מסע אל הריפוי שבאהבה עצמית
בעולם האנושי, שמזה אלפי שנים מלמד אותנו להסתכל החוצה: על ההישגים, על המראה החיצוני, על מה שאחרים ואחרות חושבים עלינו, ובעיקר שופטים אותנו על כל מה ש"לא בסדר" אצלנו – שכחנו משהו חשוב עד מאוד.
שכחנו להסתכל פנימה, אל תוך הלב שלנו.
הרי כשהיינו תינוקות, לא התעסקנו כלל בשאלה אם אנחנו ראויים לאהבה או לא. פשוט היינו מי שאנחנו ועשינו מה שטוב לנו.
ואז – שכחנו את ההוויה הטבעית של להיות מי שאנחנו ולתת לאהבה לזרום לעברנו ומאתנו ללא מעצורים.
כי כל השנים האלו, בגלל התלות המוחלטת שלנו בגוף הקטן שאיתו הגענו לכאן, באחרים "הגדולים" ובגלל ההכרֵח המתמשך לעשות מה ש"הם" אמרו ש"צריך" לשם עצם הישרדותנו, ובגלל השפה של ה"בסדר/לא בסדר" – שלפיה לימדו אותנו למדוד הכל, שכחנו להקשיב לפכפוך המים התמידי שבתוכנו.
שכחנו לסמוך על עצמנו, להיות נאמנים לעצמנו ולצרכים העמוקים שלנו, ולאהוב אותנו בדיוק כמו שאנחנו.
במקום זה למדנו לפעול מתוך השכבות שכיסו את המעיין הזה, ובעיקר לשפוט את עצמנו (וגם אחרים, כמובן), כאילו זו הדרך היחידה שתניע אותנו להשיג משהו.
אפשר להתחבר מחדש למעיין האהבה העצמית, הטבעית שלנו?
קודם-כל – כן. לא במקרה נכתב על כך ספר שלם…
החדשות הפחות נעימות: זה לא ממש פשוט.
למה לא פשוט? כי לרוב, החיבור הישיר שהיה לנו אל המעיין הזה התכסה במכשולים ומהמורות שירשנו מדורות של אנושות מבולבלת.
אמונות על "איך חייבים", עונשים, פחדים ואשמה כשאנחנו לא עומדים בציפיות, כעסים כש"הם" לא פועלים "נכון", דפוסי הסתרה, ריצוי או מרד, שאימצנו בלא-מודע, אבל לא ממש משרתים אותנו כיום.
המשימה האמיצה שלנו היא לפגוש את המכשולים האלו – במבט חדש, חומל, ולאמץ לעצמנו דרכים חדשות שיאפשרו לנו להיות נאמנים לעצמנו.
וכאן מגיעות החדשות הנהדרות: זה לגמרי אפשרי, ובקסם שרק גדל והולך.
בכל פעם שאנחנו מעזות ומעזים להתקרב אל עצמנו ולהקשיב למעיין שבתוכנו, מתגלה לנו משהו מדהים: שהאהבה העצמית הזו היא המפתח לחיים מלאים יותר, בריאים יותר, מאושרים יותר. בנפש ובגוף.
כי כשאנחנו מתחילים לאהוב את עצמנו באמת, על כל חלקינו, פתאום אנחנו מרגישים יותר:
- בטוחים בעצמנו
- שלמים עם מי שאנחנו
- מביעים את עצמנו במלואנו.
- מסוגלים להתמודד עם אתגרי החיים
ככל שהבריאות הנפשית שלנו משתפרת, ואנחנו יותר בחוויה של חיבור לחופש הבחירה שלנו – אנחנו לומדים גם להקשיב מחדש לגוף שלנו ולטפל בו באהבה.
וזה לא נעצר אצלנו.
ככל שמתעמקת האהבה לעצמנו, מתגלה לנו כמה אפשר לאהוב אחרים בצורה עמוקה ואמיתית יותר.
היחסים שלנו משתנים. הקשרים נעשים עמוקים יותר, משמעותיים יותר.
אז – איך עושים את זה? איך מתחילים את המסע הזה אל האהבה העצמית?
כמו כל מסע גדול, ובעיקר חדש ומאתגר, זה מתחיל – ונמשך – בצעדים קטנים.
לפני הכל – עצירה מודעת, ולו לרגע, מן המירוץ האוטומטי (כשאפשר).
ואז נשימה מודעת.
ואז התבוננות והקשבה עמוקה לעצמנו, בחמלה.
התבוננות והקשבה למחשבות החוזרות, שמניעות את ההרגלים החוזרים.
ואז שאלות סקרניות על – מה בעצם חשוב לי? מה הצרכים שלי, מתחת לשיפוטים ולדפוסים שלי? ולהתרחב לשם.
והצעד הכי אמיץ ואינסופי – לדבר לעצמי בחמלה, במקום בביקורת (או אחרי הביקורת).
להזכיר לעצמי שאין בי כל פגם.
הרי אין תינוק או תינוקת שנולדו "לא בסדר", נכון? אז זה כולל גם אותי.
מה שיש לי הוא רק דעות ודפוסים שאימצתי לעצמי בלא-מודע, כמנגנון הישרדותי. ושלא כולם מתאימים למי שאני באמת.
להזכיר לעצמי, שוב ושוב, שיש בתוכי מעיין שיודע, שאני רוצה לחזור ולשתות ממנו.
במעיין הזה שוכנים כל הצרכים האנושיים, הנהדרים שלי.
ושכל דפוס או שיפוט משתחזר, נולדו מתוך איזשהו צורך אנושי.
כמו שאומרת המנטרה שלי – "מאחורי כל צרחה יש צורך", ושאני רוצה להתאמן בלזהות את הצורך הזה, לחבק אותו, ובהדרגה לאמץ דרכים חדשות למלא אותו, שאינן שיפוט עצמי.
כן, ההתפכחות כרוכה באומץ. ובהרבה בחירה.
ולא, זה לא תמיד קל. לפעמים זה מפחיד. לרוב "לא טבעי".
אבל מניסיוני רב השנים אומר לכל אחת ואחד מכם – כל צעד קטן בדרך הזו הוא צעד ענק של שחרור ואהבה שפותח דלתות חדשות ומפתיעות – פנימה והחוצה.
זה המסע שאליו אני מזמינה את כל מי שהמעיין הזה קורא לו לשוב אליו.
רוצים להעמיק בו?
מוזמנים להגיע לסדנת האהבה העצמית בכנס "אוכלים בריא 15" (שמספר המקומות בה מוגבל במכוון, כדי לאפשר חוויה אישית באמת).
בואו לגלות – איך אפשר סוף-סוף לפרום את מארג הדפוסים, הפחדים, הכעס והאשמה שמונעים מאיתנו להתחבר לעצמנו באמת, ובעיקר – כיצד אהבה עצמית אותנטית יכולה להזין ולחזק את בריאותנו, בכל התחומים, כולל, איך לא – במזון שנצליח לבחור, באופן מודע, להכניס (או לא) לגופנו.
הסדנה תתקיים ביום שישי ה-29.11.24 בשעה 11:30 בתיאטרון גבעתיים.
פרטים והרשמה באתר כנס אוכלים בריא 15.
הנחה מיוחדת לגולשי EatWell בהקלדת קוד קופון: 1313