משקלך לא יורד, זאת אינה אשמתך

איך אכילה בשעות מאוחרות משפיעה על הגוף שלנו? (123RF)

במחקר שפורסם בעיתון היוקרתי The Lancet Diabetes & Endocrinology על ידי חוקרים מאוניברסיטת מקגיל שבקנדה, נטען כי חיי גברים עם משקל עודף מתקצרים בממוצע ב-8.4 שנים וחיי נשים מתקצרים ב-6.1 שנים. גברים צעירים בעלי משקל עודף סובלים בממוצע במשך 18.8 שנים מבעיות בריאות עד מותם המוקדם בהשוואה לגברים שמשקלם תקין. נשים צעירות בעלות משקל עודף סובלות מבעיות בריאות במשך 19.1 שנה עד מותן המוקדם בהשוואה לנשים שמשקלן תקין.

רוב האנשים החיים כיום בעולם המערבי, עולם השפע, אוכלים יותר מן הנדרש. ההיצע של מזונות מעובדים הערבים לחיך בחנויות ובסופרמרקטים הוא עצום. מרבית המזונות הללו מכילים גם ויטמינים ומינרליים סינטטיים מוספים, ולמרבית האירוניה, מוצגים בערוצי התקשורת כמזונות בריאות. ואם אין די בכך, מצטרפות לחגיגה מסעדות המציעות מגוון של ארוחות שף האמורות לגרות את כל חושינו.

הפרדוקס הוא כי מבחינה מסוימת, למרות ההיצע ושפע המזונות בעולם המערבי, נמצאים רוב האנשים, כולל בעלי עודף המשקל שביניהם, דווקא במצב של תת תזונה.

פיצויים שלא בטובתנו

המזונות המועבדים המכילים בין השאר קמח לבן, סוכר (במחקרים אחרונים הוגר הסוכר כסם מסוכן שההתמכרות אליו יכולה להיות חזקה יותר מאשר לקוקאין), שמנים מזוככים, ממתיקים מלאכותיים ועוד, מספקים יותר מדי "קלוריות ריקות". מלבד עליה במשקל, מזונות אלו אינם מספקים רכיבי תזונה ואבות המזון חיוניים כמו ויטמינים, מינרליים ואנזימים טבעיים שהיו ברכיבים המקוריים אך אבדו בתהליך הכנת המזון.

כדי לפצות על חסרונם של רכיבים אלו, מתגאה התעשייה בכך שהוספו למזונות ויטמינים ומינרליים, אך אינה מספרת לנו כי הם סינטטיים וכי הגוף מתקשה לספוג אותם. כדי להאריך את חיי המדף של המזונות המעובדים, ולגרום להם להיות אטרקטיביים לעינינו ולחכנו, נעשה שימוש בשומני טראנס (שומנים מוקשים) ובתוספי מזון (חומרים משמרים, חומרים מתחלבים, חומרי צבע, חומרים מונעי חמצון, והרשימה עוד ארוכה).

כפועל יוצא מכך חייב הגוף להתמודד עם כל אותם תוספים שאינו יודע לעכל. הכבד, האיבר האחראי על פינוי רעלים מגופנו, עובד בפרך (תוך שהוא נעזר במינרלים, ויטמינים, אנזימים, וקו-אנזימים אנטי אוקסידנטים) כדי לפנות תוספים אלו. בתהליך זה אובדים רכיבים חיוניים הנדרשים לשמירה על בריאות האדם.

התוצאה הבלתי נמנעת ממצב זה היא השמנת ילדים ומבוגרים ההולכת ותופסת תאוצה בעולם המערבי וגם בארץ. מדפי הספרים עמוסים בספרי דיאטה שונים ומשונים המתיימרים לפתור את הבעיה אחת ולתמיד, ובמהירות המרבית כמובן. שפע של חוגי דיאטה מוצעים לציבור, וכל אחד מבטיח שהשיטה המקורית שלו, ורק היא, תגרום לירידה המצופה במשקל. אבל מן המחקרים העדכניים מסתברת עובדה פשוטה ומדהימה: 95% מן האנשים שעשו דיאטה לצורך ירידה במשקל, ללא תלות בסוג הדיאטה, חזרו בסופו של דבר למשקלם ההתחלתי, ואף חרגו ממנו לאחר כשנתיים. וישנה גם כמובן קבוצת האנשים שהתנסו בסוגים שונים של דיאטות הרזיה, ולמרביתם תסכול, אכזבה עצמית על כך שהם לא מסוגלים לרדת במשקל. הדבר פוגע בביטחונם העצמי ובתדמיתם.

תנגודת ללפטין יוצרת תשוקה בלתי נשלטת לאוכל, או הימנעות ממנו (123RF)

סיפור הורמונלי

לא פעם שומעים את המשפט: "כל החיים בדיאטה, ניסיתי כל דיאטה אפשרית, כמעט לא אוכל ובכל זאת עולה במשקל".

במחקרים עדכניים מתברר שעל פי רוב ההשמנה אינה קשורה בהכרח לצריכת קלוריות עודפות וכוח רצון. אלא היא תלויה בחוסר איזון של הורמונים שונים. הורמונים הם שליחים כימיים המווסתים תהליכים בגוף ואחראיים בין היתר על התיאבון והשמנה. בין הורמונים אלו ניתן למצוא את: הלפטין, האינסולין, הגרלין, הורמוני בלוטת התריס, הורמוני בלוטת האדרנל (קורטיזול ואדרנלין), הורמוני הגדילה, הורמוני המין.

במאמר, אציין את שלושת הגורמים העיקריים להשמנה: תנגודת ללפטין, תנגודת לאינסולין ותת פעילות של בלוטת התריס.

לפטין (Leptos – רזה) נחשב כהורמון השובע. מופרש מתאי השומן בגוף ומדווח למוח על רמות השומן בגוף שאמור להחליט אם יש צורך להמשיך לאכול. תפקידו, לווסת את מספר הקלוריות הנצרכות והנשרפות וכמות השומן הנאגר בגוף ולאזן את רמות האנרגיה הנצרכות. כאשר מספר תאי השומן עולה (מצב של השמנה) רמת הלפטין בדם עולה, ולהיפך: במצב רעב, תת תזונה או אנורקסיה – רמת הלפטין בדם נמוכה. לפטין משפיע על הפרשת אינסולין מהלבלב, ועל הפרשת הורמוני בלוטת התריס, ולכן משפיע על חילוף החומרים. כמו כן הוא משפיע על הורמוני הדחק (סטרס – קורטיזול ואדרנלין) המגבירים את התשוקה לאוכל אצל חלק מאנשים ואצל אחרים מגביר הימנעות מאוכל.

הפרשת יתר של לפטין, דלקות בגוף, חוסר פעילות גופנית, ירידה בשריפת קלוריות ואי סבילות למזונות גורמים לתנגודת ללפטין. זו אחת הסיבות העיקריות להשמנה. המוח, שבגלל התנגודת ללפטין אינו 'רואה' את הרמות הגבוהות של הלפטין בדם, מאותת לגוף שהוא נמצא ב'מצב של רעב'. כתוצאה מכך האדם 'חייב לאכול כדי לא למות מרעב', לשרוף פחות קלוריות ולהפחית פעילות גופנית כדי לשמור על מאגרי שומן נאותים להישרדות. התוצאה: חוסר יכולת לשלוט על כמות האוכל הנצרכת והשמנת יתר. כוח הרצון אינו מסוגל להתמודד עם אותות 'ההרעבה' מהמוח, והאדם ממשיך לאכול כהכנה למצבי רעב בעתיד. זו אחת הסיבות העיקרית לכישלון של דיאטות.

אינסולין משוחרר מהלבלב בהוראת מערכת העצבים כאשר רמת הגלוקוז בדם עולה. זהו חומר רב עוצמה, ובמקרה של עודף עלול להזיק לעצבים, לכלי דם ולגרום להשמנה. צריכת פחמימות פשוטות, ממזונות מעובדים העשירים בקמח לבן, סוכר ועמילנים מעלות במהירות את רמות הגלוקוז בדם. כתגובה לכך הלבלב מפריש כמויות גדולות של אינסולין לדם, כדי להכניס את הגלוקוז העודף לתאים, ובדרך זו להוריד את רמתו בדם. במצב זה, נוצרת תנגודת לאינסולין הגורמת לעליה ברמות הגלוקוז והאינסולין בדם. האינסולין הופך את הגלוקוז העודף בדם לשומן המאוחסן בגוף. התוצאה: שחלות פוליציסטיות (פגיעה בפוריות), עליה במשקל, השמנת יתר, סוכרת סוג 2 ואלצהיימר.

במחקר שנערך ב- Rhode Island Hospital בארה"ב, קבעו החוקרים שמחלת האלצהיימר היא למעשה סוכרת סוג 3, הנגרמת מתנגודת לאינסולין במוח.

תת פעילות של בלוטת התריס מאובחנת כיום כאשר לאדם יש רמות גבוהות של ההורמון TSH. רופאים ומטפלים בכירים בארה"ב, כמו ד"ר דוד בראונשטיין ואחרים, טוענים שלוקח שנים רבות עד שנצפים ערכי ההורמון הגבוהים אצל אנשים הסובלים מתת פעילות של בלוטת התריס. זו סיבה נוספת להשמנת יתר אצל אנשים שבלוטת התריס שלהם בריאה לכאורה. אחת הדרכים לאבחן אנשים אלו הוא על ידי מדידת טמפרטורת הגוף ברגע הקימה.

גם אי-סבילות למזונות מסוג IgG היא סיבה נוספת להשמנת יתר. מזונות אלו מאובחנים בבדיקת דם פשוטה. הורדתם מהתפריט תורמת לירידה משמעותית במשקל, בהיקף המותניים והירכיים ולחץ דם כבר אחרי 90 יום (מבוסס על מחקר שנערך בארה"ב בשנת 2012), כמו כן חל שיפור משמעותי באיכות החיים בהשוואה למצב בתחילת המחקר. מסקנות החוקרים: בדיקה לאי-סבילות למזונות היא אסטרטגיה למלחמה במגפת השמנת היתר בארה"ב.

בריאו"ת

משקלו של אדם בפרט, ובריאותו בכלל, מושפעים משלושה גורמים סביבתיים הבונים את משולש הבריאות המודרני: תזונה נכונה, פעילות גופנית ושליטה במתחים. הרמב"ם היה הראשון שקבע כי המושג 'בריאות' איננו אלא ראשי התיבות של "בולם רוגזו, יפחית אוכלו וירבה תנועתו". כל אדם הוא אינדיבידואל. לכל אחד חילוף החומרים שלו, לכל אחד רגישויות המזון שלו, וקיימים מצבים בהם "מזונו של אדם אחד יכול להיות רעל של אדם אחר" (מיוחס לטיטוס לוקורטיוס, משורר ופילוסופ רומי). התזונה חייבת להיות מותאמת אישית לכל אדם, ולקחת בחשבון גם את העדפותיו התזונתיות וגם את מצב בריאותו.

יש לפתח מודעות לסיבת האכילה ולבדוק האם האכילה היא אכילה רגשית או אכילה בהיסח הדעת. פעילות הגופנית משפרת את עיכול המזון ומונעת מחלות רבות. גם למתח השפעה על האכילה וחייבים ללמוד להתמודד עמו. רק אורח חיים בריא הוא ערובה לירידה מתונה, קבועה במשקל עד הגעה למשקל הנכסף ולשיפור משמעותי במצב הבריאותי.

חשוב לזכור: אין לעשות שום שינוי תזונתי באורח חיים ללא פיקוח של גורם מוסמך! הכתוב במאמר זה הוא לצורך ידע כללי, ואין בו הוראות לשינוי תזונתי כלשהו.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו