תזונה ואהבה עצמית
אז מה הסוד של הפיצה והאיטלקיות? צילום: RF123
אהבה עצמית. צמד המילים הזה הפך להיות סוג של קלישאה מעצבנת שנדמה שהיא נשלפת כפתרון לשלל של בעיות – הכל מתחיל ונגמר באהבה עצמית. באמת? כל הבעיות נפתרות באהבה עצמית? החיים קצת יותר מורכבים מזה, לא? אפילו קצת נאיבי ויש שיאמרו אינפנטילי לחשוב שהבעיות שלנו (עבודה/זוגיות/ערכיות/משפחה/קריירה/ביטחון), יפתרו בזכות אהבה עצמית, נכון? אז נכון שככה הדברים נתפסים על פני השטח, יחד עם זאת בואו נזרום יחדיו ונרשה לעצמנו "להתעצבן עוד טיפונת" בשביל לבחון אקסיומה שקובעת שאנחנו לא אוכלים בריא או לא מקפידים על תזונה בריאה לאורך זמן כי אנחנו (עדיין), לא אוהבים את עצמנו מספיק.
אהבה עצמית – איך היא מתבטאת?
ראשית נשאל מה זו אהבה עצמית? האם זה לקנות לעצמנו את מה שאנחנו רוצים (בגדים-נעליים-טלפון חדיש-מכונית ספורט-מסעדות יוקרה)? האם זה לנסוע לחופשה שנתית בחו"ל? האם זה ללכת לחדר כושר? האם זה ללכת לחוגים או לימודי העשרה? התשובה תהיה שעל פני השטח כן, אלו הן דרכים בהן ניתן לנו להביע כלפי עצמנו אהבה עצמית. יחד עם זאת, מדובר על חלק קטן מהתמונה השלמה ועל מנת להשלים אותה נעשה עם עצמנו בדיקה קטנה-גדולה שתעזור לנו לראות האם אנחנו באמת אוהבים את עצמנו – נשאל את עצמנו במשך שבוע/חודש, בכל רגע של החלטה/התלבטות/תהיה/בחירה את השאלה: "מה היה עושה אדם שאוהב את עצמו במצב הזה? "במה היה בוחר אדם שאוהב את עצמו?"
מי מאיתנו שיעז לשאול את השאלה הזו מספר פעמים ביום ויהיה מספיק כנה עם עצמו, יגלה עד כמה רובנו רחוקים מאהבה עצמית אמיתית במסגרתה אנחנו מקשיבים לעצמנו (מקשיבים יותר למהות המזוקקת שלנו ופחות לסביבה שלנו ולדרישותיה), במסגרתה אנחנו מצליחים לשים גבולות על המרחב האישי שלנו ולא לתת לאחרים לחדור לתוכו (לעמוד על שלנו) ו/או לחדור לגבולות של אחרים (לדחוף את האף שלנו לעניינים שאינם שלנו), במסגרתה אנחנו יודעים מה הרצונות הכי עמוקים שלנו – מה אנחנו רוצים באמת? מה יגרום לנו לקום בבוקר עם קצת יותר חדווה?
תרגיל המוות הוא תרגיל פשוט ועוצמתי שעוזר לגלות רצונות מוסתרים אלו – עלינו לענות על השאלה: "מה היינו בוחרים לעשות לו הרופא היה אומר לנו שיש לנו רק עוד 24 שעות/שבוע/חודש/שנה לחיות? ולענות בשיא הרצינות.
במסגרתה של האהבה העצמית אנחנו מעזים לפעול בהתאם לאותם רצונות כמוסים – היא מעניקה לנו את האומץ הדרוש לעשות משהו בנדון, הלכה למעשה, ולא פחות חשוב – האהבה העצמית מאפשרת לנו לקבל את עצמנו, כמו שאנחנו, על שלל ההיבטים הלא סקסיים שכל אחד מאתנו אוחז בהם, מסתיר או מדחיק אותם(וכן, לכולנו יש כאלו. אין פטור לאף אחד מאיתנו).
את השאלה המאתגרת "למה אנחנו לא אוהבים את עצמנו? אנו נשאל במאמר ייעודי מאחר ומדובר בשאלה מורכבת לה המון רבדים (במאמרים קודמים שדנו בהלקאה עצמית, בתחלואי החברה המערבית (דגש על הערצת הרזון), ובקושי לשנות הרגלים בגלל אותם שבילים במוח, נגענו בחלק מרבדים אלו). כרגע נסתפק בחיבור סוגיית האהבה העצמית לתזונה ולהזנה שלנו.
לאכול נכון, כי ככה אני רוצה
כשאנחנו לומדים לאהוב את עצמנו מבפנים (ומדובר בתהליך שמצריך השתנות פנימית), כשאנחנו חוצים רף מסויים של אהבה עצמית (מעבר מתמיד ממדרגה למדרגה), אזי נולדים, יש מאין, הן רצון והן נביעה פנימית לתת לגוף שלנו, המקדש שמאכלס אותנו, את מה שהוא זקוק לו על מנת לתפקד ברמה המיטבית. אז אנחנו רוצים לאכול נכון לא כי "צריך", אלא כי רוצים. אז אנחנו רוצים לאכול נכון לא מתוך "שנאה" למצב הקיים, אלא מתוך קבלה שלו. אז אנחנו רוצים לאכול נכון לא מתוך "סבל", אלא מתוך הנאה. אז אנחנו רוצים לאכול נכון לא מתוך "חסך", אלא מתוך תחושת מלאות וסיפוק. אז אנחנו רוצים לאכול נכון לא מתוך "קורבנות או מסכנות", אלא מתוך אחריות. אז אנחנו רוצים לאכול נכון לא מתוך רצון להיות רזים/חתיכים, אלא מתוך עצמאות שלא תלויה במראה החיצוני כמגדיר את הערך העצמי שלנו – (רזים=שווים. שמנים=לא שווים).
לאהוב את עצמי זה "לפרגן" לעצמי?
אז מה עושים? איך לומדים לאהוב את עצמנו?
- מודעות – לתת לדברים אלו לחלחל הן במערכת התודעתית והן במערכת הרגשית שלנו. המודעות לקשר שבין אהבה עצמית לתזונה עוזרת לנו "לשים את הדברים על השולחן" – כשאנחנו יודעים עם מה אנחנו מתמודדים (גם אם מדובר בשנאה עצמית עמוקה), יש עם מה להתחיל לעבוד (לעומת מערכות הסתרה או הדחקה). רק כשמעזים לדבר על הדברים אפשר להתחיל לשנות אותם, אט אט. להתחיל לשאול את השאלות שנשאלו כאן למעלה ולא לפחד מהתשובות – הן הן הבשר לתחילת העבודה הפנימית.
- חמלה עצמית – לגשת לכל הסוגייה הזו מנקודת מוצא של חמלה עצמית – להיות נחמדים לעצמנו גם ברגעי חולשה/כאב/כישלון. חמלה תענה לנו על השאלות "למה אנחנו מתנהגים כמו שאנחנו מתנהגים?" או "איך הפכנו להיות אנשים כאלו?". כשאנחנו מבינים למה, מתאפשר לנו לפתוח את הלב, לעצמנו. חמלה עצמית מאפשרת חסד במקום שפיטה או ביקורתיות, לכן אין "יותר מידי" ממנה. אין כמות "רעילה/מזיקה". וכן, זה אימון שמצריך חזרתיות. יום יום, שעה שעה. בכל רגע ורגע אפשר לבחור להיות בחמלה כלפי עצמנו או כלפי הבחירות התזונתיות העכשוויות שלנו, גרועות ככל שיהיו.
- טיפול רגשי–נפשי – על מנת שנוכל לאהוב את עצמנו באמת, עלינו בשלב ראשון ללמוד מי אנחנו באמת, על כל ההיבטים שלנו (מי נמצא שם עמוק בפנים), ובשלב שני ללמוד לקבל אותם כחלק מאיתנו. לרוב נצטרך לתת להם מענה לפני שנוכל לקבלם, לנקז פסולת רגשית שהצטברה לאורך השנים (כאב/פחד/כעס/בושה/אשמה), ושם לרוב נצטרך עזרה חיצונית מקצועית, תמיכה והכוונה. עם הזמן, עם הקבלה ועם השינוי תיוולד אותה תחושה של אהבה עצמית שתאפשר לנו להתמיד בתזונה בריאה לאורך זמן, כאורח חיים. לדוגמא, כחלק מתהליך ההבראה שלי מבולימיה (הפרעת אכילה במסגרתה מאביסים כמויות אוכל אדירות ומקיאים הכל), הייתי חייבת דבר ראשון להכיר בכך שחיה בתוכי, ברובד לא מודע, "חבלנית" ששונאת את עצמה, שלא מאמינה שמגיע לה לחיות, שמאמינה שאני ראויה לעונש ולכן מחבלת בעצמה שוב ושוב ושוב "כי מגיע לי". השלב הבא היה לתת לה מענה, לתת לה לבטא את עצמה, לנקז את הכאב שהיה שם וללמד אותה, מתוך חסד וחמלה (הבנה שהיא לא שולטת בזה), אהבה מהי. לאט לאט פסקה ההתנהגות הפוגענית עד לרמה שאפשרה להתחיל להטמיע אורך חיים בריא הכולל תזונה מאוזנת ומיטבית.
לסיכום – רובנו לא סובלים מהפרעות אכילה, יחד עם זאת רובנו כן מתמודדים עם אכילה רגשית ולא באמת מצליחים להתמיד עם תזונה בריאה לאורך זמן. זוהי הזמנה לזרוע זרעים ראשונים של אהבה עצמית שתצמיח בתורה את שחשקה נפשנו.
