צליאק (Celiac)

מחלת הצליאק היא מצב קבוע וחמור המתאפיין ברעילות אלרגית לגליאדין – גליקופרוטאין (מולקולה המורכבת מסוכר הקשור לחלבון) המצוי בדגנים שמכילים גלוטן. אם אנשים שחולים בצליאק אוכלים גליאדין (אפילו בכמות הקטנה מחצי גרם), נוגדנים נגד הגליאדין תוקפים את תאי רירית המעי והורסים אותם. כתוצאה מכך, המעי הופך דליף ומאבד את יכולתו לספוג רכיבים תזונתיים מן המזון, מה שמוביל, בסופו של דבר, למצב של תת-תזונה ותת-ספיגה ולהתפתחות של חסרים בברזל, אבץ, סידן, מגנזיום, אשלגן, ויטמין B6, ויטמין B12, חומצה פולית וויטמיני A, D, E ו-K.

למחלת צליאק יש היבט גנטי משמעותי. במקרה של אחים תאומים, ב-70% מהמקרים המחלה תתקוף את שניהם – שכיחות גבוהה פי 175 מהמצב באוכלוסייה הכללית, מה שקרוב לוודאי מצביע על נטייה גנטית. אם יש לכם אימא, אבא, אח או אחות הסובלים ממחלת צליאק, הסיכון שלכם לפתח את המחלה עומד על 10%, או במילים אחרות, הסיכון שלכם גבוה פי 30 בהשוואה לאדם הממוצע.

בספרי הרפואה עדיין נכתב כי המחלה מופיעה באחד מכל 5,000 איש בערך. בזכות ההתקדמות המרשימה בתחום הבדיקות האבחוניות לצליאק, גילינו כי המחלה נפוצה הרבה יותר משנהוג היה לחשוב.

על פי מדגם אקראי שנערך מטעם ארגון הצלב האדום, אחד מכל 250 איש בארצות-הברית סובל מצליאק, ו-19 מכל 20 מקרים אינם מתגלים ואינם מטופלים. מחקרים עדכניים יותר שהתפרסמו בכתב העת היוקרתי Lancet, מדווחים על שכיחות של אחד מכל 122 איש באירלנד, אחד מכל 85 בפינלנד, אחד מכל 70 בצפון סרדיניה 113 ואחד מכל 18 ילדי פליטים באלג'יריה.

מחלת הצליאק נחשבת איום בריאותי חמור כל כך באיטליה, עד כי הממשלה שקלה לחייב עריכת בדיקות אבחוניות לכל הילדים בגיל שש לאיתור רגישות לגליאדין, בין שהם סובלים מתסמינים ובין שלאו. בבריטניה, בכל הנוגע להכרה בשכיחות ההולכת וגוברת של מחלת הצליאק, המצב מזכיר את ימי הביניים.

מפנה בסימנים ובתסמינים של מחלת צליאק

המיתוס הרפואי האחר אודות מחלת צליאק הוא שהרופא יכול לאבחן את החולה בקלות, על פי תסמינים כלליים וגסטרואנטרולוגיים "חד-משמעיים" שאינם מותירים מקום לספק, כגון: שלשול כרוני או שלשול לסירוגין, תת-תזונה, כאבי בטן, נפיחות בבטן, יציאות מרובות ורכות בעלות ריח רע, ירידה במשקל או קושי לעלות במשקל, קומה נמוכה, עייפות, חולשה וחוסר תיאבון.

עם זאת, המצב הולך ומשתנה לבלי הכר. כיום, רוב האנשים הסובלים ממחלת צליאק בלתי מאובחנת אינם מתלוננים בהכרח על הפרעות במערכת העיכול. במקום זאת, לעיתים קרובות, הם מדווחים על התסמינים הבאים:

• דיכאון פסיכולוגי כרוני

• משקל עודף או השמנת-יתר

• עלייה בלתי מוסברת ברמת אנזימי הכבד

• חריצים אופייניים ולובן דמוי-גיר בשיניים קבועות

• מחלת עצבים כרונית מסיבה בלתי מוסברת, כגון אטקסיה או נוירופתיה היקפית

• אוסטאופורוזיס בקרב נשים שאינה מגיבה לטיפולים המקובלים

• סרטן המעי

• סוכרת התלויה באינסולין

• הפרעות בתפקוד בלוטת התריס (תת-תפקוד ותפקוד-יתר)

• קומה נמוכה בילדים

רגישות לגלוטן במחלת צליאק

רגישות לגלוטן בלתי מאובחנת, בין שגרמה למחלת צליאק ובין שלאו, נפוצה בקרב נשים לפני גיל המעבר ולאחריו – ואפילו בקרב ילדים – עם אוסטאופורוזיס. אותם החסרים התזונתיים האופייניים לאוסטאופורוזיס – מגנזיום, ויטמין D וויטמין K – אופייניים גם לאנשים שסובלים ממחלת הצליאק.

למעשה, אחד המחקרים שנערכו לאחרונה העלה כי דיאטה נטולת גלוטן הצליחה לרפא אוסטאופורוזיס בקרב חולי צליאק. המחקר כלל 44 חולים שהיו בני 20-2 בזמן האבחון, והשווה אותם ל-177 אנשים בריאים. צפיפות העצם בגב התחתון ובכל הגוף בקרב חולי הצליאק הייתה נמוכה יותר באופן משמעותי, בהשוואה לנבדקים הבריאים. לאחר שנה וחצי של דיאטה נטולת גלוטן, צפיפות העצם של החולים השתפרה במידה כה רבה, עד כי התוצאות שהושגו היו כמעט זהות לאלו של הנבדקים הבריאים.

מחלת צליאק בלתי מאובחנת מובילה לסיכון גבוה פי 100-40 ללימפומות במעי הדק, מחלה סרטנית המערבת את בלוטות הלימפה. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהמערכת החיסונית של חולי צליאק אינה נלחמת כראוי בתאים הסרטניים. למעלה מ-80 מחקרים בינלאומיים פורסמו בנושא השכיחות המוגברת של מקרי סרטן בקרב חולי צליאק. כאשר לימפומות במעי הדק מאובחנות בסופו של דבר, הפרוגנוזה בדרך כלל גרועה. אבל החדשות הטובות הן שאם מחלת הצליאק מאובחנת לפני שהלימפומות מתגלות והחולה מתחיל להקפיד על דיאטה נטולת גלוטן, הסיכון לפתח סרטן מסוג זה יורד בצורה חדה תוך חמש שנים בלבד.

מניעת סרטן היא הטיעון המוחץ והמשכנע ביותר לעריכת בדיקות שגרתיות וחוזרות לאבחון מחלת הצליאק בקרב אנשים המתלוננים על תסמינים כלשהם מהרשימה שפירטנו לעיל או אנשים עם קרוב משפחה שחולה בצליאק.

התרופה היחידה המוכרת לנו למחלת צליאק

הטיפול היעיל היחיד במחלת הצליאק הוא הימנעות מוחלטת ותמידית מגלוטן. לחולים אסור לאכול חיטה, שיפון או שעורה, בכל צורה שהיא. מלכתחילה, אנחנו ממליצים גם על הימנעות משיבולת שועל – אך אם בדיקת אלרגיה למזון מסוג IgG אינה מצביעה על נוכחות נוגדנים לשיבולת שועל, ניתן לנסות ולצרוך אותה שוב. כ-80% מחולי הצליאק יכולים לאכול שיבולת שועל בלי לסבול מתסמינים כלשהם.

הימנעות קפדנית מגלוטן תשפר בצורה דרמטית ומהירה את בריאות החולה. המעי הדק יבריא, הרכיבים התזונתיים החסרים ייספגו מחדש, העצמות יתחזקו והסיכון הגבוה לסרטן יפחת מאוד ויגיע לרמה נורמאלית. אך תחילה, יש לחשוד בקיומה של המחלה ולאבחן אותה כראוי!

למזלנו, חלה התקדמות מהפכנית בתחום הבדיקות האבחוניות לצליאק. אם אנשי המקצוע ישכילו להשתמש בהן בתבונה ולעיתים קרובות, עשרות מיליוני אנשים ברחבי העולם הסובלים מרגישות לגלוטן יוכלו ליהנות מבריאות טובה.

בדיקות אבחון למחלת הצליאק 

קרוב לשישה מיליון איש בבריטניה אלרגיים לדגנים שמכילים גלוטן – חיטה ונגזרותיה – טריטיקייל, כוסמין וקאמוט, וכן, שיפון, שעורה ושיבולת שועל. אחד מכל 30 אנשים יפתח מחלת צליאק. אם תתגלה אצלכם רגישות מסוג IgG (או IgE) לדגנים וגלוטן או גליאדין, אנחנו ממליצים לכם לעבור גם בדיקות לאבחון מחלת צליאק.

רופאים רבים מתייחסים לביופסיה מהמעי הדק כ"סטנדרט הזהב" לאבחון מחלת הצליאק. זוהי פעולה שמתבצעת ללא אשפוז, על ידי רופא מומחה. הבדיקה כוללת החדרת צינורית ארוכה דרך הפה, הוושט והקיבה אל המעי הדק ונטילת כמה ביופסיות מהרירית המצפה אותו. דגימות הרירית נבדקות על ידי פתולוג מבעד לעדשת המיקרוסקופ, לאיתור שינויים ברקמה האופייניים למחלת הצליאק.

כפי שאתם בוודאי מבינים, בדיקה זו היא כלי אבחוני יקר ולא נוח. לא קשה להבין מדוע רופאים ומטופלים רבים נרתעים ממנה ונמנעים מלבצע אותה כל עוד היא לא מחויבת המציאות.

כאן נכנסות לתמונה המעבדות המודרניות. כמה בדיקות דם לנוגדנים משמשות כיום ביעילות כלי אבחוני לאיתור אנשים עם סבירות גבוהה לצליאק. כתוצאה מכך, מספר הביופסיות המיותרות הולך וקטן, והתוצאה היא חיסכון בעלויות למדינה ובסבל לחולים.

מכיוון שהגליאדין הוא החלבון העיקרי שמעורר תגובות אלרגיות אצל חולי צליאק, בדיקת נוגדנים לגליאדין יכולה לשמש כלי אבחוני יעיל למחלת הצליאק. קיים גם סוג נוסף של נוגדנים, שנקראים נוגדני IgA. לעיתים קרובות חולי צליאק מייצרים נוגדנים לגליאדין מסוג IgA, כמו גם נוגדנים לגליאדין מסוג IgG. אחד מתוך 100 המזונות הנבדקים בבדיקת אלרגיה למזון הוא גליאדין, כך שסביר להניח שהמידע כבר יהיה בידכם.

הן בדיקת IgG והן בדיקת IgA משמשות לאבחון מחלת צליאק. הבדיקות מבוצעות יחד כדי להגביר ככל האפשר את רגישות הבדיקה, כלומר, לוודא שאם אתם חולים בצליאק, אחת הבדיקות – או שתיהן – תגלה זאת ב-90% מהמקרים. אולם יש בעיה עם הבדיקות האלה. אחת מהן עלולה להניב תוצאה חיובית, גם אם אינכם חולים בצליאק. ייתכן שאתם אלרגיים לגליאדין, אך למרות זאת אין לכם צליאק. ברור שכדי לאבחן את המחלה יש צורך בבדיקה מדויקת יותר.

נכון לעכשיו, הפתרון הוא לבצע בדיקת נוגדנים לאנדומזיום מסוג IgA. זוהי בדיקה יקרה ומתוחכמת יותר לאבחון המחלה. בגלל עלותה הגבוהה היא מבוצעת, בדרך כלל, לאחר שהבדיקות הזולות יותר – בדיקות הנוגדנים לגליאדין – הניבו תוצאה חיובית. זוהי בדיקה מדויקת יותר. אם אתם חולים בצליאק, היא תצביע על נוכחותם של נוגדנים מסוג IgA ב-100% מהמקרים, ואם אין לכם צליאק, היא תצא שלילית ב-95% מהמקרים.

בדיקה חדשה תחליף בקרוב את בדיקת הנוגדנים לאנדומזיום – נוגדנים לטרנסגלוטמינאז מסוג IgA, שנקראת גם TGA ELISA או Anti TTG. בדיקה זו מודדת את רמת הנוגדנים מסוג IgA לטרנסגלוטמינאז בדם. כמו בדיקת נוגדני האנדומזיום, גם בדיקה זו מבוצעת כאשר אחת מבדיקות הנוגדנים לגליאדין – או שתיהן – מניבה תוצאה חיובית.

מחקרים שפורסמו באירופה ובארצות-הברית מאשרים שבדיקת Anti TTG שווה במידת הדיוק שלה לבדיקת נוגדני האנדומזיום. אם הבדיקה שלכם חיובית, סביר מאוד להניח שיש לכם צליאק, ובמקרה כזה, תופנו לביצוע ביופסיה מהמעי הדק לאישור סופי. לדעתנו, בדיקת Anti TTG צפויה להחליף בקרוב את בדיקת הנוגדנים לאנדומזיום, ואולי גם את בדיקת הביופסיה. אם אתם חושדים שאתם חולים בצליאק, בקשו מהרופא שלכם לשלוח אתכם לבדיקת Anti TTG או נוגדנים לאנדומזיום.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו