גישות מתנגשות – עימות פליאו מול טבעונות. מי צודק?

תשובות כל השאלות שמציקות לכם (123RF)

סיקור הפאנל מכנס "אוכלים בריא 8" בהשתתפות ד"ר גדעון רון ודעאל שלו

בין אינסוף השיטות המציעות את התזונה האולטימטיבית לאדם, ניצבות התזונה הטבעונית ותזונת הפליאו זו מול זו במרחק בטוח ומתקוטטות ביניהן על בריאות, צדק, יעילות והגיון. ספק אם אחת מהשיטות תצליח למחוק מעל פני האדמה את השנייה בקרוב, אבל בינתיים, קרבות ניטשים בין המחנות, כאלה שמידרדרים בקלות לתקשורת לגלגנית, בוטה או ארסית.

התזונה הטבעונית מצדדת בצריכת מזון מן הצומח בלבד – פירות וירקות, דגנים, זרעים ואגוזים, ונמנעת מצריכת מוצרים מהחי מכל וכל, ואילו התזונה הפליאוליטית (המכונה בפי העם פליאו) מצדדת בביסוס התזונה על מוצרים מן החי עשירים בשומן, תוך הימנעות מדגנים. לכן, כאשר כנס "אוכלים בריא" השמיני של אתר איטוול והוצאת פוקוס הבטיח עימות בין שני מומחים שייצגו כל אחד את המחנה שלו, ציפיתי להשחזת סכינים וצחצוח חרבות על הבמה.

אך מהר מאוד התברר שהעימות נושא עימו אופי מפייס ומרוכך, כראוי לזמנים מתוחים אלה. את הצד הטבעוני ייצג ד"ר גדעון רון – רופא, מטפל סיני ותיק, טבעוני מזה עשרות שנים, ואילו דעאל שלו, בעל הבלוג הפופולרי "מר קדמוני" ומחבר הספר "הסוד הקדמוני" – שניהם עוסקים בתזונת הפליאו – ייצג את העמדה ההפוכה.

כבר בתחילת העימות, חלק אתנו שאול טל – מנכ"ל הוצאת פוקוס ומנחה האירוע, מתפיסתו המגשרת בין העולמות. כמי שתזונתו מתבססת במופגן על פירות וירקות אך מדי פעם הוא צורך מוצרים מן החי, תהה אם הוא יכול להיחשב כטבעוני-לייט או פליאו-לייט, והשליך את תקוותו על המרצים שיפתרו את התהייה.

ד"ר גדעון רון בחר שלא לפתוח בשאלת ההשלכות הבריאותיות או המוסריות של צריכת מוצרים מהחי, אלא בגופים הגדולים הבוחרים לקדם אותם עקב אינטרסים כלכליים. הוא תיאר את המצב בו היצרניות הגדולות של התרופות, מייצרות למעשה את חומרי ההדברה לחקלאות כמו גם תרופות פופולריות כמו אנטיביוטיקה (שהולכת ברובה למשק החי), מה גם שבארצות הברית הFDA – federal drug administration  – כורך יחד תרופות ומזון. כך נוצר לטענתו מצב של ניגודי אינטרסים והשפעת יתר מכיוון תעשיית משק החי, ונמנעת החשיפה של השיטה הפשוטה ביותר לשמור על בריאות תקינה – תזונה שמתמקדת בפירות וירקות בלבד. לדוגמה, חשף בפנינו שיחה מוקלטת בה ביקש ממנו רופא צעיר להתראיין לצורך מחקר, כאשר בסוף השיחה התברר שמאחורי המחקר עומד מימון של יצרנית חלב גדולה שביקשה לגייס את ד"ר רון לשורותיה כמטפל בעל השפעה.

מבחינה תפיסתית, אמר ד"ר רון שהסבר חלקי לכך שתזונת מוצרים מהחי הפכה לנפוצה כל כך, הוא מוצא באמונה שהאדם נברא בצלם אלוהים, כיוון שאמונה זו מעודדת אותנו להתנשא מעל כל יצור אחר ולנסות להתנגד לטבע. אך במגוון טבלאות של אנטומיה השוואתית הראה לנו את הדמיון המוחלט בינינו לבין הקופים – ומכאן, שאין הבדל גדול בינינו לבין חיות אחרות, רק שאנחנו שכחנו את טבענו ויחד עם כך את התזונה האידאלית לנו.

אמנם גוף האדם מסתגל איכשהו לאכילת בשר, אבל אין בכך לומר שזה לא פוגע בו – אם לוקחים בחשבון את החומציות שמוצרים מהחי יוצרים בגוף, את החיידקים המסוכנים שמתפתחים במוצרים מהחי כמו סלמונלה או ברוצלה. לעומת זאת, מזון מהצומח יגרום מקסימום לקלקול קיבה אך לא יסכן את חיינו, מכיוון שהקיבה שלנו מתאימה לו. יתרונות לתזונה מהצומח הוא הציג לפנינו בסרטון של מחקר שבדק אוכלוסיית אדוונטיסטים (מאמינים נוצרים) בארה"ב, ומצא יתרונות בריאותיים מובהקים בכל הקשור לסוכרת, לחץ דם גבוה, כולסטרול ועוד. ואגב כל זאת, לא שכח לפרגן לדעאל על כתיבת ספרו.

לאחר שסיים, עלה דעאל שלו לתת את דברו והתמקד בזווית המדעית של הוויכוח. האם יש ביסוס לטענות כי בני אדם אינם אוכלי בשר לפי האנטומיה שלהם? האם אכילת בשר מסוכנת לנו כפי שד"ר רון טען? והאם אנחנו אוכלי בשר משחר ההיסטוריה? אלה השאלות המרכזיות אליהן התייחס.

בהקשר ההיסטורי, הביא עדויות ארכיאולוגיות על גופת תינוק בת 60 אלף שנים שנמצאה בנחל עמוד, ונקברה במערה עם מינחת עצם לצד עצמות חיות אחרות שנאכלו על ידי יושבי המקום. למעשה, הוא רואה באכילת הבשר את מה שהפך אותנו לבני האדם שהננו כיום: הפעילות המוחית שלנו צורכת 20% מהאנרגיה שלנו, בניגוד ל8% אצל הקופים, וההסבר לכך שהתפתחנו הרבה מעבר להם הוא צריכת המזון העשיר. הוא שאפשר לנו לשלוט ולהתיישב בכל חלקי העולם בלי קשר למזג האוויר.

האם גופנו מותאם לאכילת בשר או לא? שאלה מורכבת זו זוכה לתשובות בעלות סימוכין כאלה ואחרים, אבל דעאל קובע שניחנו באנזימים הנכונים לפירוק בשר, ובכל מקרה התשובה לא תבוא מאנטומיה השוואתית, כי זו מבוססת על השערות ולא על קשרים שאפשר להוכיח באופן מדעי.

האם בשר חיוני לנו או מסוכן לבריאותנו? שני המתדיינים השתמשו בציטוטים מתוך הספר "מיתוס החלבון" שיצא לאחרונה בהוצאת פוקוס, אך הסיקו ממנו מסקנות שונות. הקביעה של הספר כי יש "מתאם חיובי בין הופעת סכרת 2 וכמות הבשר בתזונה" ולכן יש להימנע ממנו. אך דעאל מסביר שמחקר תצפיתי שבודק בנשואיו גורמים מסוימים אך מתעלם מאחרים (לדוגמה: עישון, רמת השמנה ומשתנים אחרים) הוא מחקר חלש שאין להסתמך עליו. זאת בניגוד למחקר שנערך בכור הגרעיני בדימונה, שם נבדקו העובדים לאורך זמן וחולקו לשלוש קבוצות דיאטה – האחת דלת קלוריות, השנייה דלת פחמימות והשלישית ים תיכונית. הקבוצה שירדה במשקל והראתה שיפור במדדי הבריאות הינה זו שהורידה בפחמימות, בלי לעשות מעבר לצמחונות או טבעונות.

דווקא נקודה אחרונה זו כיוונה לעבר הדמיון בין פליאו לבין טבעונות "בריאותית": הבחירה לוותר על מוצרים מעובדים תעשייתיים, ולהרבות בירקות כתחליף למאפים וחטיפים. ואמנם חתם דעאל את דבריו באמירה שכל עוד שתי הגישות מכירות בדמיון ביניהן, אין מקום לשיח מתלהם ולא תרבותי.

את ההרמוניה הפר קצת הקהל, שניסה בזמן הקצר שנותר לו להעלות סוגיות של מוסר, איכות הסביבה ובריאות, שהופנו רובן ככולן לדעאל. ודווקא כשנדמה היה שהרוחות עומדות להתלהט ותמצית הגישות המנוגדות עומדת לצאת לאור, הסתיים הזמן והעימות תם – ללא ניצחון וללא הכרעה, כמובן.

אמבר רוגע, סדנאות בישול לתזונה טבעית וייצור ממתקים אורגניים ושוקולד raw

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו