כמות המזון בחיינו
מזונות תמימים למראה (123RF)
חוקרים שמדדו את רמת ה-CRP אצל נבדקים לאחר ארוחה, מצאו שככל שגדלה התכולה הקלורית של הארוחה, כך עולה רמת ה-CRP אחריה. פירוש הדבר שבקרב אלה האוכלים ארוחות קטנות יותר ותכופות יותר, מתונה יותר התגובה החיסונית מאשר בקרב אלה האוכלים את הקלוריות היומיות שלהם במספר קטן יותר של ארוחות גדולות.
הסיבה לכך עדיין אינה ברורה דיה למדענים, אך אחת התיאוריות היותר מהימנות נגזרת מהעובדה שחלק נכבד מהמערכת החיסונית נמצא במעיים ומסייר במערכת העיכול, שהיא אחת מנקודות הכניסה העיקריות לחיידקים, מיקרובים ושאר איומים. בכל פעם שבולעים אנו דבר-מה, מפעילה המערכת החיסונית את שומריה לסריקת הגבולות, על מנת להבטיח שאף אחד איננו מנסה לחדור בעדם.
בתהליך העיכול מתפרק המזון הנאכל למולקולות הולכות וקטנות, על מנת לאפשר את ספיגתו במעיים הדקים. אידיאלית, צריכים חלבונים גדולים ומורכבים להתעכל בשלמותם, עד רמת הלבנים הבונות אותם, דהיינו החומצות האמיניות. לחלבונים יכולת בסיסית טבעית לגרות את המערכת החיסונית ולעורר תגובה. לחומצות האמיניות חסרה יכולת זו; האחרונות אינן גדולות או מורכבות דיין לעורר גירוי כזה.
אולם התהליך האחראי לספיגת המזון מרשה גם לפולשים לחדור מבעד לקרום המעי, המחסום בין המעי לגוף.
מחקרים רבים נערכו על פולשים אלה, הנקראים אנטיגנים, החוצים את ריפוד המעי, וכך גורמים להפעלת המערכת החיסונית. מתברר למעשה, שכ-2% מהאנטיגנים המצויים במזון שאנו אוכלים, מצליחים לחצות את קרום המעי.
ברגע שאנטיגנים אלה חודרים לגוף עצמו, גוברים סיכוייהם לגרום לתגובה חיסונית. תהליך זה הוא דרך אחת שבה מתפתחות אצל אנשים מסוימים אלרגיות למזון.
אם 2% של האנטיגנים הנאכלים מסוגלים לחדור למערכת ולגרום לתגובה חיסונית, ככל שגדלה הארוחה כך גדלה הסבירות להפעלה חיסונית. לכן אכילת כמות גדולה של מזון מספקת גירוי חזק למערכת החיסונית.
מחקר זה מספק הסבר כיצד מידע כה רב אודות ההזדקנות מראה שלהגבלת הצריכה הקלורית השפעה עמוקה על תהליך ההזדקנות – עד כדי כך שאם מפחיתים את צריכת הקלוריות של עכבר מעבדה בשליש בקירוב, יתארכו חייו של העכבר ב-40%-30% מחייו בטבע. במונחים אנושיים, אם ניקח את אורך חיינו הנוכחי, העומד על 80-75 שנה בערך, נגיע לאורך חיים ממוצע של 100 שנה!
מתברר יותר ויותר שאחת הדרכים לחיות חיים ארוכים ובריאים היא הקטנת כמות המזון שאנו אוכלים, ליתר דיוק הגבלת קלוריות. עד עתה אישרו מחקרים רבים בבעלי חיים שונים את השפעת הגבלת הקלוריות על אורך החיים. עכברים, חולדות, אוגרים, זבובי פירות, בבונים, שימפנזים וקופים אחרים, כולם יחיו חיים ארוכים יותר אם יוזנו בכמות קלוריות קטנה מהמקובל.
אולם כשאנשים מתבקשים לצרוך פחות קלוריות מתעוררת בעיה: הפסיכולוגיה של החסך. רק מתוך צייתנות עיוורת ישמרו אנשים על צריכת מזון דל קלוריות. הרגשת חסך עלולה לעורר שלל תחושות שליליות שונות ומשונות. ההרגשה רעה, ולא חושבים על שום דבר אחר. אם מרמים חשים אשמים, או אם אדם מצליח בהגבלת הקלוריות תקופה מסוימת, נוטה הוא אחר כך לפצות את עצמו ביד רחבה כל כך, ואוכל כמויות גדולות עוד יותר מאלה שאכל אי פעם.
על-ידי אכילה מתמדת של כמויות גדולות יותר של מזון דל קלוריות, מתקבלת תחושת מלאות ללא צריכה גבוהה של קלוריות, וניתן למנוע את הפעלתה של המערכת החיסונית.
רוב האנשים כבר מודעים לטכניקה הפסיכולוגית הזו. אתה יודע למשל, שאתה יוצא לסעודת ערב מאוחרת. עד שתגיע לשם ותזמין את הארוחה, תהיה כה רעב ותזלול שני מתאבנים, את סל הלחם, את הסעודה עצמה, בתוספת שני משקאות, לפתן, ואולי גם את מפת השולחן. אז במקום זאת אתה אוכל סלט קודם לכן כדי למנוע את הרעבתנות הצפויה אחר כך.
אז מה עושים?
הרגל האכילה הטוב ביותר הוא לאכול מזון קל בכל פעם שחשים רעבים. לאכול לעיתים תכופות, אך לצרוך פחות קלוריות. אימוץ הרגל אכילה זה מביא לתחושת מלאות – ואינו גורם עומס-יתר למערכת החיסונית.
כל 3 שעות עליכם להתחיל לחוש רעב קל. כשזה קורה, יכולים אתם לכרסם ארוחה קלה דלת קלוריות (ואני מתכוון באמת לארוחה קלה, כגון חופן צימוקים או בוטנים, לא ארוחה ממש). 3 שעות מאוחר יותר, תהיו אולי שוב רעבים. אז אכלו שוב ארוחה קלה דלת קלוריות.
על-ידי אכילת כמויות קטנות של מזון לעיתים תכופות נמנעים גלי ההפעלה החיסונית המתרחשים לאחר ארוחות גדולות. למעשה ניתן לומר שכל ארוחה גדולה מחוללת התפרצות זקנה, והשפעתה המצטברת מאיצה את מחוגי השעון על-ידי הפעלת המערכת החיסונית. אולם תוכנית אכילה מתקבלת על הדעת, המפחיתה ביעילות את כמות הקלוריות ואת ההפעלה החיסונית המתרחשת לאחר ארוחות גדולות, מפחיתה גם את קצב ההזדקנות.
