בצק לאיחוי שברים - מה שסבתא לא ספרה לכם

העברה של ידע מדור לדור (123RF)

בין אם נרצה בכך ובין אם לא, תרופות סבתא הן חלק מהחיים שלנו. הפעמים הבודדות שבהן בקבוק קולה נכנס אלינו הביתה בילדותי היו – למעט מסיבות משפחתיות וחגים – כשסבלתי משלשולים. לצד הקולה הגיעו צנימים, גריסיני ואורז לבן שסירבתי לטעום. את המנהג הזה אני ממשיכה גם היום, ולו בעלי המכולת היו מעט חברותיים יותר הם היו מאחלים לי החלמה מהירה בכל פעם שאני קונה קולה.

"תרופות סבתא" הן למעשה כינוי לכל התרופות וה"תרופות" שאין צורך ללכת לרופא בשבילן. הן כוללות שימוש בתבלינים, בצמחי מרפא, במאכלים ובמשקאות שהידע על התועלת שהם עשויים להביא עובר מדור לדור.

מסורת ומחקר מדעי

"תרופות סבתא הן צמחים שנהגו להשתמש בהם לריפוי במסורות השונות", אומר יגאל קוטין, נטורופת, הרבליסט קליני ומטפל איורוודי המשלב בטיפול האיורוודי את הטיפול הנטורופתי, מרצה במכללת רידמן ועורכו המדעי של הספר "איורוודה תרופות ביתיות" שיצא בהוצאת פוקוס. "היום הצמחים האלה עוברים מחקר מדעי אקדמי הבודק את ההשפעות המיוחסות להם. לשמחתנו, המחקר המדעי אינו סותר את הידע העתיק וטרם נתקלתי במצב שבו מצד אחד מיוחסת לצמח פעולה כלשהי ומצד אחר המדע הוכיח שאין לו השפעה באותו תחום. המחקר המדעי מסביר כיצד הצמח פועל ולאילו מהרכיבים שבו יש אותו אפקט ספציפי".

קוטין מספר כי המחקר המדעי מאפשר ליצור תרופות חזקות ויעילות יותר מאלה שהיו בעבר. "יש שיטות הכנה מודרניות שלא היו קיימות בעבר, למשל יצירת כמוסות שמאפשרות לעקוף את הטעם המר של הצמחים וכך לצרוך כמות גדולה יותר מהם. יש גם דרכים מודרניות למיצוי יעיל יותר של הצמח וליצירת תמצית נוזלית מרוכזת ובעלת עוצמה. אם בעבר היה אפשר לעשות מהצמחים האלה אך ורק חליטות או לשמר אותם או חלקים מהם באמצעות ערבובם בשמנים, באלכוהול וביין – שאפשרו מריחה או שתייה שלהם – היום המצב שונה". ואולם, למעבר לדוקטרינה מדעית יש גם מחיר מסוים. "ברפואות המסורתית, הסינית וההודית לטעם של התרופות יש משמעות, לחמיצות או למרירות יש אפקט מרפא. לעומת זאת, בתהליכי העיבוד החדשניים משהו מהאנרגיה של הצמח הולך לאיבוד".

קוטין מספר כי אחד הדברים המעניינים בצמחי מרפא הוא הנדידה של ידע בין יבשות ומקומות. "באופן טבעי, בכל מקום השתמשו בצמחים שגדלו בסביבה והפיקו מהם תרופות. יש מקומות מרוחקים כגון אוסטרליה ואמריקה שהידע כמעט לא נדד אליהם ולא יצא מהם, לעומת אזורים שהיו מקושרים ביניהם. למשל, דרך המשי שחיברה בין סין לתורכיה בעת העתיקה אפשרה העברה של ידע, של תבלינים ושל צמחי מרפא מאירופה לאסיה דרך ארצות ערב ולהפך. הסאונה, למשל, היא אחד מאמצעי הריפוי העתיקים בהיותה מגבירת הזעה, בתרומתה לשיפור פעולת הכבד ובאפקט ההרפיה שיש לה על השרירים בגוף. מקורה של הסאונה הוא ביבשת אסיה, והיא הגיעה לאירופה ומשם לשאר העולם על ידי שבטים אסייתיים.

"דוגמה נוספת היא הנרד, אחד מהצמחים המוזכרים אצל רופאים יהודים במאות ה-16 עד ה-18. מקורו בהודו ובהימלאיה ומשתמשים בו להרגעה ולבעיות שינה. גם המור והלבונה, שהשתמשו בהם בבית המקדש, הגיעו באמצעות דרך המשי מהמזרח ועד היום נהוג להשתמש בהם כצמחי מרפא".

בשירות הקוסמטיקה

"במשך מאות ואלפי שנים חיפשו אנשים הקלה לבעיותיהם בדרכים טבעיות והתהוותה מסורת של הכנת מרקחות להקלת כאבים ולפתרון בעיות רפואיות שעברה מפה לאוזן", מספר ד"ר זיאד דבור, מרצה לפרמקולוגיה קלינית, לביוכימיה ולצמחי מרפא בבית הספר לרפואה במכללה האקדמית צפת, ששימש כרוקח הראשי של צה"ל ולאחר פרישתו הקים מפעל קוסמטיקה בבית ג'אן המבוסס על הידע העתיק שהשתמר באזור מגוריו. "במשך שנים רבות היה בית ג'אן כפר נידח ולפיכך הידע הרפואי של אנשי האזור היה מבודד מהשפעות חיצוניות".

בכל מקום השתמשו בצמחים שגדלו בסביבה והפיקו מהם תרופות (123RF)

כדי לשמר את הידע העתיק ראיין ד"ר דבור כמאה גברים ונשים. הם סיפרו לו על השימוש בצמחים ועל סגולותיהם המיוחדות, והוא הקליט את דבריהם כך שתהיה תמונה מלאה ומפורטת של הרפואה באזור לפני שהידע ייעלם. "לכל אחד הגרסה שלו והדברים שהוא שם עליהם דגש. התוכנית שלי היא להפוך את הידע הזה לספר בעברית שינציח את המסורת העתיקה. אני סבור שזהו צעד שעשוי לתרום לדו-קיום, מכיוון שהעמים שחיו כאן בסביבה למדו אלה מאלה ויש הרבה דברים משותפים לאופן השימוש בצמחים בין מוסלמים, דרוזים ויהודים. בעיניי חיבור בין בני אדם באמצעות הטבע המקיף אותם הוא נכון וטבעי".

ד"ר דבור מספר על אמצעי ריפוי שהיום אין עוד צורך בהם. למשל, לאורך תקופה ארוכה נהגו לאחות שברים באמצעות בצק שהתקשה ובו צמחי מרפא להקלת הכאבים ולזירוז תהליך ההחלמה. "סבתא שלי הייתה אישה לבנונית יפת תואר ששמרה על העור הפנים שלה באמצעות עיסוי הפנים ושטיפתן בתערובת שהכינה מעלים של תות לבן (Morus alba), ממנטה ומלימון. היום הוכח שעלי תות לבן יעילים נגד פיגמנטציה. אז אמנם לא ידעו זאת, אבל שנים רבות של ניסוי וטעייה הובילו לכך שהצליחו לברור את הצמח הנכון וסבתא שלי זכתה לשמור על גוון עור אחיד ובהיר".

הוא מספר כי הוא בונה פורמולות המאפשרות חדירה של החומרים הפעילים לשכבות עור עמוקות – מה שלא היה אפשרי בימים עברו. "יש מאות צמחי מרפא באזור, ואני משתמש בכ-70 צמחים שונים".

מאתיופיה לישראל

שוחחתי עם דקלה דנינו, חוקרת במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן. דנינו ערכה עם פרופ' זהר עמר מחקר מקיף על הרפואה האתיופית בישראל, שהפך לספר מרתק ורחב יריעה – "אתיופיה בישראל – רפואה ותרופות מסורתיות של קהילת יוצאי אתיופיה", בהוצאת יד יצחק בן-צבי. "המדור לתולדות הרפואה במחלקה ללימודי ארץ ישראל שם לו למטרה לחקור את כל סוגי הרפואה בארץ. רצינו לדעת אם מה שמופיע במקורות קדומים כגון המשנה, התלמוד והתנ"ך עדיין קיים היום וראינו שכן. בעוד מחקרים על תפוצות שונות כגון יהדות תימן ויהדות מרוקו כבר נעשו, גילינו שאנחנו חלוצים בחקר הרפואה האתיופית.

"בעשר השנים האחרונות אספנו דוגמיות של חומרי מרפא מכ-50 חנויות תבלינים אתיופיות ברחבי הארץ ונפגשנו עם המרפאים המסורתיים שפועלים בקהילות אתיופיות שונות, שאותם מכירים בדרך כלל אך ורק חברי הקהילה עצמה. גילינו עולם מעניין ועשיר המבוסס על צמחים, על תבלינים ועל שמנים. אחת הדוגמאות המעניינות היא הטזמה – משקה נוזלי מתקתק שמיוצר על ידי דבורה חסרת עוקץ הגדלה אך ורק באתיופיה ושהפקתו מורכבת. בשל מחירו הגבוה של המשקה מערבבים בו לעתים חומרים מתוקים אחרים. הטזמה נועד לטיפול בדרכי נשימה, בשיעול וכאבי גרון, בשקדים מוגדלים, בכאבי בטן ובמחלות עיניים".

מקובל להניח אינג'רה (לחם אתיופי) על כוויות (123RF)

דנינו נותנת דוגמה מעניינת נוספת על השימוש בגיזוטיה צרת עלים, שזרעיה משמשים להפקת שמן המשמש למאכלים שונים ונחשב לבריא. "משקה מהזרעים מחזק את הגוף וניתן לנשים בהיריון; הוא אף מונע התקרחות. המשחה שמפיקים מצמח זה מסייעת באיחוי שברים".

דנינו מספרת כי במהלך מחקרם נתקלו במגוון חומרים טחונים ובמרקחות שלא תמיד היה אפשר לעמוד על טיבם ולדעת ממה הם מורכבים. למתעניין החובב היא ממליצה להתחיל בקמח הטף שנחשב למחזק של הגוף. את האינג'רה שמכינים ממנו מקובל להניח על כוויות.

מתכון לתרופת סבתא לחורף

ספרים רבים העוסקים בתזונה ובריפוי טבעי מכילים רעיונות טובים לתרופות סבתא. מתכון זה לקוחמהאנציקלופדיה של המיצים מאת פט קרוקר וסוזן איגלס, הוצאת פוקוס 2007. הוא תרופת סבתא נהדרת לימים קרירים, בשל השילוב של רכיבים קלים לעיכול כגון אורז ותפוחי עץ בצד תבלינים מחממים כגון זנגביל וקינמון. התוצאה טעימה ומרגיעה.

פודינג תפוחי עץ ואורז

מעדן זה נטול חלב, דל שומן וטעמו נפלא. אפשר להחליף את חלב הסויה בחלב אגוזים או בכל משקה חלב אחר.

החומרים לארבע מנות

2 כוסות (500 מ"ל) חלב סויה
2/3 כוס (175 מ"ל) אורז
1 כוס (250 מ"ל) שאריות תפוחי עץ
1/2 כוס (125 מ"ל) מיץ תפוחי עץ
3 כפות (45 מ"ל) דבש
1/2 כוס (125 מ"ל) יוגורט, מסונן בבד מתאים
1 כף (15 מ"ל) זנגביל מסוכר, קצוץ דק
1/2 כפית (2 מ"ל) קינמון טחון
1/4 כפית (1 מ"ל) אגוז מוסקט טחון

אופן ההכנה

1 מכניסים לסיר את חלב הסויה והאורז ומביאים לרתיחה על להבה בינונית או גבוהה. 2 מנמיכים את הלהבה, מכסים את הסיר ומבשלים 20 דקות או עד שהאורז מבושל אך עדיין מוצק. 3 מגבירים מעט את הלהבה ומכניסים תוך כדי ערבוב את שאריות התפוחים, מיץ התפוחים והדבש. מבשלים על להבה נמוכה 10 דקות או עד שכמות הנוזלים פוחתת מעט, האורז רך ומרקם התערובת סמיך. 4 מורידים את הסיר מהכיריים ומערבבים פנימה את היוגורט, הזנגביל, הקינמון ואגוז המוסקט.

הכתבה פורסמה ב"חיים אחרים", הירחון האלטרנטיבי הישראלי

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו