הטיפול בתת פעילות של בלוטת התריס בראי האיורוודה
צילום: pixabay
בלוטת התריס (THYROID) היא אחד האיברים הפחות מוערכים בגוף, עד שמשהו יוצא מכלל איזון. וכשזה מתרחש, מבינים את חשיבותה הגדולה לאין ערוך על בריאותנו הפיסית, כמו גם הנפשית ועל האופן בו משפיעה על מערכות ותפקודי גוף שונים.
הבלוטה נמצאת בחלקו הקדמי של הצוואר (באזור של קשר העניבה, מתחת לפיקת הגרון). הגרמנים מכנים את הבלוטה בשם "בלוטת המגן" והשם האנגלי שלה לקוח ממונח יווני בעל משמעות זהה. ואין זה פלא – היא בהחלט משמשת לנו כמעין מגן – כאשר אנו חשים קור או חום – היא דואגת לווסת את טמפרטורת הגוף, כאשר אנו חשים רעב או עייפות – היא מפרקת את המזון ומעניקה לנו אנרגיה ונוטריינטים, את ה"דלק" הדרוש לנו וכן הלאה.
הבלוטה מייצרת הורמונים שמשפיעים על תפקוד של כמעט כל איבר ומערכת. למעשה, לכל תא ותא בגוף יש רצפטורים של תירואיד וכל מערכת תושפע בסופו של דבר מתפקודה של בלוטת התריס. על חשיבותה הרבה ניתן ללמוד גם מהעובדה שהיא מקבלת אספקת דם גדולה יותר, מכל רקמה אחרת בגוף, כדי למלא בהצלחה את שלל תפקידיה.
מהי איורוודה?
האיורוודה היא שיטת הרפואה העתיקה בעולם, הקיימת למעלה מ-5,000 שנה ומהווה את הבסיס לשיטות רפואה מסורתיות נוספות המוכרות לנו כיום. מקורה של רפואה זו בהודו, ובעשורים האחרונים נדדה אל המערב, שם היא זוכה לפופולאריות ועניין רב.
פירוש המילה "איור-וודה", הלקוחה משפת הסנסקריט, השפה ההודית הקדומה הוא "ידע החיים". מכאן ניתן ללמוד כי האיורוודה היא מדע העוסק בחיים בכללותם וכוללת בתוכה השקפה מיוחדת על האדם, על בריאות ועל חולי, הכרה באחריות של כל אחד מאתנו למצבנו הבריאותי ופוטנציאל הריפוי שלנו, הבנת הקשר בין גוף ונפש וההשפעה ההדדית, האינטראקציה ביננו לבין העולם הסובב אותנו ועוד.
בספרות האיורוודית הקלאסית, לא קיים אזכור מפורש לבלוטת התריס. אולם מחלה בשם "GALAGANDA" מוזכרת בטקסטים הקדומים ומתוארת כ-2 שקים תפוחים קטנים או גדולים בחלק הקדמי של הצוואר, התלויות כמו שק אשכים. כתוצאה מתהליכים שונים מתפתחת באזור זה נפיחות, המלווה בסימפטומים ייחודיים, שניתן להקביל לגויטר (זפק).
התפקוד המרכזי של הורמוני התריס מתמקד בהגברת הפעילות המטבולית, או המטבוליזם. הורמוני התריס ממריצים פעולות מטבוליות מגוונות ברב הרקמות וגורמים להעלאת ה-BMR (קצב חילוף החומרים הבסיסי). יש המקבילים את פעילות הורמוני התריס למושג "אגני" (AGNI) באיורוודה.
המושג אגני פירושו "אש העיכול" – אותה האש הבוערת בתוכנו, ששולטת במטבוליזם (חילוף החומרים) ומציתה את כל תהליכי החיים הביולוגיים. בגוף היא תתבטא בתהליך העיכול, ספיגה והטמעה של מזון (וכן של רגשות, זיכרונות, רשמים וחוויות), ויסות טמפרטורת הגוף והזנתו, מערכת חיסון (באחריותה להרוס את הבקטריות, הווירוסים והרעלים שאינם נחוצים לגוף) והיא המפתח לכל תהליכי ההמרה בגוף (תהליכים אנאבוליים וקטאבוליים).
העיכול באיורוודה זוכה להתייחסות נרחבת ונחשב לאחד מתפקודי הגוף המרכזיים. כאשר המזון "מתבשל" ע"י אש העיכול, הוא הופך לאחד מ-7 רקמות היסוד של הגוף, המכונות בשם "דהטוס" – אבני הבניין של הגוף. בהתקיים ליקויים בתפקוד האגני, הדבר יפגע ביכולת הגוף לעכל ולהטמיע את המזון וגם להזין ולבנות את הרקמות בצורה אופטימלית.
נשים חשופות יותר לפגיעה בבלוטת התריס, צילום: 123RF
תת פעילות של בלוטת התריס בראי האיורוודה
תת פעילות של בלוטת התריס מוגדרת כמצב שבו קיימת מעורבות של מאנדה אגני (MANDA AGNI) – אחד מארבעת סוגי העיכול הקיימים באיורוודה, שמאופיין באגני נמוך, תיאבון מועט, עיכול חלש, מטבוליזם איטי, תחושת כבדות, נפיחות ועוד.
בין הגורמים להחלשת של האגני ניתן להזכיר: אכילה מועטה ו/או צום, אכילת יתר – הן מבחינת כמות והן מבחינת יכולת העיכול שלנו, אכילת מזון שומני, מתוק, קר (כולל שתייה של משקאות קרים), מזוהם, אכילה בזמנים לא נכונים – שלא בהתאם לריתמוס של הטבע, אכילת מזון נטול ערך תזונתי, אכילה טרם עיכול ארוחה קודמת, אכילה שלא בהתאמה לעונות השנה ולמקום, פעילות מינית מופרזת, עודף שינה או שינה לאחר ארוחה כבדה, אקלים קר או חם באופן קיצוני, רגשות כגון כעס, זעם, עצב, שכול, טיפולי פאנצ'ה קארמה (טיפולים המיועדים לטהר את הגוף מרעלים) שלא נעשו כהלכה, מחלות שונות (במיוחד בהן יש מעורבות של חום) והדחקה של צרכים טבעיים (צואה, שתן, רעב, צמא ועוד) – כל אחד מהללו וכולם ביחד.
פגיעה במבנה, בפיזיולוגיה הבסיסית והביוכימיה של הרקמות
כאשר מערכת העיכול לא מתפקדת בצורה אופטימלית, המסה של המזון הלא מעוכל תיאסף במעי הגס, שם תהפוך למוגלה דביקה, לבנה, מדיפה ריח רע הידועה בשם "אמה" (AMA) ונחשבת "לשורש של כל המחלות". לאחר שתצטבר במעי הגס תבוא לידי ביטוי גם בערוצים אחרים כמו כלי דם, לימפה ומשם תתמקם בנקודות התורפה של הגוף (למשל בבלוטת התריס), ותיצור חסימה, סטגנציה וחולשה של איברים שבסופו של התהליך, יתבטאו כמחלה.
כאשר האמה נעה ממערכת העיכול לאיברי הגוף השונים ומתמקמת בתוך או מסביב לתאים של איברים חיוניים, היא תפגע במבנה, בפיזיולוגיה הבסיסית והביוכימיה של הרקמות. לכן מן ההיגיון הוא שתיווצר גם פגיעה בתפקוד של בלוטת התריס, מן ההיבטים השונים (למשל, בעיות בהפרשה ובסינטזה של הורמונים אנדוקרינים ועוד).
כאשר אש העיכול נפגעת, נפגעים תפקודים חשובים רבים, צילום: pixabay
לאור האמור, ניתן לומר שתת פעילות של בלוטת התריס היא מצב שבו תהליכי הדטוקסיפיקציה הפנימיים של הגוף מואטים וכתוצאה מכך קיימת התגברות של אמה.
גורם נוסף שמשפיע על התפתחות של מחלה הוא חוסר איזון של דושות (DOSHA). דושה בסנסקריט פירושה "זו הנוטה לצאת מאיזון" – הכוונה לשלוש ביו אנרגיות המתקיימות בכל חומר ומשפיעות על כל מנגנוני החיים. הללו אחראיות על מגוון תפקודים פיזיולוגיים, כימיים ומנטליים בגוף האדם: ואטה (שילוב של איכויות אויר וחלל), פיטה (שילוב של איכויות מים ואש) וקאפה (שילוב של איכויות אדמה ומים). בהקשר להיפותירואידיזם קיימת מעורבות של קאפה דושה שבאה לידי ביטוי בסימפטומים כגון עלייה במשקל, עיכול חלש, נטייה לבצקות, עייפות ותחושת כבדות, אי סבילות לקור ועוד.
בבואנו לטפל בבלוטת התריס בהתאם לעקרונות הרפואה ההודית המסורתית, יתמקד הטיפול בחיזוק האגני (דהיינו יכולת העיכול), הפחתה וסילוק של רעלים ופסולת ("אמה") תוך שימת דגש על המרצה של הכבד ושיפור פלורת המעי, תמיכה בכליות, החזרת הדושות לאיזון, הקלה על סימפטומים דומיננטים, תמיכה בבלוטת אדרנל, איזון נפשי ועוד. זאת על ידי שימוש בהנחיות לתזונה אורח חיים, שימוש בצמחי מרפא, טיפולי מגע, המלצות לתרגול יוגה ועוד.
רוצה ללמוד כיצד לתמוך בפעילות בלוטת התריס שלך ברוח הרפואה ההודית המסורתית? מזמינה אותך לסדנה אינטימית בנושא שתתקיים ביום שישי, 26.5.2017 .
פרטים והרשמה בקישור הזה
