צום לסירוגין מאט את תהליך ההזדקנות
צום לסירוגין מאט את תהליך ההזדקנות. אילוסטרציה: pixabay
כל בעלי החיים מזדקנים ומתים.
עם הגיל, חלה התדרדרות הולכת וגוברת במבנה ובתפקוד של התאים והאיברים.
ההתדרדרות מואצת כשהפרט מגיע לסוף תקופת הפריון.
זה הגיוני כי האבולוציה בוררת תכונות שמאפשרות הישרדות ורבייה.
מנקודת המבט של הישרדות המינים, הותרתם בחיים של פרטים זקנים ללא הגבלה תהיה הרסנית.
הפרטים הזקנים יצרכו חלק מכמויות המזון המוגבלות שזמינות לילדים ולבוגרים בגיל הפריון.
מחקרים הראו כמה שינויים עיקריים שמתרחשים בתאי המוח במהלך ההזדקנות, ואלה מוצגים בתרשים הבא:
התרשים מתוך הספר "צום לסירוגין כדרך חיים" בהוצאת פוקוס
בלב השינויים האלה נמצאת הפגיעה בתפקוד המיטוכונדריה (שם מתרחשים תהליכי הנשימה התאית והפקת האנרגיה) שמובילה לגירעון אנרגטי של אדנוזין תלת-זרחתי (ATP) בתאים.
הירידה בתפקוד המיטוכונדריה ככל שחולפות השנים מחריפה בשל נזק מצטבר של רדיקלים חופשיים למולקולות ופגיעה ביכולת התאים לתקן את הנזק או להסיר את המולקולות הפגועות.
יכולת התאים להפעיל תגובה מתאימה כדי להסתגל לעקה נפגעת במהלך ההזדקנות.
להשפעות השליליות של הזדקנות תאי המוח יש כמה השלכות, כולל פגיעה ביכולת הרשתות העצביות לווסת כהלכה את הפעילות החשמלית שלהן, הזדקנות תאים, דלקתיות והפחתה בכמות תאי גזע.
להזדקנות תאי המוח השפעות שליליות על בריאותנו. אילוסטרציה: pixabay
כיצד מסייע צום לסירוגין להאט את התהליך?
מחקרים על חולדות ועכברים
המונח צום לסירוגין הופיע לראשונה במאמר שפורסם ב-1946 בכתב-העת Journal of Nutrition, מאת אנטון קרלסון (Carlson) ופרדריק הולצל (Hoelzel), באותה עת מאוניברסיטת שיקגו.
הם הציגו ראיות שצום לסירוגין יכול להגדיל את תוחלת החיים הממוצעת של חולדות, אך המחקר היה בעייתי כי קרלסון והולצל לא ערכו ניתוח סטטיסטי של הנתונים.
הראיה המבוססת הראשונה להשפעות המשמעותיות האפשריות של צום לסירוגין על הבריאות ותוחלת החיים הופיעה במחקר שערכו צ'רלס גודריק (Goodrick), דון אינגרם (Ingram) וננסי סיידר (Cider) במכון הלאומי לזקנה (NIA) בבולטימור בתחילת שנות השמונים.
הם גילו שתוחלת החיים של חולדות במשטר של צום אחת ליומיים הייתה גבוהה ב-80% לעומת חולדות שקיבלו מזון ללא הגבלה.
כעבור שמונה שנים הם פרסמו את התוצאות של מחקר אחר שהראה שצום לסירוגין האריך את תוחלת החיים גם בעכברים.
בתחילת שנות התשעים התוודעתי למחקר במכון הלאומי לזקנה וכן לפועלם של ריק וינדרוך (Weindruch) באוניברסיטת ויסקונסין ואחרים שהראו שהגבלת כמות הקלוריות היומית יכולה להאריך את תוחלת החיים של חולדות ועכברים.
לא היה ספק שבהשוואה לבעלי חיים שמקבלים מזון ללא הגבלה, בעלי חיים שמקבלים כמות מזון יומית מוקצבת נמוכה יותר מזו שיאכלו באופן טבעי, חיים זמן רב יותר.
התוספת לתוחלת החיים יחסית פחות או יותר למשך הזמן שבעלי החיים מקבלים כמות מזון מוגבלת.
דהיינו התוספת לתוחלת החיים גדולה יותר כשהגבלת המזון מדי יום או אחת ליומיים מתחילה כשבעלי החיים בשלב הבגרות המוקדמת, קטֵנה כשההגבלה מתחילה בגיל המעבר, וקטֵנה מאוד או זניחה כשההגבלה מתחילה בגיל זקנה.
אלו שאכלו ללא הגבלה חיו פחות מאלו שמזונם הוגבל. צילום: pixabay
מחקרים על קופים
במהלך שלושים השנים האחרונות, חוקרים במכון הלאומי לזקנה ובאוניברסיטת ויסקונסין חקרו את השפעות הגבלת הקלוריות היומית על ההזדקנות בקופים.
הם גילו שמתן כמות קטנה יותר של מזון לקופים מכפי שיאכלו באופן טבעי מאט את תהליך ההזדקנות ומקל את עול המחלות בגיל מבוגר.
הגבלה קלורית יכולה להאריך את תוחלת החיים של הקופים, וההארכה הזו קשורה למשקל הגוף הנמוך יותר בהשוואה לקופים שהצריכה הקלורית שלהם לא מוגבלת.
במחקרים האלה, ההגבלה הקלורית הייתה יעילה במיוחד נגד ההזדקנות המואצת שנגרמת מתזונה עתירת סוכר.
מחקרים על אנשים
לואיג'י פונטנה נמצא בחזית המחקר על השפעת ההגבלה הקלורית על הפיזיולוגיה האנושית והסיכון למחלות.
פונטנה ערך מחקרים אקראיים מבוקרים על הגבלה קלורית יומית, ובנוסף חוקר קבוצת אנשים שצורכת במכוון זה שנים רבות כמות קלוריות יומית נמוכה מאוד ואוכלת מגוון של מזונות בריאים.
יש להם BMI של 17 עד 19.
אף על פי שעד לאחרונה רמת הקטונים בדם לא נמדדה במחקרים כאלה, חברי הקבוצה ללא ספק משתמשים בשומן כמקור אנרגיה, כי רמות השומן הבטני שלהם מופחתות.
מחקריו של פונטנה על הקבוצה הראו שהגבלת מזון יומית משפרת מדדים רבים של הסיכון למחלות לב וכלי דם, כולל:
- ירידה ברמת הכולסטרול מסוג ליפופרוטאין בעל צפיפות גבוהה (LDL)
- עלייה ברמת הכולסטרול מסוג ליפופרוטאין בעל צפיפות נמוכה (HDL)
- שיפור בוויסות הסוכר בדם
הגבלת המזון תורמת לשיפור במדדים המעידים על בריאותנו. איור: pixabay
השאלה הברורה מאליה שמציגה ההשפעה מאיטת ההזדקנות של הצום לסירוגין היא: איך זה עובד?
התשובה שהתקבלה במהלך עשרים השנים האחרונות היא שצום לסירוגין גורם לשינויים מורכבים ומתואמים בתאים שמעכבים הזדקנות.
בנוסף מסתבר שצריכה קלורית מופרזת (דהיינו, אכילת יתר, בעיקר של מזונות עתירי סוכר ושומן) מעכבת את אותם תהליכים בתאים שמופעלים על ידי צום לסירוגין וכך מאיצה את תהליך ההזדקנות.
מאמר זה לקוח מתוך הספר "צום לסירוגין כדרך חיים" בהוצאת פוקוס.
למאמרים נוספים מתוך הספר:
למה כדאי להכניס את הצום באופן קבוע לשגרת חייכם?
מה אוכלים בשיטת "צום לסירוגין" כאשר לא צמים?
האם מותר לשתות במהלך הצום בשיטת צום לסירוגין?
רוצה ללמוד עוד על צום לסירוגין?
אנחנו מזמינים אותך להרצאה מרתקת של ד"ר גיל יוסף שחר (M.D) בנושא "צום לסירוגין – מדע ופרקטיקה" ביום חמישי ה-24.11, כחלק מכנס "אוכלים בריא 13".
עלות כרטיס להרצאה לגולשי האתר: 40 ש"ח בלבד, במקום 50 ש"ח בהקלדת קוד קופון: 1313
לפרטים ורכישת כרטיסים היכנסו לאתר אוכלים בריא 13
