עקרונות הריפוי הטבעי

1. ריפוי טבעי הוא ריפוי עצמי:

הגוף מסוגל לרפא את עצמו ע”י תהליכים ביולוגים פנימיים, וזאת בתנאי שמספקים לו את התנאים הדרושים לכך. הריפוי העצמי של הגוף, מתאפשר תודות לכך שתאי הגוף נמצאים כל העת בתהליך של חלוקה ותחלופה, וכתוצאה מכך רקמות הגוף מתחדשות. אלמלא התחדשות התאים, שום רקמה לא היתה מתרפאת. ברקמות שאין בהן תחלופת תאים, כמו במערכת העצבים ובשיניים, הנזקים לרוב הם בלתי הפיכים.

כדי להיווכח ביכולת הריפוי העצמית של הגוף, די להתבונן בתהליך ההחלמה של עצם שבורה. קיבוע העצם בגבס אינו מאחה את העצם השבורה, אלא רק מאפשר את התנאים המתאימים של המנוחה, הנחוצה לתהליכים הפנימיים, תוך גופיים, שהם המאחים את העצם. כלומר איחוי העצם נעשה ע”י הגוף עצמו ללא כל התערבות חיצונית. דוגמא נוספת שממחישה את תכונת הריפוי העצמית של הגוף: כאשר שלמות העור נפגעת והמקום מדמם, למשל כתוצאה מדקירה. הגוף לבדו מרפא את הנזק, הן ע”י מערכת קרישת הדם, המונעת אובדן דם, והן ע”י מערכות הסוגרות ומאחות את אזור הקרע. כלומר, כל אמצעי הריפוי וכוחות הריפוי נמצאים בתוך הגוף. כדי להחלים הגוף אינו זקוק לגורם חיצוני אשר ”ירפא” אותו. כוחות הריפוי נמצאים בגוף בלבד. יש רק לדעת כיצד לסייע להם וכיצד לא לדכא את פעילותם.

למרבית בני האדם נשמע הדבר מוזר ובלתי אפשרי, שהגוף יחלים מעצמו ללא שום התערבות חיצונית. ההנחה הרווחת והמוטעית היא שניתן ”לרפא מחלה” באמצעות ”תרופה” שניתנת לגוף מן החוץ. הנחה זו טבועה כה עמוק בתודעת הבריות עד כי אין זה פלא שמרבית האנשים מתקשים להבין ולקבל את עקרון הריפוי העצמי. עקב כך הם פונים לרופא מתוך אמונה שיש ביכולתו לתת תרופה למחלתם. אחרים יפנו להומאופתים שירשמו להם מוצרי-דילול. יש שיפנו למייצגי ”הרפואה הטבעית” המנסים ”לרפא” באמצעות תרופות ”טבעיות” ”ויטמינים”, ”צמחי מרפא”, תוספי מזון ושיקויי סרק למיניהם.

תורת הריפוי הטבעי האמיתית , שיטת ההיגיינה הטבעית, קובעת בניגוד לכל אלה שכדי להחלים, אין הגוף זקוק למשהו חיצוני אשר ”ירפא” אותו. כוחות הריפוי מצויים בתוך הגוף בלבד. יש רק לדעת כיצד לעזור להם וכיצד לא לדכא ולמנוע את פעולתם.

2. הגוף שוקד כל הזמן על בריאותו ושואף לקיים את עצמו ברמת הבריאות הגבוהה ביותר:

תורת הריפוי הטבעי קובעת , לפי חוקי הטבע ועל פי הניסיון , כי הגוף פועל תמיד בכיוון הנכון בכדי לשמור על עצמו ולהישאר בריא וכי אינו פועל אף פעם בכיוון שמנוגד לעצם קיומו. לעיתים נדמה שהגוף פועל נגד עצמו ונגד בריאותו. יש תאוריות הטוענות כי הגוף תוקף את עצמו עקב טעות של המערכת החיסונית, המתייחסת לתאים בריאים של הגוף כאילו היו זרים ומזיקים לגוף, ופועלת להריסתם.

מתפישת עולם זו משתמעים מספר דברים: תפישה זו יוצאת מנקודת הנחה כי בטבע מתחוללות תופעות  אשר אין להן שום סיבה והגיון. כמו כן משתמע מכך שהאדם אינו יכול למנוע מחלות גם אם יקפיד לשמור על אורח חיים בריא. כלומר, לאיש אין שליטה כלשהי על בריאותו וכל אחד מאיתנו יכול ליפול קורבן למקריות שאיננה ניתנת להסבר.

לפעמים פועל הגוף באופן שנראה כמנוגד לאינטרס של קיומו הבריא. אבל, למעשה אלו פעולות הכרחיות במצב החולי שנכפה על הגוף. דוגמא: פריחה על העור, הנגרמת כתוצאה מהצורך של הגוף לסלק רעלים מהדם שמסכנים את הגוף. כלומר, הגוף מקלקל את העור במטרה להציל ולשמר את נקיון הדם, שהינו רקמה חיונית הרבה יותר לקיום הגוף. דוגמא נוספת היא התפוררות העצם (אוסטאופורוזיס) . כאשר בדם נמצאים תרופות, חומצות, עודפי זרחן או רעלים שונים אחרים, העלולים לפגוע במאזן חומצה-בסיס של הדם, ועקב כך ברקמות  חשובות בגוף, מעדיף הגוף לגייס סידן מהעצמות, על-מנת לסתור את החומרים הרעילים ולשמור על מאזן חומצה-בסיס תקין של הדם, וזאת גם במחיר פגיעה בחוזק העצמות. כלומר, מערכת ההגנה של הגוף יכולה, בתנאים מסוימים, להרוס רקמה אחת או איבר שלם, כדי להציל רקמה או איבר החיוניים יותר לגוף.

הגוף אינו פועל נגד עצמו ואינו יכול להזיק לעצמו. רמת בריאות גבוהה של הגוף קיימת כל עוד אנחנו מספקים לגוף את צרכיו הבסיסים והטבעיים מבחינה פיסיולוגית ונפשית. צרכים אלו כוללים אויר צח, מים טהורים, מזון נכון, אור וחום השמש, פעילות גופנית, פעילות יוצרת, מנוחה, שינה, וסביבה חברתית ותרבותית מתאימה. מילוי חלק בלבד מצרכים אלה- כמו ביצוע פעילות גופנית מתאימה, אך צריכת מזון קלוקל- אינם מספיקים כדי להחזיר את הגוף לבריאות טובה.

3. מחלה אקוטית הינה סך כל הפעולות שהגוף עושה כדי להגן על עצמו ולחזור למצב של בריאות:

מחלה אינה דבר-מה הנמצא בעימות עם הגוף ומאיים להכחידו. המחלה אינה ”תוקפת” את הגוף. המחלה היא מאמץ של ריפוי. זהו תהליך ביולוגי שנועד להחזיר את הגוף למצב של בריאות.

כדי לשמור על עצמו במצב של בריאות, הגוף צריך להרחיק ולסלק מתוכו חומרי פסולת ורעלים, שמקורם בעודפי חומרי פסולת ורעלים שנכנסו לתוכו, או שנוצרו בו בתהליך חילוף החומרים. כאשר מצטברים בגוף עודפים של חומרי פסולת, הגוף נאלץ להאיץ ולזרז את תהליך ההתנקות וההפרשה דרך כל פתחי הגוף. פעולה זו מתבטאת בתופעות כגון: נזלת, שיעול, פריחה על העור, הקאה, שלשולים, הזעת יתר, עליית חום הגוף, כאבים ועוד. כל התופעות הנ”ל מייצגות את המאמץ שעושה הגוף על-מנת להתגבר על מכשולים אשר העלולים להזיק לו ולהפריע לו למלא את תפקידו.

השיעול, לדוגמא, אינו נעים, אך הוא הכרחי כדי להוציא ממערכת הנשימה פסולת אשר עלולה להזיק למערכת זו ואף להיכנס לדם. השיעול יסתיים ברגע שתהליך הניקוי יסתיים. דיכוי השיעול ע”י תרופות עלול למנוע מהגוף לסיים את מלאכת הניקוי, ובכך לסכן את בריאותו. פעולות השלשול וההקאה גם הן אינן נעימות לאדם, אך הן פעולות הגנתיות של הגוף כדי לפלוט חומרים בלתי רצויים בקיבה (הקאה) או חומרים זרים במעיים (שלשול). עודף רעלים בדם נפלט דרך העור בצורת פריחות או דרך בלוטות הזיעה, כעודף זיעה, לרוב בעלת ריח דוחה. הכאב הינו מנגנון התרעה חיוני ביותר, שתפקידו להזהיר את הגוף מפגיעה או ממחלה במקום כלשהו בגוף.

כלומר, כל הסימפטומים השונים שאנו עדים להם בעת מחלה אקוטית, על אף שאינם נעימים וגורמים לנו אי נוחות, סבל וכאב, הם למעשה פעולות הגנה של הגוף על בריאותו, בניסיון  להסיר מעל עצמו מכשולים הפוגעים בבריאותו ולחזור לפעילות תקינה ולמצב של בריאות טובה.

כל שיטות הרפואה הקונבנציונלית, ומרבית השיטות הרפואיות שמכונות ”אלטרנטיביות”, מתבססות  על הנחה שגויה לגבי מהות המחלה. שיטות אלו רואות במחלה ”התקפה” על הגוף. הן מתייחסות אל המחלה כאל משהו שנמצא בעימות עם הגוף ומאיים להרוס אותו. המחלה נתפשת כאויב התוקף את הגוף מבחוץ, חודר פנימה ומנסה לחסלו. לכן לתפישתם, יש לתת לחולה תרופות או צמחי מרפא נגד המחלה.

לרפואה הטבעית אין תרופות ”נגד” מחלות. על פי עקרונותיה לא צריך לעשות משהו ”נגד” המחלה, אלא רק לסלק את סיבותיה ולתת לגוף תנאים נאותים לשקם את עצמו. המחלה היא מאמץ חיוני של הגוף להגן על עצמו מפני כוחות הרסניים, לסלק מעצמו חומרי פסולת מזיקים, לתקן נזקים ולחזור לפעילותו התקינה. כלומר מחלה אקוטית הינה סך כל הפעולות שהגוף עושה כדי להגן על עצמו, כדי לחזור למצב של בריאות. מחלה אקוטית מוגבלת בזמן, מסתיימת בעצמה ומחזירה את הגוף למצב בריאותי תקין.

4. מחלה כרונית הינה מצב שבו הגוף אינו מצליח לרפא את עצמו ע”י פעולות שונות, כתוצאה מאי סילוק הגורמים למחלה או דיכוי הסימפטומים של המחלה.

לא תמיד הגוף מצליח, למרות מאמציו, לסיים את פעולת הניקוי והריפוי ולחזור לבריאות טובה, וכאן יש להבחין בין מחלות אקוטיות לבין מחלות כרוניות. במחלות אקוטיות הגוף מצליח בזמן קצר (שעות עד מספר ימים) לחזור למצב תקין. מחלות אלו מסתיימות לרוב בהחלמה מלאה. במחלות כרוניות הגוף, למרות מאמציו, אינו מצליח לסיים את מלאכת הריפוי והניקוי, וברוב המקרים מצבו הולך ומתדרדר במשך השנים. כלומר, למחלות כרוניות יש אופי דגנרטיבי.

ישנן שלוש סיבות עיקריות לאי הצלחת הגוף לרפא עצמו, דבר המוליך למחלות כרוניות:

א. אי סילוק הסיבות למחלה (הסיבות העיקריות הגורמות למחלה מפורטות בסעיף 5' להלן). לדוגמא: חולה עם לחץ דם גבוה הממשיך להיזון ממאכלים עתירי מלח, שומן רווי וכולסטרול, למלא את ביטנו, לאכול בשעות לילה מאוחרות ולכן לחץ הדם שלו אינו יורד.

ב. דיכוי תסמיני המחלה ע”י ”תרופות”. ”תרופות” אלו מדכאות פעילויות ריפוי חיוניות של הגוף. לדוגמא: תרופות נגד שיעול  שאינן מאפשרות לגוף לסיים את מלאכת ניקוי דרכי הנשימה.

ג. התהוות נזקים בלתי הפיכים. לדוגמא: עישון מתמשך עלול לגרום לשינויים מבניים בלתי הפיכים בריאות. צריכה ממושכת של אלכוהול העלולה לגרום נזקים בלתי הפיכים לתאי הכבד (צמקת הכבד).

כתוצאה מסיבות אלה המחלה אינה מגיעה לסיומה והיא עלולה להפוך למחלה כרונית בלתי מוגבלת בזמן, שמסתיימת לעיתים בנכות או מוות.

5. ריפוי טבעי מבוסס על איתור הסיבות האמיתיות למחלה, סילוקן ומתן תנאים מתאימים להחלמה.

המצב הטבעי של הגוף הינו בריאות. מחלה הינה מצב לא טבעי שהתפתח בגוף בשל סיבות הקשורות לאורח חייו של האדם (החולה הספציפי) ולתנאי הסביבה אשר בה הוא חי. ריפוי טבעי מבוסס על עקרון של סיבה ותוצאה. כדי להחלים ממחלה, חייבים לאתר את הסיבה או הסיבות למחלה ולסלקן. שיטה רפואית המתעלמת מהסיבות  למחלה, ומטפלת רק בתוצאות, הינה שיטה לא יעילה ונידונה מראש לכישלון.

הסיבות העיקריות למחלות בימינו:

א. תזונה לקויה-  האדם בימינו ניזון ממזון שלא נועד לו על פי טבע בריאתו. הוא אוכל יתר על המידה, בשעות לא נכונות, בצירופים לא מתאימים, אינו לועס מספיק את מזונו ומגזים בכמות המזון הנצרך. כתוצאה מאכילה לא נכונה  צובר הגוף עודפי פסולת הגורמים למחלות כרוניות רבות.

ב. הרגלי חיים  גרועים – האדם המודרני נמצא בעימות מתמשך עם חוקי הטבע שנוגעים לעצם קיומנו. הוא לא רק ניזון לא נכון ומפריז באכילתו, אלא גם מתמכר לרעלים (קפה, תה, קקאו, אלכוהול, טבק, סמים), נמצא במחסור תמידי בשעות שינה, חי במתח מתמיד, אינו עוסק בפעילות גופנית ועוד.
הרגלים רעים אלו פוגעים בגוף ומחלישים אותו ואת מערכת ההגנה שלו. על-כן הוא חשוף יותר למחלות רבות.

ג. גורמי סביבה – האדם חי כיום בסביבה מזוהמת. המים, המזון, האוויר והאדמה מזוהמים. בערים הוא חשוף לרעש וקרינה. בסביבה החקלאית הוא חשוף לחומרי הדברה. כימיקלים רעילים, מעשה ידי אדם, חודרים לגוף, בעיקר דרך מערכת העיכול, הנשימה והעור. גם אקלים קיצוני וקשה, כמו חום קיצוני או קור עז, יובש קיצוני או לחות גבוהה מדי, משפיעים על בריאות האדם ותוחלת חייו. אומנם נכון שבני אדם מסתגלים לחיים בתנאי אקלים קשים, אבל אין זה אומר שגופם אינו משלם על כך בבריאותו.

ד. תרופות –  מה שמכונה בשם תרופות הם חומרים רעילים העלולים להצטבר בגוף ולגרום לתופעות מזיקות (המכונות ” תופעות לוואי”), להתהוותן של מחלות חדשות ולהנצחת המחלות ( בגלל אי-סילוק הסיבות). לפי הספרות הקונבנציונלית, מהווה השימוש בתרופות סיבה רביעית למקרי המוות החדשים בארצות הברית.

6. תפקידו של הרופא הוא להצביע על הסיבות האמיתיות למחלת החולה, להנחות אותו איך לסלק את הסיבות ולהסביר כיצד עליו לנהוג, כדי לאפשר את תהליך הרפוי העצמי של הגוף.

תפקיד שראוי לרופא הוא להסביר, ללמד להדריך ולייעץ, ולא לטפל בסימפטומים באופן המנוגד לטבע. הרופא לא יכול ולא צריך ”לרפא” את החולה. תפקידו של הרופא לעזור לאדם להבין היכן הוא שוגה, לעזור לו לאתר את הסיבות למחלותיו ואז להדריך ולייעץ לו איך לסלק את הסיבות, כדי שהגוף יוכל לרפא את עצמו.

7. השיטות העיקריות המשמשות ברפואה הטבעית: תזונה מתאימה, צום, התעמלות מתקנת, תרגילי נשימה והרפיה, תמיכה נפשית, מנוחה.

כל השיטות הנ”ל מאפשרות ניקוי הגוף מרעלים ומעודף חומרי פסולת שהצטברו בו, והן מספקות לחולה את כל החומרים הדרושים לו להתחדשות והחלמה של כל הרקמות החולות.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו