אנטיאייג'ינג

האטת הזדקנות – אנטיאייג'ינג

לכבוד השנה החדשה אני מציעה להתחיל דרך חיים חדשה ומרעננת. פרוט של הדרך תמצאו בספר: "שביל הזהב לריפוי טבעי". כאן אתייחס לגיל הזהב שיכול באמת להיות תקופת הזהב של חיינו אם רק נהיה בריאים.

עם העליה בגיל מתרבות המחלות הניווניות ואפשר לשמוע אנשים מתלוננים על בגידת הגוף.
יש לי חדשות בשבילכם: זה אנחנו שבוגדים בגוף ולא הוא שבוגד בנו. אנחנו מאביסים אותו במזון מזיק ולעיתים קרובות מוסיפים לכך קפה, קולה, אלכוהול, סיגריות והרבה משקאות קלים עמוסי סוכר וחומרים כימיים. אנחנו מעדיפים לקיחת תרופות על פני אורח חיים בריא. אנחנו נמנעים מפעילות גופנית. אנחנו הולכים לישון בשעות הלילה המאוחרות. אנחנו מתעלמים מהתקלות הנפשיות שלנו ומהצורך לטפל בהן. וכשהגיעו מים עד נפש והגוף לא יכול יותר לתקן את ההתעללות אנחנו גם מאשימים אותו בבגידה.

לאחר שבגדנו בעצמנו כמעט בכל דרך אפשרית והתקלות מתחילות להופיע, אנו מבינים שצריך לעשות משהו. אבל אז, ברוב המקרים, אנו מחפשים את הדבר שנראה הקל ביותר ורצוי שיהיה גם באופנה, כמו למשל תוספי מזון שונים ומשונים. הספר כולל הסברים על הסכנות שבתוספי מזון, אך אם ניקח לדוגמא את הורמון הגדילה, שיש לו הילה של מאט הזדקנות, נמצא שהוא עלול גם לעודד גידולים סרטניים שממילא רווחים יותר בגיל מבוגר.

למעשה, אין דרך יעילה יותר להאטת הזדקנות והארכת החיים מאורח-חיים בריא על כל מרכיביו. אורח-חיים בריא משפיע על האטת הזקנות מאותה סיבה שהוא מונע מחלות ועוזר לרפאן, ומאותה סיבה הוא גם מאפשר ירידה במשקל בצורה מבוקרת – פשוט משום שהוא מאפשר לכל תא בגוף לפעול בצורה הטובה ביותר.

גם כאן אין ניסים ונפלאות – התהליך לוקח זמן והוא תוצאה של שיקום סבלני של כל תא בעזרת תחזוקה שוטפת נכונה. כמובן שכל אחד מתחיל עם היסטוריה בריאותית ותורשתית שונה ובגיל שונה והתוצאה היא פועל יוצא של כל אלה. תורשה היא מרכיב חשוב מאוד באורך חיים ובבריאות ולכן תוכלו לשמוע על מי שעשה את כל החטאים וחי עד גיל 90 ועל מי שחי כמו נזיר ומת לפתע בגיל 50. אבל ה"חוטא" שחי עד גיל 90 בורך כנראה בתורשה מצויינת שיכלה להביאו גם לגיל מאה ועשרים בבריאות מפוארת בעזרת אורח חיים בריא, ואילו זה שמת מוקדם עלול היה למות הרבה קודם אילולי שמר על עצמו. רובנו נמצאים במקום כלשהו באמצע והשאלה החשובה באמת היא איזה איכות חיים אנחנו רוצים, מפני שברוב המקרים גם אלה שמגיעים לגיל מבוגר סובלים ממחלות שממררות את חייהם. ככל שמתחילים בשיקום הבריאות בגיל יותר צעיר ועם פחות נזקים, האטת ההזדקנות תהיה יותר בולטת בהמשך, לתשומת לב הצעירים שמרגישים שישארו צעירים לנצח מה שלא יעשו.

גם אני הייתי צעירה וזוכרת את הרגשת הנצחיות הזאת והנה עברתי את גיל 64 ואני מגלה שלמרות סימני הגיל הבלתי נמנעים (עלי לזכור גם שעברתי בחיי סרטן קשה וחלק קטן של טיפול הרסני ביותר) איכות חיי ובריאותי מצויינים ומאפשרים לי לפעול ולתפקד כאישה צעירה. כאשר אני מסתכלת בראי ורואה קמטים מתווספים אט אט ושער שמאפיר, אני מאושרת להרגיש חיוניות ושמחת חיים ותשוקה לגלות עוד דברים חדשים, ואומרת לעצמי – כיף להזדקן. איני מתגעגעת לשום גיל בעבר כי אז הייתי יותר טפשה ופחות מאושרת מאשר היום.  

המראה הצעיר הפך בימינו לאובססיה ואנשים מוכנים לעשות הכל בשביל להראות צעירים ובעלי עור מתוח גם על חשבון הבעות פנים ובטוי של האישיות. אופנת הטיפולים והניתוחים הפלסטיים נעשית כה רווחת עד שבקרוב יגיע היום שבו אנשים שיתעקשו לשמור על מראם הטבעי עם קימטי הגיל יחשבו למוזרים או לחברים בכת משונה שתקרא אולי "המקומטים".

בעין-כרם, על אחת הטרסות המשקיפות אל ביתי מיער ירושלים, עומד עץ חרוב בן מאות שנים שראה מלחמות ושנות שלוה, אנשים נולדים, מתבגרים ומתים, וגזעו העצום והמקומט, כשלושה מטר רוחבו, עדיין נאחז בסלע שמאחוריו וענפיו מצלים על הטרסה. ליד העץ הישיש הזה אפשר לחוש את הדורות שחלפו לידו, את האנשים שישבו בצילו – יהודים, מוסלמים, נוצרים, כולם נחו למרגלותיו, אכלו מפירותיו והשקיפו על הנוף היפה.  שם אפשר לחוש את ארעיות החיים שלנו, את העובדה שכולנו בני חלוף, אך ללא צער אלא בתחושה של היותנו חלק מזרימת החיים המופלאה. לפעמים אני לוקחת אליו את נכדי לעת ערב לעשות מדורה קטנה לצלות תפוחי אדמה ולספר סיפורים. אני מקוה שגם הם יהיו שם עם נכדיהם אחרי, רחוק מזה קשה לי לדמיין.

יום אחד פרצה שריפה ביער והאורנים סביבו בערו כלפידים וגם בו אחזה האש. מכוניות כיבוי עמלו מלמטה ומטוסי כיבוי שפכו מים מלמעלה להציל את היער. יוסי, בעלי, רץ עם דליי מים מן הכבאית אל החרוב וניסה לשכנע את הכבאים להצילו, אך הם היו עסוקים מדי והוא נותר לבד במשימה. כל האורנים סביב היו למאכולת אש ורק ידידנו הזקן שרד עם נזק קל. ושוב הוא מאכיל מפירותיו ומשמש מחסה לציפורים, לחרקים, לחיות ולבני אדם ללא אפליה.

שנת בריאות,

שרה חמו.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו