רק בגלל הריח: יתרונות הגויאבה

הגויאבה היא אחד מהפירות השנויים ביותר במחלוקת. יש את אלו ש'הרוסים' על הפרי ואלו שלא מסוגלים אפילו להתקרב אליו בגלל ריחו העז וטעמו יוצא הדופן. אז חוץ מהריח מה יש בגויאבה? אילו תכונות מכתירות אותה כפרי על? הנה כמה עובדות.

גויאבה (GUAYABA) שייכת למשפחת ההדסיים ומונה כ-100 מינים. מוצאה במרכז ודרום אמריקה. היא הגיעה לארץ בראשית המאה העשרים ואומצה בעיקר ע"י הערבים שהכירו את הפרי ממצרים. הפריצה שלה לשוק בארץ קרתה לאחר מלחמת ששת הימים.

עונת הגויאבות היא בחודשים אוקטובר נובמבר והזן שנמצא בשווקים הוא מסוג 'בן דב' על שם האגרונום שפיתח אותו. אפשר למצוא גם גויאבות מסוג תותית, ננסית, אדומה, ורודה וגויאבה חורפית.

הפרי בצורת אגס, קליפתו צהובה, אדומה או ירוקה, תכולתו כתומה בהירה או בז' והוא מכיל זרעים קשיחים רבים וטעמו ארומטי מתקתק-חמצמץ. לרוב הזנים ריח חריף שנובע מחומצת הציפורן שבפרי.

הנה מקצת מתכולתה של הגויאבה:

מים כ-81%                                                  אשלגן 270 מ"ג
חלבון 0.9%                                                 מגנזיום 13 מ"ג
שומן 0.4%                                                  סידן 39 מ"ג
פחמימות 12%                                              ברזל 0.6 מ"ג
תאית 5.3%                                                  ביתא קרוטן 1242 מק"ג
במאה גרם גויאבה :                                        ויטמין C  183 מ"ג
קלוריות 56                                                  ויטמיני B1 B3 B6
נתרן 4 מ"ג                                                   רטינול 180 מ"ג

הרבה ויטמין c

גויאבה נחשבת כפרי בריא ביותר בגלל תכולת הויטמינים, הסיבים והערכים התזונתיים. במיוחד הזן האדום שמכיל כמות של בערך פי 4 ויטמין C מכמותו שבתפוז, הכמות יורדת עם ההבשלה וההתרככות.

לכן רצוי לאכול גויאבה קרוב לקטיפתה או רכישתה כדי לנצל את כל מרכיביה האיכותיים. לגויאבה שאינה טריה יש קליפה לא מבריקה.

במידה והפרי עדיין בוסר רצוי להניח אותו בקרבת תפוח או בננה. מרכיבים נוספים: פקטין, טאנינים, חומצה אסקורבית, לקטינים, ספונינים, קרוטנואידים, חומצות אמינו, חומצות שומן חיוניות כמו: חומצה לינולאית ואלפא לינולנית, פלבנואידים כמו: קוורציטין ואיזו קוורציטין, לויקוציאנידים, שמנים נדיפים.

פרי הבוסר עשיר מאוד בטאנינים והעלים עשירים בעיקר בקוורציטין.

אז מה עושה הגויאבה?

אנטי אוקסידנטי, אנטי בקטריאלי, אסטריג'נטי (פעילות מכווצת), עוצר שלשול, הפלבנואידים נוגדי עויתות, מרגיע שרירים חלקים של המעי. הלקטינים נקשרים לחיידק E.COLI ומונעים היצמדותו למעי.

מתי זה טוב?

לשלשולים בילדים ומבוגרים, לדיזנטריה, למזהמים כמו: וירגוסים, פטריות, חיידקים, בשימוש חיצוני ופנימי, לטיפול בשיעול, דלקת גרון, הורדת חום. בשימוש חיצוני – לדלקות עיניים.

מתי לא?

במצבים של היפוגליקמיה מאחר והפרי מוריד רמות סוכר בדם.
הגויאבות האדומות נחשבות ליעילות במלחמה בסרטן.
אינטראקציות עם תרופות – לא נמצאו.

מרתח של אינדיאנים

האינדיאנים שגרים באזור האמזונס עושים מרתח מהעלים והגזע לטיפול בשלשולים ודיזנטריה, דלקות גרון, הקאות, קלקול קיבה, ורטיגו, ולהסדרת המחזור החודשי. לריח רע מהפה (הליטוזיס) ודימום בחניכיים – לועסים עלים רכים של גויאבה. מירתח מהעלים משמש לשטיפת פה וגרגור במקרים של פצעים בפה ודימום מהחניכיים.

תרופת סבתא

לטחורים – מירתח של עלי גויאבה עוצר דימומים. יש למרוח על המקום המדמם ולשטוף פעמיים ביום.

צורות הכנה

אכילה כפרי טרי (הגויאבה אינה נשמרת לאורך זמן בטמפרטורה רגילה) בסלטי פירות, סלטי ירקות, כמיץ (לסנן את הגרעינים), בשייקים, אפשרות לעשות מקפא של גויאבה מרוסקת בבלנדר בתוספת חלב שקדים, חלב סויה, חלב שיבולת שועל, לצרוב על הגריל ולאפות עוגות.

גויאבות אדומות מחליפות במקרים רבים את העגבניות ברטבים המיועדים לאנשים עם עודף חומציות ורגישות לחומציות העגבניות.

בתעשיה מייבשים גויאבות לאבקה שמכילה 2500-3000 מ"ג ויטמין C ועושים מזה קרישים, ריבות, פודינג, דברי מאפה, ממתקים, רסק וממרח בגלל העושר בפקטין.
דורית שור-נטורפתית מוסמכת. R.na
dorshure@netvision.net.il

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו