יום כיפור שלי

צילום: pixabay

יום כיפור שלי

מעובד מתוך פרק תפריטי החגים בספר "תזונה בריאה וטעימה" / שני ריף-פרופסורסקי

אני מזמן (עוד הרבה שנים לפני שהתחלתי ללמוד תזונה) הגעתי למסקנה שהצום המקובל ביום כיפור אינו מוסיף הרבה בריאות. למלא את הקיבה במזון כבד כדי לא להיות רעבים אחר-כך (נניח שזה עוזר), לא לשתות, ולחכות בקוצר רוח לתקיעת השופר כדי שיהיה אפשר שוב להתנפל על האוכל. משגע אותי שאנשים אומרים "אני נוהג/ת לצום בשביל הדיאטה" כאילו שזה מה שיעשה את ההבדל. רוצים לצום בשביל הדיאטה? תעשו את זה למשך עשרה ימים (בין כסה לעשור), עם פעילות גופנית, עם השתייה הנכונה, עם עיסויים, עם חוקנים במידת הצורך…

מאז שפעם אחת כמעט התעלפתי באמצע התפילות, החלטתי שאני שותה מים – הרי פיקוח נפש דוחה הכל, גם את צום יום הכיפורים.
בינתיים הכרתי את בן-זוגי האתאיסט, ופעם ראשונה בחיי הייתי בבית אחד עם אדם שלא צם. אחר-כך במשך 8 שנים רצופות הייתי בהריון ו/או הינקתי, והחלטתי לא לצום כי היה לי יותר חשוב להזין את העובר/התינוק.  אמנם לא להפריז עם האוכל, אבל לא לצום. אחרי שתקופה זו עברה, התלבטתי מה לעשות עם יום כיפור.

יום כיפור להתייחדות עם עצמי

החלטתי: אני מקדישה את היום הזה להתייחדות עם עצמי, עם הטבע, עם הבורא, עם האנשים האהובים עלי, עם הספרים שאני אף פעם לא מספיקה לקרוא… ומכיוון שכל השנה אני מבלה חלק גדול מהיממה במטבח, הפעם אני עושה יום אחד בלי להיכנס למטבח. אם הייתה למטבח שלי דלת הייתי סוגרת אותה. לא לחשוב על עבודה, לא בשביל הפרנסה ולא בשביל שאר בני הבית שלא צמים.. שידאגו לעצמם.

הכנתי לעצמי קנקן של מי-אשלגן (מים שבושלו בהם ירקות: תפוחי-אדמה, בטאטות, סלק, בצל, דלעת, בתוספת רוזמרין ומרווה). את המוצקים עם חלק מהנוזלים טחנתי ותיבלתי והגשתי לסעודה מפסקת בתוך חצי-דלעת אפויה היטב. גמרנו לאכול את המרק והתחלנו לאכול את הדלעת. בעיקרון אפשר גם לעשות מזה קציצות. הייתה גם חלה בצורת ספירלה (כי השנה לא ממש עגולה, אלא כל שנה חוזרים לאותה נקודה אבל ממקום מפותח יותר) וסלט. לא צריך יותר מזה. רק לפנות בוקר התחלתי להרגיש קצת רעבה. כל פעם שהרגשתי את הרעב, לגמתי מעט מהמשקה או ממי הצמחים שהכנתי מראש (בקבוק מים עם כמה סוגי עלים מהגינה), וזה הרגיע את הרעב.

ניקוי הגוף והנשמה

התחושה הכללית היא של ניקוי הגוף והנשמה, שהרי זו מטרתו של היום המיוחד הזה. פחות חומר, יותר רוח. עצם העובדה שלא צריך לחשוב כל הזמן על מתי כבר יסתיים הצום.  מבחינתי זהו יום שבו אנחנו מעריכים יותר את המזון שיש לנו כל השנה. וכמו בשירה המקסים של ג'וני מיטשל – "You don't know what you've "got till it's gone.

כשאנחנו קולטים דרך החסר את מה שבדרך-כלל יש לנו, אנו יכולים להזדהות – ולו במעט – עם אלה שאין להם. צעד אחד קטן לקראת עולם צודק יותר. מי שלא מבין על מה אני מדברת מוזמן לקרוא בדברי הנביאים שהטיפו לפרוס את לחמנו לרעבים במקום להתענות ולקוות שבכך יסלחו לנו כדי שנוכל לחזור לסורנו. מדובר לא רק באנשים שחסר להם אוכל על השלחן. את השיר הנ"ל הזכירה לי חברה בתגובה לכך שבעקבות השבר בידי החזקה אני לומדת להעריך אותה יותר, וברגעי משבר חושבת על אותו בחור אוסטרלי שנולד בלי גפיים וגדל להיות איש עסקים מצליח שמרצה בכל העולם על איך לא לאבד תקווה.

אני ממליצה מאוד לאלה שבוחרים לא לצום, אם מסיבות בריאותיות ואם מסיבות עקרוניות, לבחור ביום הזה לאכול מזון כמה שיותר פשוט וצנוע: לחם, פירות וירקות טריים ו/או מבושלים, מרק. תאמינו לי, זה עושה טוב לגוף ולנשמה. כנ"ל לגבי אנשים שכל השנה כל קשר בינם לבין הדת מקרי בהחלט אבל ביום כיפור פתאום נזכרים בקיומה ונעשים שומרי מצוות מדקדקים בעיקר מתוך הרגל או פחד ולאו דווקא מתוך אמונה כנה ואמיתית.

איך שוברים את הצום בצורה בריאה?

את שבירת הצום כדאי לעשות בהדרגה: קודם מרק – מאותם ירקות אבל סמיך יותר, אחר-כך אפשר להוסיף מיץ סחוט טרי של סלק, גזר ותפוחים (מאוד טעים!), ובהמשך סלט ומזון מבושל אבל קל. למחרת אפשר לחזור לתפריט רגיל, בתנאי שהוא בריא כי אחרת לא עשינו בזה כלום.
"האומר: אחטא ואשוב, אחטא ואשוב – אין מספיקין בידו לעשות תשובה." (מסכת יומא ח,ט). אפשר להשליך מזה גם על עולם התזונה בכלל וה"דיאטות" בפרט.

צום קל – תרתי משמע!!!

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו