אדונית התבלינים

אדונית התבלינים

לפני כשנה בן זוגי היקר אובחן כסובל מקוליטיס. הרופא קבע את האיבחון ושלח אותו הביתה עם מרשם. הוא חזר מבולבל ודי מפוחד. הוא שמע מספיק על המחלה כדי להיות מודאג. בשבועות האחרונים לפני האיבחון הוא בילה הרבה שעות בשירותים, והיה לו די ברור שהסיפור הזה לא ייגמר מעצמו. ההיסטוריה המשפחתית שלו גם לא השאירה הרבה מקום לספק – עליו לטפל במחלה ולו כדי למנוע את הסכנה של סרטן המעי הגס. כאבי הבטן, השלשולים הדמיים והחולשה כבר השביתו אותו מהעבודה, תחושות הכעס וחוסר האונים שלו מול הגזירה לא הוסיפו הרבה שמחה בבית. אני נשמתי עמוק וניסיתי לתת את מקסימום התמיכה שבת הזוג יכולה לתת, מבלי להפעיל לחץ. לאחר מספר ימים של התלבטויות והסתגרויות, הוא הודיע לי חגיגית שהוא רוצה לשנות את התזונה שלו לפי מה שנדרש.

OK,  אמרתי, אם אתה נחוש בדעתך, בוא נתחיל.

לא אפרט את כל השינויים התזונתיים שהוא לקח על עצמו, אבל אתרכז בשינוי המהותי ביותר שהוא ערך: תיבול המזון.

המטרה בהתקף של מחלה דלקתית היא למנוע כל גירוי של האיזור המודלק במעי. דמיינו שיש לכם פצע על היד. כעת דמיינו מה תחושו אם תניחו על הפצע מי מלח, או פלח של לימון, או תפזרו עליו פלפל שחור. הצטמררתם? ובצדק! אם תחושת צריבה ושריפה על הפצע החיצוני מרתיעה אתכם, דמיינו מה קורה על הרירית העדינה והמודלקת של המעי. ואם בנוסף קיימים במעי כיבים פתוחים ומדממים, כמו בקוליטיס כיבית, סביר להניח שמזון מתובל, חמוץ ומלוח לא בדיוק יעשה עימו חסד…

כך שהדבר הראשון שמצאתי את עצמי עושה, זה הכנת מזון הכי פשוט שיש וללא תיבול כלל. אפיתי את תפוחי האדמה, הדלורית, הקישוא והבטטה בקליפתם, ואכלנו אותם ללא שום תיבול ("אכלנו" כי כמובן שהתגייסתי להיות "מערכת התמיכה" שלו). את מרק הירקות הכנתי ללא מלח ופלפל כלל, במקום זה שמתי סלרי, פטרוזליה ושמיר קשורים בסרט, לצרכי תיבול בלבד. לא היה זכר לבצל ושום טריים שהוא אהב. נקניקים ופסטרמות הוא לא אכל גם קודם, אבל על הגבינה הצהובה והצפתית, העשירות במלח, הוא ויתר. אפילו את רוטב הסויה החביב עליי הוצאתי מהבישול!

רוב היום הוא השתדל לאכול בננות, מנגו ותפוחי עץ מקולפים. הוריד לגמרי את הקפה השחור שהיה חביב עליו מאוד, עבר לשתות מים וחליטות צמחים.

במקביל לשינויים שעשה בתזונתו, בן זוגי למד להיות קשוב לגופו. לדוגמא, באחד הימים הקרים הכין לעצמו דייסת קווקר. בעבר היה מתבל אותה במלח, פלפל שחור ושמן זית. הפעם הוא ניסה להיות זהיר ולכן שם קינמון שהיה טחון לא מספיק דק. באותו יום הוא הבין שעשה טעות – הדימום ביציאה נתן ביטוי לשריטה שהקינמון עשה במעי שרק החל להחלים.

למה אני מספרת לכם את הסיפור האישי הזה, כי אני מבינה בדיוק את הקושי של אדם מערבי להגמל מטעמי מזון חזקים. היינו צריכים ממש לעבור גמילה מטעם מלוח, חריף, מתובל בשום ובצל. מי שרגיל לאבקות מרק ורטבים מוכנים גם כן יעבור תהליך של "גמילה". זה לא קל בכלל. בן זוגי, ממוצא מזרחי, היה רגיל לאוכל חריף ומתובל, ופתאום – האוכל הרגיש לו חסר טעם, תפל. היו ימים שהיה מסרב לאכול. אחד הפתרונות שמצאנו היה רוטב מטחינה גולמית, עם מים ומעט פטרוזליה או שמיר טחונים, שמזגנו על הירקות המאודים. זה שיפר את הטעם. בימים אחרים הוא היה מחליט שנמאס לו ואכל רק פירות – טריים, בשייק, כליפתן או אפויים. במשך חודש ימים אפילו נמנע מללכת לאירועים, כדי לא להתפתות לאוכל שאינו מתאים לו. התהליך לא קל, אורך מספר שבועות, אך בהחלט שווה את המאמץ!

כך גם בטעמים אחרים – אנשים רגילים לטעמים חזקים, התעשיה מוסיפה "משפרי טעם וריח" לכל מזון כמעט, כך שרובנו די איבדנו את הרגישות לתחושת הטעם הטבעית של המזון. למרק עוף מוסיפים אבקת מרק עוף, לרוטב העשוי מרסק עגבניות טבעי מוסיפים אבקות לחיזוק הטעם, החטיפים שילדים אוכלים מפוצצים במלח, סוכר וחומרים "משפרי טעם".

בתהליך המעבר למזון טבעי ולא מגרה הורדנו את סף הטעם שלנו כך שהטעמים הטבעיים של המזון התחילו להיות מורגשים וטעימים. זה לא קורה ביום אחד, אבל תוך מספר שבועות בהחלט למדנו להינות מדלעת וקישוא מאודים!

אז איזה תבלינים טובים?

בן זוגי מרגיש כיום טוב, תודה ששאלתם. וכיום, כשהוא ברמיסיה, כלומר כשהמחלה נמצאת בנסיגה, אני משתמשת ברבע מכמות המלח שהייתי שמה בבישול בעבר, בוחרת במלח לא מעובד (מלח אטלנטי או עשבים), ויודעת שאם ההתלקחות תחזור, ח"ח, המלח יהיה הראשון שיצא מהשימוש. התבלינים שאני משתמשת בבישול כוללים כורכום, כמון, פפריקה מתוקה, אגוז מוסקט, סלרי ופטרוזיליה מיובשים, כולם טחונים היטב לאבקה דקה וטריים. אין בצל ושום טריים, אלא מאודים בלבד, אני נמנעת משימוש בחומץ ומיץ לימון (פרט למעט מיץ מלימון טרי במזון שומני כמו אבוקדו וטחינה). לבישול אני משתמשת בצרור פטרוזיליה, שמיר, סלרי, שאינם נשארים בסיר לאחר ההכנה אלא נזרקים לאחר שהפרישו את חומרי הארומה שלהם לתבשיל (והמינרלים, ביניהם מגנזיום). להמתקה אני משתמשת בדבש, סילאן טבעי, מעט סוכר חום, תמצית טבעית של וניל וקינמון טחון היטב לעוגה.

האם טעים לנו? כן, התרגלנו! הילדים מוסיפים לעצמם בצלחת, וכולם מרוצים.

עוד על מחלות דלקתיות באתר של עדי זוסמן

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו