שנה חדשה, הרגלים חדשים
ארץ זבת חלב ודבש (123RF)
ע"פ המסורת היהודית בחודש תשרי מוענק לבני האדם כוח רב עוצמה – הכוח לחולל שינוי, ליזום, לעשות, להשפיע, לצמוח ולהתחדש. רפאל כהן בספרו "האיש שהצליח לשנות את הסרט" מציין כי ראש השנה הוא הזדמנות ומתנה גדולה (תשר – י = תשורה, כלומר מתנה מהבורא המיוצג ע"י האות יוד) להשפיע לטובה על מהלך השנה כולה.
זאת ועוד, יש האומרים כי בראש השנה נקבע מצבו של האדם לשנה הקרובה בתחומים שונים: פרנסה, זוגיות ומשפחה, קריירה וכן מצב בריאותו. לכן קיימת חשיבות מרובה למעשינו, דפוסי החשיבה שלנו ולתפילותינו, במהלך תשרי.
פתגם עממי אומר "מיטב התפילה היא האכילה". הדבר נכון שבעתיים בראש השנה, כיוון שמאכלי ראש השנה אינם נאכלים רק לשם הנאה, אלא גם לשם מצווה וכוונה מוסרית – דתית. לכן אנו מצווים באכילת מזונות ומאכלים המרמזים לסליחה ולברכה.
ניתן לראות באכילה גם אמצעי לתקשורת דו כיוונית עם הבורא. היטיב לתאר זאת מיכאל איבהנוב בספרו "היוגה של התזונה" באומרו: "האוכל הוא מכתב אהבה שנשלח לנו ע"י בוראנו ועלינו ללמוד ולקרוא אותו…מכתב אהבה ישיר הבעה וחזק ביותר האומר: אני אוהב אותך ואני נותן לך חיים וכוח". משום כך, אין להתייחס לאכילה כאל פעולה מכנית ופיסית בלבד כי אם לפעולה בעלת השפעה במספר רבדים – גופני, נפשי, התנהגותי ורוחני. מה גם שחגי ישראל משופעים בסעודות חג…
ע"פ האיורוודה, תזונתו של אדם ממלאת תפקיד חשוב במצב בריאותו, כיוון שהיא משפיעה באופן ישיר על הרקמות ואיברי הגוף השונים, המושפעים גם הם ממצב הדושות – ואטה, פיטה וקאפה (תפקודים פיזיולוגיים ומנטליים). בנוסף, מזון הוא אחד מהמקורות העיקריים שלנו לאנרגיה (נוסף על נשימה, שינה ומדיטציה) ובאמצעות אנרגיה זו אנו קולטים מסרים שמועברים לנו מהייקום.
בעידן הנוכחי אנו נחשפים ליותר ויותר מידע ומחקרים השופכים אור על הקשר הבל ינותק בין הבחירות התזונתיות שלנו לתחלואה במחלות כלי דם ולב, סרטן, השמנה, מחלות אוטואימוניות, הפרעות אנדוקרינולוגיות, השפעה על תפקוד המוח ומערכת העצבים (ולראייה "פרשת רמדיה" המצערת) ועוד.
מחקרים שונים בעשור האחרון מנסים גם לבחון את השפעתם של חסרים תזונתיים (בויטמינים, מינרלים, חומצות שומן וחומצות אמינו) מן ההיבט של רמת משכל, תפקודים קוגניטיביים, התנהגותיים וחברתיים (למשל בהקשר להיפראקטיביות, הפרעות קשב, הפרעות אכילה, אוטיזם וכד'). ולכן אדם המוקיר את חייו, אל לא להתעלם מהקשר זה.
היבט נוסף של השפעת התזונה על גוף-נפש, מספקים הטקסטים ההודיים העתיקים המבחינים בין 3 איכויות, "גונות", הנוכחות בחיים ובכלל ובמזון בפרט: סאטווה , רג'אס וטמאס ומשפיעות עלינו בהיבט הרוחני, כמו גם הפיסי.
מזון סטווי – הוא טהור, קל, מרגיע, יוצר הרמוניה, פותח את ה"מיינד" ומקדם מודעות. לדוגמא: פירות, אגוזים, חלב ומוצריו (לצערנו לא זה המוכר לנו כיום), ירקות מבושלים, דגנים מבושלים, שעועית ודייסה.
מזון רג'אסי – מערפל, יוצר גירוי יתר, ממריץ ומפריע לרגשות. לדוגמא: תבלינים (מלח, צ'ילי), חמוצים, אלכוהול, קפה, תה, פאסט פוד, ממתקים, ירקות סולניים (עגבנייה, חציל, פלפל, תפו"א) ומוצרים מן החי.
מזון טמאסי – הוא כהה, כבד, גורם לקהות חושים ותשישות. לדוגמא: מזון מקולקל, חסר טעם, רקוב, מעופש, שאריות מזון, מזון לא נקי, מזון לא טרי, משומר, מתועש, קפוא, מלאכותי, סוכר לבן, קמח לבן, שום ובצל.
ב-BHAGVAD GITA נכתב: "מסטווה נולד הידע, מרג'אס הבצע ומטמאס בלבול, אשליה ובורות".
נושא נוסף עליו יש לתת את הדעת הוא טעמו של המזון. בראש השנה, כוללת סעודת החג שלל מאכלים המסמלים את משאלות הלב שלנו ותקוותנו לעתיד טוב יותר: חלה ותפוח טבולים בדבש ("…שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה"), סלק ("…שיסתלקו שונאינו"), רימון ("…שתרבה זכויותינו כרימון") – כאשר הטעם הדומיננטי הוא הטעם המתוק.
באיורוודה נחשב הטעם המתוק ("מדהור") לטעם הכי אנאבולי, בהשוואה ליתר הטעמים (מלוח, חמוץ, מר, חריף, מצמת/מכווץ) – המעניק לגוף חוזק, בונה את הרקמות, חיוני במצבים של החלמה והתאוששות ממחלה, פציעה, ילדות וזקנה.
לא בכדי אנו עורגים לטעם המתוק. הוא נחשב למרגיע, מקרקע, משמח ומנחם – זהו הטעם הראשון אליו נחשפנו מרגע היוולדנו – הטעם הראשון שינקנו משד אמנו. זה אשר המעניק לנו את חוסננו בשנת חיינו הראשונה. הוא מורכב משילוב של היסודות אדמה ומים, מה שמקנה לו תכונות של שמנוניות, כבדות וקרירות, הבאות לידי ביטוי בתחושת הנאה, שביעות רצון ונוחות, שאנו חשים, כאשר אנו צורכים מזונות בעלי טעם זה.
טעם מתוק אין פירושו דברי מתיקה ומזונות עתירי סוכרים דווקא כי אם גם מזונות כדוגמת: דגנים (אורז, חיטה, שעורה, תירס, דוחן וכד' – כולל פסטה, לחמים ומאפים ), פירות (בננה, קוקוס, מנגו, צימוקים, תמרים, תאנים), צמחים (ליקוריץ, אספרגוס בר, חוחובה), אגוזים, דבש, מולסה ועוד. אגב, גם מוצרים רבים מן החי נכללים תחת קטגוריה זו.
רימון (צילום: 123RF)
השפעתו החיובית של הטעם המתוק משתקפת גם בשיפור מרקם וגוון העור, השיער, הקול, החושים והאוג'ס (חיסוניות). בנוסף, מגביר ייצור חלב אם, מסייע בחיבור ואיחוי עצמות, מיטיב עם החושים, גורם ליציבות, מקדם אריכות חיים ומסייע לתפקודי הגוף השונים.
מאידך, בצריכה עודפת יתבטא במחלות הנובעות מעודף שומן וקאפה (היוצרת ליחה), כגון משקל עודף, עצלות, קשיי עיכול, סוכרת, התקררות, שיעול, גודש, הגדלה של בלוטות בצוואר או גידולים שונים. לכן יש לכלול אותו בתפריט במתינות, בשילוב עם הטעמים האחרים ובהתאם ל"טבע המולד" שלנו ומצבנו העכשווי.
בצ'אראקה סמהיטה, אחד מהטקסטים האיורוודים הקדומים נכתב כי "אדם אינטליגנטי צריך לוותר ולהפסיק בהדרגה את מנהגי חייו הגרועים ולאמץ לעצמו מנהגי חיים טובים בהדרגה…כך יהפכו למשהו יציב שלא ניתן להרסו". נצלו את חודש תשרי ותקופת החגים לאימוץ מנהגים שייטיבו את חייכם ויאפשרו לכם ליהנות מהשפע שמעניק לנו היקום.
שנה טובה!
חגית אריאלי שיינפלד
