טעים להכיר: צחי בוקששתר
אנחנו אוהבים לארח במדור דמויות מובילות מעולם האוכל הבריא וגם כאלו שהם מובילים בתחום הקולינריה, אבל הפעם זכינו בכל הקופה ואנחנו מארחים מישהו שמוביל בשתי הזירות: צחי בוקששתר, שף, שותף ברשת black ותלמיד נטרופתיה ב-"ברושים".
- מה המאכל שאתה הכי אוהב לאכול?
קוביות דלעת צלויות בתנור עם גרגרי חומוס ובצל ירוק, טחינה גולמית ושמן צ'ילי מעל.
- מה האוכל המושלם לשבת בבוקר?
כאן הדעות חלוקות. אני טוען שחומוס שהוכן במקום, הילדים חושבים שפנקייק. אז מחליפים…
- תאר את ארוחת הבוקר הממוצעת שלך
שמח שהצלחתי להרגיל את עצמי לא לשעוט החוצה מהבית בלי "הארוחה החשובה של היום". לפעמים ביצה וירקות ירוקים, לפעמים אפילו תפוח. אבל משהו.
- איזה מיתוס הכי גדול על תזונה אתה מכיר?
ספירת הקלוריות, מין גישה מיושנת לתזונה שמזכירה את ימי "אם תאכלי בעמידה יהיו לך רגליים שמנות".
- איזה מאכל מעלה לך הכי הרבה זיכרונות?
הצמח חובייזה, שילדי אוהבים ללקט את העלים והפירות שלו ולזלול, תמיד מזכיר לי את סבתי חנה, שנסיבות חייה הביאו אותה להיות לקטית מוכשרת בימים בהם בין כל שני בתים היו שלושה שדות בור.
- מה בחיים, אבל בחיים לא תאכל?
חיה יותר אינטילגנטית ממני. הבעייה היא, שזה לא קשה: למשל עז וקוף וכלב וחתול ודולפין, פיל ושרקן, אני מתחיל לחשוד גם בתמנונים, כל פעם מגלים גאונות בעוד בעל חיים.
- איזה אוכל תיקח איתך ליום ארוך ולא צפוי?
לא צפוי? מי שלומד נטורופתיה בברושים כמוני מוצא עצמו ימים רבים יוצא לשם בבוקר וחוזר בערב. אני לוקח לשם רק מזון טבעוני כדי שאם השכן לשולחן רוצה לנעוץ מזלג זה יהיה בסדר, בדרך כלל סלטים חמים כמו אורז אדום עם שעועית ירוקה וכל מיני צ'ופרים. ותמיד משתדל לקחת וממליץ לאחרים על תערובת אגוזים וגרעינים לא קלויים, עם מעט חמוציות, לאנרגייה כשצריך.
- מה החטא האהוב עליך?
בואו נתרכז בחטאים מתחום המזון, ואז זה לא חטא אלא פינוק. לחם טוב. לחם צולח בקלות את כל המחסומים שלי ומוזרק ישר למרכז האושר במוח. עם שמן זית ומלח גס, עם טחינה בלימון. לחם. אבל בעיני, חטא אמיתי זה לעשות אוכל לא טעים, שלא עושה אותך מאושר. לא חטא, פשע.
- במי לבחור, דיאטנית קלינית או נטורופתית?
הכי דחוף לבחור את עצמך. אחרי שהחלטת מה חשוב לך להשיג לגבי הבריאות שלך, צריך להתחבר לאדם שמאחרי התואר ולקבל את הידע המקצועי. כמטפל, אני נמשך למגוון הכלים שיש לנטורופתיה להציע.
- מה דעתך על המשפט? "זה לא מה שאתה אוכל אלא מה שאוכל אותך?"
זה כן מה שאתה אוכל/ת. כדי לאכול זבל ולהיות בריא צריך להיות צעיר, וגם אז הנזקים יבצבצו בסוף. אבל כדי לאכול נכון ולחיות נכון, צריך בסיס נפשי איתן. לנקות את הרעלים מהעבר, לדאוג שיהיו לך חברים שמשמחים אותך וחיי משפחה טובים. כי טרם מצאתי את המכאוב הפיזי שלא מתחבר למקור בנפש.
- המתכון המנצח שלך
אני כמעט מתפתה לתת את מתכון הפנקייק כוסמת עם סלט שעועית שחורה ופלפלי צ'ילי מוחמצים, שהצליח לי כל כך באירוע הצדקה האחרון שהשתתפתי בו – אבל הוא כל כך רב שלבי, ואת מלבי המייפל כולם כל כך אוהבים.
מלבי מייפל
12 מנות
רכיבים
3 כוסות מים
כוס חלב קוקוס
1/4 כפית זנגביל טחון או כפית מיץ סחוט מג'ינג'ר טרי
כפית גרידת לימון
70 גרם מייפל אמיתי
60 גרם אבקת קוזו או 40 גרם קוזו +20 גרם קורנפלור
2 כפות מיץ לימון
לרוטב:
½ כוס יין אדום
2 כפות סוכר חום
מקל קינמון, כמה גרגרי הל, פיסת ג'ינג'ר
1 כף תרכיז רימונים טבעי
כוס פירות יער מעורבים קפואים
להגשה: קוקוס טחון, מעט מוזהב במחבת חמה יחד עם מעט גרידת לימון
מכינים כלים למהלבי
בוחרים תבניות – נניח ספלי קפה – מרטיבים ומנערים את המים המיותרים.
מרתיחים 2 כוסות מים ואת חלב הקוקוס בסיר, מוסיפים מייפל, גרידת לימון ואת הזנגביל.
מערבבים פנימה את אבקת הקוזו עד שמתחיל להסמיך.
מערבבים היטב את הקורנפלור בשאר המים ומיץ הלימון, יוצקים תוך ערבוב במטרפה לתערובת הרותחת – בוחשים היטב עד לרתיחה ברורה. מסירים מהאש וממשיכים לבחוש עוד מעט.
יוצקים לתבניות, מסדרים במקרר, רצוי בכלי סגור. זהו.
מחממים את היין עם הסוכר והתבלינים, מבשלים חמש דקות. מערבבים פנימה את תרכיז הרימונים ואת פירות היער הקפואים ומצננים עד להגשה.
להגשה הופכים את המלבי לצלחת ויוצקים מעט רוטב, או יוצקים רוטב ישר לכוס. נחמד לבזוק מהקוקוס המוזהב.