היזהרו: סוכרת סמויה

עלייה ברמות הסוכר גורמת להזדקנות, בסופו של דבר. צילום: 123RF

סוכרת סמויה וסוכרת מטבולית

עד לתקופה הניאוליטית (10000 עד 7000 לפנה"ס) היו בני האדם ציידים ומלקטים נודדים. תזונתם לא הייתה זמינה ומובטחת, ובדרך כלל מועטה ודלת קלוריות ופחמימות. עבור השגת המזונות שולם מחיר קלורי רב. בתקופה הניאוליטית, עם התפתחות החקלאות, נוצרה לראשונה האפשרות לשמור ולצבור עודפי מזון. נוצרה האפשרות "להתעשר" ולאכול מעבר לצורך. מגמה זו הגיעה לשיאה במאה השנים האחרונות, וכיום ניתן לומר שהאדם "מותקף" על-ידי מזון עודף ובעל ערך קלורי רב. זאת, בשעה שהפיזיולוגיה האנושית התעצבה משך מיליוני שנה בסביבה דלת מזון וקלוריות.

הלבלב תמיד קשוב

היום גוף האדם מתקשה להתמודד עם המזון העודף, וצריכת יתר של מזון גורמת נזקים רבים. התזונה המודרנית מתאפיינת במזון בעל ערך קלורי רב וערך גליקמי גבוה (ערך גליקמי: מדד המראה את מהירות ספיגת הגלוקוזה לדם ממזונות שונים). עלייה מהירה של הגלוקוזה בדם מהווה מצב חירום לגוף, שכן רמות גבוהות שלה בדם יכולות להיות קטלניות ועלולות לגרום למוות בשל הפרעות קצב ו\או בצקת מוחית. על כן קשוב הלבלב לרמות הגלוקוזה בדם, ומפריש אינסולין לדם בהתאם לרמות הגלוקוזה בו.

עלייה פתאומית ומהירה של הגלוקוזה נתפסת כמצב חירום, והאינסולין מופרש בכמות רבה ובליווי הורמונים המופרשים במצבי דחק: אדרנלין, נוראדרנלין וקורטיזול – שגורמים בעצמם לעליית סוכר וחומצות שומן בדם. האינסולין נקשר לרצפטורים שמצויים בכל תא בגוף, ופותחים את קרום התא לחדירת גלוקוזה. כאשר רמת הסוכר בתאים עולה, רמתו בדם יורדת. חשיפה בלתי פוסקת לגלוקוזה גורמת, אם כך, להצטברות רבה מדי של גלוקוזה בתאים – עד כדי הרעלתם.

על מנת להתגונן מפני הצטברות יתר של גלוקוזה מגיבים התאים בהפחתת מספר הרצפטורים לאינסולין ובצמצום הרישות לאינסולין של הרצפטורים שנותרו. הגוף, שלא יכול להרשות לעצמו רמות גלוקוזה גבוהות בדם, נוקט ב"שיטה הישראלית", דהיינו: מה שלא הולך בכוח הולך בעוד יותר כוח. במצב זה הלבלב נאלץ לייצר ולהפריש כמות הולכת וגוברת של אינסולין, על מנת לשמור על רמה תקינה של גלוקוזה בדם.

טיפול שורש

מצב זה של "סוכרת סמויה" יכול להימשך 10-20 שנה. פרק זמן זה מתאפיין ברמות גלוקוזה תקינות, אך במחיר של רמות הולכות וגדלות של אינסולין, והתשלום יקר.

האינסולין הוא הורמון רב מעללים:
– הוא מורה לכבד לייצר טריגליצרידים וכולסטרול
– גורם לרקמת השומן לאגור את עודפי השומנים
– גורם לעלייה ברמות העמילואיד במוח (עמילואיד – חלבון, תוצר פסולת של מערכת העצבים) והתוצאה: הרס רקמת המוח ואלצהיימר.
– האינסולין והסוכר גורמים לשגשוג תאים סרטניים, ומצד שני מדכאים את האפופטוזיס (מנגנון הגורם לתאים חולים וזקנים להתאבד).
– רמות השומן הגבוהות בדם גורמות להסתיידות עורקים ולעלייה בלחץ הדם
– עלייה בשומני הכבד גורמת לעלייה בחומצה האורית
– רמת גורמי הדלקת עולה, והנה: תסמונת מטבולית בהתגלמותה.

ברפואה הממסדית מתייחסים לכל אחת מהבעיות הנ"ל כאל מחלה נפרדת, המטופלת באמצעות תרופות שונות. אבל הטיפול התרופתי, יש לזכור, לא מרפא אלא פועל כקביים המאפשרים את המשך התפקוד. גם  תופעות הלוואי הרבות לטיפול מדרדרות עוד יותר את מצב החולה. מנגד, הטיפול הטבעי רואה את השורש המשותף למחלות השונות וחותר לריפוי, שמשמעו חזרה למצב של בריאות. הטיפול מושתת על מהפך בתזונה, ונעזר בתוספי מזון ובצמחי מרפא. פירוט יינתן בהרצאה.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו