על הדבש ועל העוקץ, על המר והמתוק...

על כל אלה ביקשה נעמי שמר מהאל הטוב שישמור.כולם חשובים.
אם מתייחסים לדבש ולמתוק כאל "טוב" ולמר ולעוקץ כאל "רע", אזי ידוע שצריך את הרע כדי לראות ולהעריך את הטוב – משמע אין למעשה דבר כזה רע או טוב מוחלט. שיעור חשוב לקראת יום כיפור וכל השנה.

אם נרד מהרמה הפילוסופית לבריאות, אזי גם לעוקץ וגם למר יש תפקידים חשובים.

מוצרי כוורת בשרות הבריאות

סגולות מרפא יוחסו למוצרי כוורת מדורי דורות. יש תורה שלמה בשם אפיתרפיה (=ריפוי במוצרי כוורת) ואנשים המתמחים בה יותר ממני. אציין רק מספר נקודות:

* התקונה "אפיס" (APIS) שהיא דילול הומיאופתי של ארס דבורים ("העוקץ"), יעיל מאוד בשימוש חיצוני ופנימי לטיפול בעקיצות מכל הסוגים ובסימפטומים הדומים לעקיצת דבורה: חום מקומי, כאב או גרד, נפיחות ואודם. מחולל פלאים מנסיון.

* הפרופוליס הינו מוצר שהדבורים מייצרות משרפים של עצים במטרה להגן על הכוורת מפני פולשים. כשחודר חרק זר לכוורת, הן הורגות אותו ע"י עקיצה ואז חונטות אותו בפרופוליס כדי שלא ירקיב ויזהם את הכוורת. לא בכדי מכנים אותו "האנטיביוטיקה של הטבע". כשמתחילים להרגיש כאב גרון, אפשר לטפטף מעט פרופוליס ישר לגרון ובדרך-כלל לעצור בכך המשך התפתחות דלקת ולחסוך אנטיביוטיקה מיותרת. טוב גם לחיטוי פצעים אם כי שורף למדי בשניות הראשונות.

* פולן דבורים אלה גרגרים שמופקים מאבקני הפרחים מהם אוספות הדבורים את הצוף. מבחינת הצמח – זוהי הדרך שבה הפרח נעזר בדבורה (או בפרפר או בחרקים אחרים) על מנת להעביר את האבקנים מפרח הזכר לפרח הנקבה ובכך להפרות אותו. זהו מזון עתיר חלבון צמחי, מינרלים, אנזימים, לציטין ועוד. לאלרגים לאבקת פרחים – יש הטוענים שכדאי להימנע מצריכת פולן, ויש הטוענים שלהפך – האלרגיה היא לסוגי אבקות פרחים הנישאות ברוח ולא לאלה הנאספות ע"י דבורים, אדרבא – חומרי ההזנה הרבים שבפולן הדבורים עשויים לעזור לרפא אלרגיה כזו. המלצתי – לא להשתמש במצבים קשים של אלרגיה, אך במצבים קלים ניתן לבדוק את התגובה.

* וכמובן, הדבש. דבש מכיל סוכרים פשוטים וזמינים. אם הוא איכותי הוא מכיל בעיקר פרוקטוז ומעט סוכרוז וגלוקוז, אך אם הכוורנים האכילו את הדבורים בסוכר על מנת להגביר את הייצור, הדבש יכיל בעיקר סוכרוז. הדבש מכיל גם ויטמינים ומינרלים שונים (ההרכב המדויק משתנה מסוג אחד של דבש למשנהו), וכן דבש שנרדה מצוף שנאסף ברובו מפרחים של צמחי מרפא צפוי להכיל חלק מתכונות המרפא של אותם צמחים. חלק מיתרונות הדבש אובדים בחימום, לכן עדיף לקנות דבש שכתוב עליו בפירוש שאינו מחומם, ולהימנע מהחימום שלו.

דבש וטבעונות

מוצרי הכוורת הם בתחום האפור בכל הקשור בטבעונות. לאנשים החיים על תפריט טבעוני מטעמי בריאות לא צריכה להיות שום בעיה. לעומת זאת, ישנם טבעונים מטעמי מצפון שאינם צורכים מוצרי כוורת כי הייצור שלהם מנצל ופוגע בדבורים. לדעתי, ניצול בעלי חיים ובכלל זה דבורים חיוני גם לגידול של ירקות ופירות. כמו ביחסי אנוש, הגבול בין ניצול לבין פגיעה (ניצול לרעה) הוא לא תמיד ברור.

יש בייצור הדבש המודרני אכן שיטות הפוגעות בדבורים, כמו שבכל החקלאות הלא-אורגנית יש פגיעה בבעלי חיים (ריסוסים ועוד). גם בחקלאות האורגנית יש מידה כלשהי של ניצול בעלי-חיים שאינה מהווה  פגיעה בהם, כגון בייצור הקומפוסט. אם לא רוצים בכלל לנצל את הדבורים, יש להימנע גם מאכילת כל מזון שלשם גידולו נעשה שימוש בדבורים לשם הפרייה או לשם הדברה ביולוגית.

אבל אם אנחנו מקבלים את העובדה שניצול מסויים תמיד יהיה ורוצים למזער את הפגיעה בדבורים, רצוי שנצרוך דבש אורגני (עד כמה שבארצנו הקטנטונת יכול להיות דבר כזה, כי כמעט ואין מקומות מספיק רחוקים משדות מרוססים ומכבישים ראשיים כדי שהדבש יוגדר כאורגני על-פי סטנדרטים בינלאומיים). כך לפחות אנחנו יכולים להיות די בטוחים שלא השתמשו באמצעים מלאכותיים כדי לגרום לדבורים לייצר יותר דבש ממה שהיו מייצרות באופן טבעי.

עבור סוכרתיים, דבש יכול להשפיע על רמות הסוכר בדרכים שונות, לכן יש להיות עם היד על הדופק. הוא עדיף על פני סוכר אך פחות טוב מממתיקים אחרים כגון לתת או סטיביה. ובכל מקרה, עדיף לצרוך את המתוק במידה.

העוקץ שבדבש או המר שבמתוק

בתרבות המודרנית כל כך התרגלנו לכך ש"מתוק=טוב, מר=רע", עד ששכחנו שאם מגזימים בצריכת המתוק יכולות להיות לכך השלכות בריאותיות חמורות – סוכרת, השמנה, עששת וכדומה. וגם אם נמנעים לגמרי מהמר משלמים מחיר. לפי כל תורות התזונה הטבעיות, לכל טעם התכונות שלו ויש לאזן ביניהם. גם לטעם המר יש חשיבות רבה בתוך המכלול.

למשל, רוב הפורמולות לניקוי הכבד ולטיפול במערכת העיכול מבוססות על צמחים מרים. הידועה שבהן היא פורמולת ה"מרים השבדיים" Swedish Bitters, שבין היתר מעוררת הפרשת חומצת קיבה ומחזקת ע"י שיפור ספיגת חלבונים ומינרלים שונים. נסיון להתחמק מהטעם המר משיג תוצאות פחות מוצלחות. גם לחמוץ, לחריף ולמלוח (הטבעי שבמזון, לא במלח המוסף) יש חשיבות, כל דבר במידה. לכן רצוי שבשלחן החג לא רק נטבול תפוח בדבש, אלא גם נאכל מעט מכל הטעמים האחרים.

שנה טובה ומאוזנת
שני

לאתר של שני ריף- פרופסורסקי

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו