מלא כרסו – מקבל חוליים

תאי סרטן צורכים יותר סוכר (123RF)

אולם גדוש קהל סקרן חיכה לד"ר גיל יוסף שחר, שהרצה במשך שעתיים על רפואת הרמב"ם לאור ממצאים עדכניים של המדע המודרני ושזר אחד באחד המלצות שניתנו על ידי גדול הרופאים לפני 800 שנה, לצד הסברים רפואיים בני ימינו שתומכים באותן המלצות.

שחר, בחור צעיר ונמרץ, שרק הזקן והבגדים השחורים מסתירים מעט את גילו האמיתי, הוא מרצה נפלא, מהיר דיבור וחד אבחנה, אדיב ונעים ששמח לענות על שאלות, גם כשהן נזרקות לחלל שלא בזמנן.

את ההרצאה הוא פתח עם 9 גורמים המשפיעים על בריאות האדם. הראשון שבהם הוא תזונה נכונה. האחרון שבהם הוא קשר עם הבורא.

9 גורמים לבריאות

• תזונה נכונה – איזה מזון לאכול? כמה? מתי? ומהו אופן ההכנה הרצוי לכל מזון.
• פעילות גופנית – גם מי שיקפיד על תזונה  בריאה כל היום ולא יפעיל את הגוף, יפתח חולי.
• מצב נפשי מאוזן – גם אם האדם יאכל בריא  ויפעיל את הגוף, אבל יהיה שרוי  במירמור, כעסים או חלילה דיכאון, גם אדם זה לא יהיה בריא.
אלה שלושת העקרונות העיקריים לבריאות טובה. עליהם מוסיף הרמב"ם את הבאים:
איכות השינה – כמות שעות השינה, איכות, כיצד לישון
שמירה על ניקיון ובריאות העור – העור הינו איבר שיש לו תפקיד חשוב בהפרשת רעלים מהגוף ולכן הרמב"ם נותן המלצות מפורטות לתדירות המקלחת, לטמפ' המים וכן הלאה
איכות הנשימה – אלמנט מרכזי בחשיבה על שמירת בריאות הגוף.
חשיפה לשמש – אדם שלא ייחשף לשמש מיטיבה יפתח מחלה.
יחסי אישות בריאים – חוסר / עודף ביחסים אינטימיים עשוי לפגוע בבריאות.
קשר עם הבורא – כשהנשמה מרגישה קרובה לבורא ומנהלת איתו דיאלוג, יש לכך השפעה על בריאות הגוף.

לשמחת כל הקהל, ההרצאה התמקדה בתזונה. מי מאיתנו לא שמח לקבל עוד סמכות שתאמר לו מה בריא ומה לא בריא לאכול, ובייחוד כשמדובר באסמכתא גבוהה ומכובדה כמו הרמב"ם.

אז מה משפיע על איכות התזונה?

1. כמות המזון
2. איכות המזון
3. סדר לא מתאים של מזונות במהלך הארוחה
4. אכילה בעיתוי לא נכון, שאינו תואם את צרכי הגוף

כמה באמת צריך לאכול?

אל תגיע לתחושת שובע מלאה אומר הרמב"ם. תחושת השובע נגרמת מזה שהקיבה נמתחה על מנת להכיל את כל כמות המזון שאכלת. אם הקיבה נמתחת, משמע אכלנו כמות מזון גדולה מידי ולכן עיכול המזון יהיה לקוי.

לפני כ-80-100 שנים, חשבו שהקיבה משמשת כמחסן אגירה של מזון לפני שהוא מתעכל במעיים. היום ידוע שהתאים המצפים את דופן הקיבה מפרישים חומצות, שהעיקרית ביניהן היא החומצה ההידרוכלורית שתפקידה למוסס גושי מזון גדולים.

אם הקיבה גדושה ומלאה עד אפס מקום, קשה לשרירים הטבעתיים המקיפים אותה לבצע את תנועת הערבול והחומצה ההידרו כלורית לא באה במגע עם כל גושי המזון. התוצאה היא הגעה של מזון לא מעוכל למעיים. במצב זה גם מרכיבים חיוניים לא נספגים. כך למשל  B12 לא נספג. הוא מגיע מהמזון לקיבה כשהוא קשור לחומצה אמינית. כדי שייספג בקצה המעי הדק עליו לעבור מרחק רב בצינור המעיים ולהגיע מנותק מאותה חומצה אמינית. כאשר אין מגע טוב של כל המזון בקיבה עם החומצה ההידרוכלורית, B12  יגיע לאתר הספיגה במעי הדק כשהוא מחובר לחומצה האמינית ולא ייספג בגוף. במקרה כזה B12 ונוטריינטים חיוניים אחרים לגוף ייצאו ממערכת העיכול כשם שהם נכנסו אליה!

עד כמה למלא את הבטן?

לפי הרמב"ם, יש להפחית רבע ממילוי הקיבה. הכלל הוא שאדם צריך לסיים את הארוחה בתחושה שהוא יכול לאכול כעת עוד חצי מכמות הארוחה שכרגע אכל וזה סימן לכך שרבע מנפח הקיבה ריק.

המקור לכל המחלות: אכילה גסה

"ואכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המוות. והיא עיקר לכל החולאים".  כלומר אכילה מרובה היא המקור לכל המחלות.

בשלב זה שאל שחר את הקהל שאלה מעניינת מאוד: מה עדיף לאכול? קצת מזון רע או הרבה מאוד מזון טוב?

או במילים אחרות:  מה פחות מזיק לגוף: פרוסת עוגה המכילה מרגרינה, קמח וסוכר לבן, חומרים משמרים, צבעי מאכל, חומרים מתפיחים, מקשיחים, מייצבים או קערה גדולה של אורז מלא אורגני איכותי?

התשובה מעט מפתיעה: עדיף לאכול מעט מן המזון המזיק ובלבד שלא להעמיס על הקיבה יתר על המידה.  אכילת מעט ממאכלים רעים יעשה פחות נזק מהרבה מזון טוב. כלומר הגוף יכול להתמודד מדי פעם עם מעט רעל מאשר עם כמות גדולה של מזון לא מעוכל (שמייצר הרבה רעלים) על בסיס קבוע.

אדם צריך, אומר הרמב"ם, "למשוך ידו מן האכילה בעוד שנשארה מן התאווה שארית". וגם חז"ל מחזקים ואומרים: "מלא כרסו – מקבל חליים" (חז"ל, ברכות לב, א).

"לקיבה אין שיניים"

לאחר שדנו בכמות האכילה הגענו לסוגיית הלעיסה. חשוב ללעוס את המזון עשרות לעיסות עד שנעשה לדייסה בפה ומחליק בגרון. בפה נעשה עיכול מכני וכימי. עיכול מכני ע"י טחינת השיניים ועיכול כימי ע"י האנזימים שברוק. מי שמדלג על השלב הזה בעיכול המזון, לא יוכל לעכלו כהלכה, שכן לקיבה אין שיניים.

ד"ר שחר מונה את נזקי האכילה המהירה וחוסר לעיסה מספקת:

1. אי פירוק המזון. כאשר מגיעים גושי מזון גדולים מידי לקיבה, אין מגע מלא של החומצה ההידרוכלורית בקיבה עם כל חלקיקי המזון. הגעת מזון לא מפורק למעיים גורמת להצטברות רעלים.
2. חוסר ספיגה של רכיבי מזון חיוניים. ההסבר שלעיל תקף גם כאן. כאשר המזון לא מפורק היטב, הספיגה לא נעשית כראוי.
3. הפרשת יתר של חומצה הידרוכלורית בניסיון להתגבר על גושי מזון גדולים שמגיעים לקיבה תגרום לצרבת, דלקת בוושט ובמצב כרוני עלול אף להתפתח סרטן הוושט.
4. קושי בחידוש רירית המעי וריפוי הדלקתיות במעיים. רקמת המעי מתחדשת אחת למס' ימים בשל החשיפה לרעלים והמגע האינטנסיבי עם מזון. הגעת גושי מזון גדולים צורכת אנרגיה רבה לפירוק שבאה על חשבון האנרגיה לחידוש התאים.
5. עייפות אחרי הארוחה. נובעת מהגעת גושים גדולים של מזון, דבר המצריך מהשרירים הטבעתיים שסביב הקיבה לפעול ביתר, מאחר ותהליך התמוססות גושי המזון היה אמור להתרחש בפה.
6. השמנה. כאשר אוכלים מהר תחושת השובע מגיעה מאוחר יותר ולכן אוכלים יותר.

מה לגבי ארוחה לילית?

בעבר היו שתי אסכולות בעניין זה. אסכולה אחת גרסה שבשינה תהליך העיכול, כמו כל התהליכים הפיזיולוגים, בגוף, איטי יותר. הלב פועם בקצב איטי יותר, הנשימות מואטות, השרירים רפויים, טמפרטורת הגוף משתנה וגם פריסטלטיקת המעי הדק ולכן אכילה בשעת לילה גורמת למזון להיתקע במעי, להירקב ולהרעיל את הגוף.

האסכולה השנייה גרסה בדיוק את ההפך, שכן מאחר ותהליך העיכול דורש אנרגיה רבה,  ובגלל שבשעות העירות אנחנו מוציאים אנרגיה מרובה על פעילויות שונות, בלילה הגוף שקט ומתפנה אנרגיה שמופנית לעיכול מיטבי של המזון.

ומה אומר הרמב"ם על אכילה לילית? הרמב"ם אומר שאין לשכב לישון אחרי אכילה וכן יש להימנע ממזון 3-4 שעות טרם שנת הלילה.

נפתרה הדילמה!

לפני כ-8 שנים ניתנה תשובה מדעית לדילמה הזאת. חברת סטארט אפ ישראלית פיתחה קפסולה, שעוברת לאורך כל צנרת העיכול ומשדרת דרך שבב הזיכרון את מה שמתרחש במערכת העיכול למצלמה. הקפסולה עברה מהפה לוושט, לקיבה ומשם גלשה לתריסריון ולמעי הדק ואז ראו החוקרים שברגע שהאדם נרדם, הקפסולה נעצרה ולא זזה. כלומר בעת השינה, תנועת הפריסטלטיקה במעי נעצרת. כלומר כעת זה מדעי: בלילה פעילות העיכול איטית יותר.

אלא שלגוף החכם שלנו יש תוכנית חירום. במידה ואדם אוכל לפני השינה, המעי הדק מתאמץ ועובד גם בלילה. אם זה קורה לעתים רחוקות הגוף יתמודד עם זה ולא תהיה פגיעה משמעותית בבריאות. הבעיה מתחילה אצל מי שאורח החיים הקבוע שלו מתבסס על אכילה לילית. אצל אדם זה תחול ברבות השנים ירידה בתפקוד המעיים. למעיים אין מנוחה לא ביום ולא בלילה ולכן אין להם אפשרות להתרפא ולהתחדש.

מה עוד יקרה לנו אם נאכל בלילה?

1. עצירות – עם השנים יכולת הנעת המזון במעי הדק הולכת ופוחתת. זוהי בעיה מאחר וכל הרעלים שאמורים היו להיות מופרשים תוך חצי יום אינם מופרשים ונספגים חזרה למחזור הדם. המצב התקין הינו 2-3 יציאות ביום. יציאה אחת ביום, לפי ד"ר שחר היא התחלה של עצירות.
2. בעיות ספיגה – הספיגה של נוטריינטים חשובים כמו אבץ, חומצה פולית, ברזל, B12  נפגעת.
3. צרבות. הקיבה מפרישה חומצה הידרוכלורית בכל שעות היום, אולם כאשר יש מזון בקיבה מופרשת פי 5-10 חומצה יותר מאשר כשהקיבה ריקה ממזון. במשך היום חומצת הקיבה לא תפעל כנגד כוח המשיכה אולם בעת השינה, לאחר אכילה לילית, יש הפרשה מוגברת של חומצה ומאחר שהאדם שרוי במצב מאוזן, ובשינה השרירים רפויים, גם שסתום הקיבה רפוי ונחלש ולכן יש זליגה של חומצה לוושט.
4. פגיעה במערכת החיסון – מערכת החיסון פעילה ואפקטיבית יותר בזמן השינה. אכילה לפני השינה מנתבת תמיד את האנרגיה למערכת העיכול כדי שהמזון לא ייתקע ויירקב במעיים. ניתוב האנרגיה למע' העיכול בא על חשבון ניתוב האנרגיה לפעילות מע' החיסון.
5. עלייה במשקל – המזון שצורכים בתחילת היום משמש כאנרגיה שוטפת לגוף ואילו זה הנצרך לפני השינה משמש לאחסון שומן.
6. שינה פחות איכותית. בבוקר שלאחר לילית מורגשת עייפות.

האם אכילת פרי או עוגיה קטנה לפני השינה דינה כדין ארוחה גדולה?

לפי ד"ר גיל גם הכנסת גרגר מזון קטן לגוף מצריכה הפעלה של מערכת העיכול כולה: הקיבה נדרשת להפריש חומצה הידרוכלורית, הלבלב צריך להפריש אינזימי עיכול, כיס המרה מתכווץ, הכבד נדרש לפעול, נדרשת הפרשת אינסולין ועוד. לכן, אומר הרמב"ם ובעקבותיו גם ד"ר שחר – 3-4 שעות לפני השינה אין לאכול. ניתן לשתות מים או חליטות ללא סוכר בלבד!

שרי קפלן היא סטודנטית שנה ג' לנטורופתיה בקמפוס ברושים,  אוניברסיטת ת"א
בוגרת B.A בכלכלה ו- M.B.A במנע"ס באוניברסיטת בן גוריון

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו