אוכלים בריא

Powered by WP Bannerize

אוכלים בריא

Powered by WP Bannerize

אכילה מודעת - אין אהבה רצינית יותר מאהבת המזון

מאת: דרור אור מטפל פסיכותרפיסט-אינטגרטיבי
"לעולם לא יאכל אדם, אלא כשהוא רעב; ולא ישתה, אלא כשהוא צמא" כך אמר הרמב"ם לצד ההצעה הנבונה של הרמב"ם, יש לנו את עולם האוכל היצרי. כיצד לשלב ביניהם?
דיאטה ללא דיאטה

צילום: Unsplash

"לעולם לא יאכל אדם, אלא כשהוא רעב; ולא ישתה, אלא כשהוא צמא" כך אמר הרמב"ם, ואנחנו צריכים לבדוק עם עצמנו עד כמה אנחנו פועלים לפי כלל זה. לצד ההצעה הנבונה של הרמב"ם, יש לנו את עולם האוכל היצרי, התשוקתי והמגוון כפי שציין הסופר ג'ורג ברנרד שו: "אין אהבה רצינית יותר מאהבת המזון". אני רואה את שני העולמות הקוטביים הללו כשני עולמות שקיימים בכל אחד: הרצון לאכול בריא ונכון, לצד התשוקות רגשות והדחפים שיש לנו מול האוכל.

אכילה מודעת

המילה אכילה מודעת מכילה בתוכה משמעויות רבות, ואני אשמח שנתחיל בסקירה קצרה על המשמעויות השונות שעולות בי כשאני שומע את המילה אכילה מודעת לפני שנכנס לעובי הקורה:

1. איכות: המודעות לטיב המזון, למקור ממנו מגיע ולתהליך שעובר עד למטבח הביתי שלכם, אילו ריסוסים המזון שעל הצלחת עבר ועד כמה אותו סוג מזון סופג לתוכו את אותם ריסוסים, איזה תהליך עיבוד המזון עבר.

2. אנרגיה: החל מהמודעות לאנרגיה שקיימת בכל מזון וכיצד היא משפיעה על גופנו וכלה במודעות לאנרגיה שאנו מוסיפים לאוכל בעת ההכנה, מה הוא המצב הרגשי בו אנו נמצאים בעת הכנת הארוחה – האם אנו מבשלים עם חיוך, שיר, מנגינה והמון אהבה או כשאנו כועסים וחסרי מצב רוח? וודאי לא תתפלאו לדעת שהאנרגיה הזו נספגת במזון שאנו אוכלים.

3. השפעה סובייקטיבית: לא צריך להיות חולי צליאק או בעלי רגישות ללקטוז כדי להבין שלמאכלים שונים יש השפעות סובייקטיביות עבור כל אדם. כך לדוגמה, שני חברים יכולים לאהוב סלט מטבוחה עסיסי באותה מידה, אך הוא ישפיע על אחד מהם בצורה פחות טובה. כל אחד שקורא את הכתבה הנוכחית, סביר להניח שמצא במהלך חייו מזונות מסוימים בעלי השפעה חיובית או שלילית על תפקודו. חשוב להיות מודע למאכלים שמדויקים לנו יותר ולאלו שפחות ולבחור להימנע מאותו מזון במודע.

4. תשומת לב: במהלך האכילה אנו אמורים להתמקד בצלחת שלנו ותו לא. בואו נודה, זה לא ממש הולך לנו בייחוד בעידן הדיגיטלי: חלק מהמטופלים שלי העידו, כי טלוויזיה וארוחה זה השילוב המושלם, אחרים שיתפו: "אם כבר אוכלים, אז מסמסים או מספיקים שיחות טלפון". חשוב מאד להקדיש תשומת לב לכל ביס, לכל שלב באכילה, להקדיש את עצמנו לארוחה, להריח, לנשום בין לבין, ללעוס כראוי וליהנות מהסעודה, גם אם מדובר בסלט או כריך פשוט.

5. רגשות ותחושות: המודעות הרגשית והתחושתית שלנו חשובה ביותר – מה מניע אותנו לאכול? האם אנו אוכלים מתוך רעב? ואך אני יודע שאני שבע והאם אני מפסיק לאכול כשאני חווה שובע? האם אני אוכל מיתוך דחף פנימי כדי למלא חלל רגשי בבטן? מה אני אוכל כשאני כועס? האם כשאני בהתלהבות אני מחפש את השוקולד הקרוב לביתי? וכשאני בלחץ אני בכלל לא מסוגל לאכול או שאני דווקא מהמנשנשים? הרגלי האכילה שלנו מושפעים בחלקם מהרגשות שלנו, אשר בחלק מהמקרים מניעים אותנו לאכול מזון מסוים בטיימינג מאד מסוים.

אני בטוח שפורטל Eatwell מכיל כתבות ומאמרים מעניינים על כל אחד מהסעיפים לעיל, לכן במאמר הנוכחי ארצה להפנות זרקור אל החשיבות של נוכחות מדיטטיבית בזמן האכילה בדגש על תשומת לב לשובע ורעב וכן להתייחס למנעד הרגשי שדוחף אותנו לאכילה ולהדחקה הרגשית תוך כדי אכילה.

אכילה רגשית

לכל אחד מאיתנו יש מערכת יחסים עם אוכל, אשר בדרך כלל יושבת על רגש או מספר רגשות שמניעים אותנו לאכול או לא לאכול. לדוגמה כשאנשים חווים תחושת דכדוך ודיכאון, לעיתים אין להם רצון לאכול. לעומת זאת, מי מאיתנו לא אוהב להתרפק על זיכרון ילדות נעים – ארוחה טעימה של אמא או אבא? אנשים שרגילים לקבל אהבה דרך אוכל. אם כך, כשאנו חיים מתוך אוטומט, פעמים רבות נאכל כפיצוי לצורך באהבה, נחווה חוסר ולכן נאכל, לפעמים האכילה הרגשית תבוא בתור נחמה אישית על קושי או מתח שנחווה.

חשוב להבין, את דפוס האכילה הרגשית אנו מפתחים בגיל צעיר מאוד, זה קורה על ידי פעמים בהן אנו אכלנו כדי לרצות את אמא ואבא לדוגמה ו/או כי הוכרחנו לאכול כשלא הינו רעבים וכיו"ב ("שב ליד השולחן עד שתסיים את כל הצלחת").

למקרה שתהיתם, אני לא כותב את המאמר הזה מתוך מנזר בטיבט בעודי נקי מאכילה רגשית, כולנו אכלנים רגשיים במידה מסוימת. השאלה היא אחרת: כמה מודעות אנו מוכנים להכניס אל אותו מנגנון אכילה רגשית שקיים בקרב כולנו? עד כמה את ואתה מוכנים לפקוח את העיניים ולראות – אילו רגשות דוחפים אתכם לאכול? האם אתם מוכנים לעצור ולבדוק עם עצמכם: "האם אני חווה מערבולת רגשית, או חוויה בבטן וכדי להשתיק אותה אני מפוצץ את עצמי באוכל"? המענה לשאלות אלו ואחרות הוא המפתח לדלת הנעולה, בו טמונה היכולת להשתחרר מאכילה רגשית ולפתח אכילה מודעת.

בהקשר זה, פעולת האכילה היא למעשה אכילת רגשות, משהו בבטן עולה והאכילה עושה בדיוק את ההפך. בהנחה שהמעיים הם המוח הרגשי שלנו, כדי שנוכל לעבד ולעכל את הרגשות שלנו, המוח הרגשי צריך להיות במצב של ספיגה ולא במצב של עיכול. אנו צריכים להיות באינטראקציה איתו ולהיות קשובים לו, הרי אם האנרגיה מופנית לעיכול אין מקום לעיבוד רגשות, כך למעשה אנו דוחפים פנימה את הרגשות שלנו ולא נותנים להם ביטוי.

אכילה מודעת

אחת הדרכים להתמודד עם אכילה רגשית היא פיתוח אכילה מודעת שמהותה היא הפניית תשומת לב לכל תהליך האכילה: להיות נוכח עם הארוחה ועם האוכל; להתיישב מול האוכל ולא לעמוד או תוך כדי לעשות דברים; לקחת כמה נשימות, לראות איך הגוף והבטן כבר מתחילים להגיב; להפנות קשב לכל ביס וללעוס היטב.

כדי להיות בהקשבה לכל תהליך האכילה מתחילתו ועד סופו, כדאי שנכיר 2 מנגנונים חשובים: מנגנון הרעב ומנגנון השובע.

מנגנון הרעב – להרגיש את הערב בבטן: האם אני באמת חווה תחושת רעב בבטן או שאני חווה רגש או בור בבטן שהם אלו שלמעשה מייצרים אצלי דחף למלא אותם? אם כך, עלי לשאול את עצמי אם אני מזהה שתחושת הרעב היא לא רעב למזון – מדוע אני רעב? האם אני חווה בדידות וממלא את עצמי כדי לא לחוות אותה? האם אני כעוס ורוצה לדחוק את הכעס פנימה באמצעות נגיסה וכרסום במזון? האם אני רעב לאהבה ואולי גם לתחושת שייכות? הקשבה למנגנון הרעב תסייע לכם לזהות מצבים בהם אתם רעבים למזון לעומת מצבים בהם צץ רעב על בסיס רגשי, מכאן כבר תוכלו לנהל את מערכת היחסים שלכם עם המזון בצורה מודעת ושקולה יותר.

מנגנון השובע – כשהיינו ילדים היינו מפסיקים לאכול כשהיינו שבעים, היום אנו מפסיקים לאכול כשהצלחת ריקה. סביר להניח, שההסבר לכך נעוץ באכילה בילדותנו: כשאכלנו ואמרנו "די", ההורים כנראה הרגישו צורך שנאכל כמות שמספיקה בעיניהם, את כל מה ששמו בצלחת. אפשר להעריך שבשלב זה התחיל אובדן מנגנון השובע וכן הלמידה שמפסיקים לאכול רק כשהצלחת ריקה. מצב זה מביע ניתוק בין מנגנון השובע לבין מנגנון הרעב. לאור זאת, נשאל את עצמנו: כשאנו מרגישים שובע – האם אנו מפסיקים לאכול? כמה פעמים יא לך להרגיש ולומר "וואי התפוצצתי, כמה אכלתי"? עוד חשוב להבין, למערכת העיכול לוקח זמן לאותת לנו בתחושת שובע, כך שאם ברגע נתון אתם מרגישים שלא שבעתם, זה לא בהכרח מעיד על תחושת שובע או רעב. כדי להתמודד עם זה, ממליץ לכם לאכול לאט יותר וכך, תחושת השובע תגיע בזמנה ולא רק אחרי שהצלחת שלכם נקייה ואתם משחקים עם מזלג שלכם בפיסת אוכל שניצלה ברגע האחרון.

הקינוח מוגש:

מזמין אתכם למסע זיהוי דפוסי אכילה רגשיים כבר בימים הקרובים, מודעות זו תעניק לכם כמה התפתחויות חיוביות: הבנה טובה יותר של "העצמי", בניית הרגשה טובה יותר, גם במצבים שהם פחות טבעיים לנו וכן העצמת תחושת השליטה שנחווה ברגע שנצליח לשנות דבר-מה ולו הקטן ביותר. מודעות ותשומת לב למזון שלנו, לתהליך האכילה, האפשרות שלנו לשלוט במה שאנו אוכלים ובסביבה בה אנו אוכלים, אלה ועוד חשובים מאד להתפתחות הרגלי אכילה בריאים והם בהחלט המתכון לאורח חיים בריא יותר – שיהיה בתיאבון!

דרור אור מטפל פסיכותרפיסט-אינטגרטיבי, המשלב בעבודתו תטא הילינג, פוקוסינג, עבודה בתנועה וצלילים מרפאים

השאירו תגובה: