סיור ליקוט או סיור בקניון

לליקוט יצאנו

צריך להבין – אני מגיעה ממשפחה עירונית, שהקשר היחיד בינה ובין טבע היו הסלים הכבדים שעזרתי לאמי לסחוב משוק תלפיות.

בעלי  לעומת זאת הוגדר לאחר הסיור כמי שהכי אוהב טבע, מכל המשפחה. נו, מה הפלא? מקורו במושבה יסוד המעלה, נצר למשפחת חקלאים חרוצים ועמלים.

ואם ברשותכם נשוב אל הדימוי המקסים שכיכב אצלי בשנות רווקותי: אז כך דמיינתי לעצמי את משפחתי: אנחנו מסיירים לנו, סלינו על כתפינו, יודעים בדיוק מה טוב ומה רעיל, מצחקקים ורצים אל עבר האופק המאדים.

כדי לנסות לפחות להגשים את החלום הצטרפנו בחופשת החג לסיור לקטות של אורי מאיר צ'יזיק ביערות מנשה.

האיש מרשים, יודע המון, משעשע וסוחף. הצלחתי להבין שהיו משפחות שזה לא היה הסיור הראשון שלהם עימו.

והאנשים? ישראל של פעם. אנשים טובים, חביבים זה לזה, לרגע שפשפתי את עיני האם בארצי אני פוסעת, או שמא במדרונות שוויץ.

לאחר שהתאספנו, התמרכזנו לנו בפינה מוצלת ושם כל משפחה הכינה לעצמה תיק ליקוט מחולצה ישנה. לבשנו את תיק הליקוט על השכם ויצאנו לדרך. אורי הסביר על צמח החרדל, על חוטמית זיפנית, אפילו אספנו כדורי סרפדים לשימוש עתידי, במצה בריי בת 60 ביצים. ילד שנדקר מכדור כזה, הבהיר לכולנו שמוטב לנו להיזהר. היו גם לא מעט ילדים שהפגינו ידע רב ומרשים בצמחי ארץ ישראל.
אורי נראה כמי שחי בשדות, ליטף וטעם כל צמח, הזהיר והתיר צמחים כאלה ואחרים. לאחר צעדה לא ממושכת, הגענו לאתר הכנת ארוחת הצהרים.

מה בתפריט?

בתפריט: תבשיל פויקה משלל ירקות אורגניים ותבלינים שנכתשו במקום, בעזרת מתקן עם אבן כותשת (לשאלתי – זוהי צורת הכתישה הטובה ביותר, אף יותר מעלי ומכתש), סלט שהכיל שלל ירקות וצמחי הליקוט שליקטנו ומצה בריי עם כדורי סרפד. מדורה בערה לה בנחת וחיממה את הפויקה הענקית.
האווירה הייתה נעימה ומזג האוויר היה בטובתנו.

את ההפתעה, שכנראה הייתה הקינוח, פספסנו, כיוון שטסנו הביתה אל בני שלא חש בטוב ונותר בבית.

יישר כוח לאורי שמלבד היותו לקט, הוא מוביל ואקטיביסט בתחום האכילה המקומית ודואג לחזק מכולות שכונתיות במקום סופרמרקטים גדולים ובולעניים.
סיור ליקוט זהו בילוי מושלם. חיבור לטבע, התנתקות מכבלים חשמליים וגיבוש משפחתי.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו