ecosupp_FLY

Powered by WP Bannerize

SHABAT_MIG_R

Powered by WP Bannerize

אכילה בררנית בילדות?!

מאת: יעל חן רביע, דיאטנית קלינית לילדים
ארוחת ערב משפחתית, השולחן ערוך עם מפה ועליו מבחר מזונות צבעוניים ומעוררי תיאבון. שוב כמדי ערב, כל מה שהילד הסכים לאכול היה חצי פיתה עם גבינה לבנה. קצת ירקות? פרוסת אבוקדו? ביצה? כלום. מכירים?

כתבה ראשונה בסדרה והפעם – על התופעה

אם אתם מכירים את התסריט הבא, כדאי לכם מאד להמשיך לקרוא: ארוחת ערב משפחתית, השולחן ערוך עם מפה ועליו מבחר מזונות צבעוניים ומעוררי תיאבון: מבחר ירקות טריים חתוכים, ביצה מקושקשת, טחינה, קלחי תירס, אבוקדו, זיתים – שניכרת בהם השקעה רבה ואהבה… ושוב כמדי ערב, כל מה שהילד הסכים לאכול היה חצי פיתה עם גבינה לבנה. קצת ירקות? פרוסת אבוקדו? ביצה? כלום.

שכנועים, פיתויים, לחצים – דבר לא עובד, והדאגה רבה –  "הילד לא אוכל, הוא הולך לישון עם בטן כמעט ריקה. איך הוא יגדל? הוא כל כך לא מגוון באכילה, בוודאי חסרים לו רכיבי מזון לגדילה… איך הוא יצליח להתרכז בלימודים? מהיכן יהיה לו הכוח לחוג כדורגל?". רגשי אשמה מתעוררים – "אולי זה משום שלוחצים עליו מדי? מוותרים לו מדי?" – מתסכל  מאוד.

הורים יקרים, כדאי שתכירו את צמד המילים: אכילה בררנית. הורים רבים כבר מכירים את המונח: השמנת יתר בקרב ילדים. אכילה בררנית, היא תופעה שקיימת בכל דרגה של משקל – היא יכולה להופיע אצל ילדים עם השמנת יתר שתזונתם לא מגוונתף למשל, אם התזונה מתבססת ברובה על פחמימות ממתקים וחטיפים. אכילה בררנית יכולה להיות מלווה במשקל גוף נמוך מהתקין לגיל, זאת כתוצאה ממגוון מזונות מצומצם ואכילת כמויות קטנות מהנדרש. אכילה בררנית יכולה להתקיים אצל ילדים במשקל תקין, שמאזנים את משקלם באותם מזונות ספציפיים שהם אוכלים, אך תזונתם רחוקה מלהיות אידאלית והגוף לא מקבל את רכיבי המזון החשובים לגדילה ובריאות אופטימלים.

יש מספר התנהגויות אכילה שמקושרות עם אכילה בררנית:

• אכילת מספר מצומצם של מזונות – לדוגמא, ילד שאוכל כל יום ובמשך היום לחם עם ממרח שוקולד, מעדן שוקולד, דגני בוקר, פסטה ללא רוטב, שניצל או נקניקיות וטוסט עם גבנ"צ.

• סירוב לנסות מאכלים חדשים ו/או מאכלים שנאכלו בעבר – תופעה זו מכונה ניאופוביה.

• הימנעות מקבוצות מזון שלמות – למשל, ילד שאינו אוכל אף ירק או אף פרי (או אף אחד משניהם).

הסיבות לתופעה שונות מילד לילד ולעיתים קרובות הן שילוב של מספר גורמים. הרווחים הנם:

גנטיים- לניאופוביה נמצאו מרכיבים גנטיים כך גם נמצא שיש ילדים ומבוגרים שמסוגלים לחוש בטעם מריר של תרכובות בצמחים לעומת כאלה שלא חשים כלל או חשים בעוצמה פחותה.

רגשיים- ילדים יכולים לפתח אכילה בררנית כסימפטום לקושי רגשי, לחרדה.

ויסות תחושתי – למשל ילדים שזקוקים לגירוי חזק של טעמים,  ימשכו ויאכלו כמויות גבוהות של מזון מתוק ו/או מלוח, ילדים שמרקמים מסויימים או ריחות מסויימים מרתיעים אותם ולכן מגוון המזון מצטמצם.

גורמים סביבתיים והתנהגותיים – הסביבה המשפחתית, מגוון המזונות שאוכלים בבית, החשיפה לגיוון  מגילאים צעירים, החינוך התזונתי וההנאה מאוכל הינם גורמים מרכזיים בתופעת האכילה הבררנית ולכן גם חלק משמעותי מההתמודדות והפתרונות.

תהא הסיבה אשר תהא,כשילד בררן באכילה לעיתים קרובות האווירה סביב השולחן ומערכת היחסים בין הורים לילדים נפגמת. משום שבתפיסה ההורית הקמעית הורה מאכיל ומזין הוא הורה טוב – ההורים יכולים לחוות רגשות של אשמה תסכול כעס חרדה וכו'. הילד מצדו נכנס למגננה או למאבק כוחות ומכאן והלאה מתחיל להתגלגל כדור שלג שאינו מוביל לפתרון אלא להפך – עלול לקבע את התופעה ואף להחמיר אותה. לכן הצעד הראשון הוא לשחרר ולהחזיר את התקשורת סביב נושא האוכל להיות נעימה ומכבדת ובמקביל לפעול!

 

כיצד? על כך בכתבות הבאות

 

השאירו תגובה: