל.

לאור התוצאות הנ"ל עולה הצורך בעריכת מחקרים נוספים על מנת ליישב את המצב הנוגד של PEW הכוללת תת-תזונה של חלבון וקלוריות בנוכחות השמנה. בנוסף, זוהה צורך לחקור שיטות להגברת ההיענות להנחיות תזונתיות.

"הממצאים בישראל" אומרת פרופ' מונה בועז "ייבדקו להערכתי גם במקומות נוספים, כחלק מפעילותה של ועדה בינ"ל, בה אני חברה, הבוחנת הנחיות תזונתיות לחולי כליות בכל מצב של כשל כלייתי".

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו