SmartKish_Fly
LiveWell_Fly

זן ואמנות השלת הקילוגרמים

מאת: רוני מייזליש, מטפל באכילה רגשית, עו"ס קליני (M.A)
זמן קריאה: 3 דקות
חכמי הזן מלמדים שרק מה שהושג ללא מאמץ ואי אפשר לקחת מאיתנו הוא באמת שלנו, כי אין צורך להשקיע אנרגיה בשמירה עליו. את אותו עיקרון אפשר להחיל גם על דיאטה

צילום: 123RF

Bari15_In

לפני כחמש שנים הגיעה אלי לקליניקה מטופלת שרצתה להפחית 10 ק"ג ממשקלה. שוחננו רבות על הסיבות לכך שלאורך חייה היא עולה ויורדת במשקל. בתקופות טובות יותר היא בקלות משילה את אותם עשרה ק"ג ואף נשארת במשקל הנמוך לאורך תקופה של שנה שנתיים אולם כאשר אירוע חריג מציף אותה, כמו פיטורים של בעלה, מות אביה או כניסתו של אחד הבנים לבית הספר, היא מתקשה להכיל את תחושות החרדה הגופניות והנפשיות וכן את אי הוודאות מהעתיד הלא ברור, ובהדרגה מחזירה את אותם עשרה ק"ג.

במהלך הטיפול הצלחנו להבין את החיבורים הרגשיים שלה לאוכל, היכן למדה להרגיע את עצמה עם אשכול ענבים, איך אהבה אחרים ואיך אחרים אהבו אותה דרך הבישול והקינוחים. מאוחר יותר הבנו גם מדוע אחרי אותן תובנות היא עדיין מוצאת את עצמה ממשיכה לאכול בערבים מ"שעמום" כהגדרתה. בדקנו ביחד מהו אותו שיעמום ומתחתו מצאנו נטייה להרס עצמי המתבטאת ברצון שלה לפגוע בעצמה דרך האכילה גם כאשר היא בטוחה מבחינה פיזית שהיא לא באמת רעבה. בהדרגה השיחות התמקדו בתחושות שהיא מכירה עוד מילדותה, אז הוריה החדירו בה עד כמה היא רעה, לא שווה ולא מסוגלת להשתנות.

לימים, כשהתבגרה, היא הבטיחה לעצמה להצטיין בכל דבר וכך הפכה לתלמידה חרוצה, למלכת הכיתה ואף לספורטאית מקצועית. עם השנים היא התחתנה עם גבר מוצלח כמוה וכל ילדותה הכואבת כאילו "נמחקה" לה תוך שהיא מוצאת עבודה בתחום שלא מחייב אותה מפגש אינטימי עם עולמות של אנשים אחרים. במהלך הטיפול, כאשר הצלחנו להבין קצת יותר את המנגנונים שמפעילים אותה, שאלתי אותה: "למה את באמת באה אלי לטיפול?". אחרי שהשקט מילא את החדר היא החלה לספר לי על ילדתה האמצעית שלא מפסיקה לאכול בשנה האחרונה. דיברנו על רגשות האשם שלה כאם, על מה היא לא עושה נכון, על הכעס שלה על ילדתה שהורסת לה את תדמית המצטיינת ועוד נושאים שהעלו בה כאב רב לנוכח בדידותה של הבת המתבגרת מול עולם חי, תוסס ודינאמי.

לא סופרים קלוריות

החלק הבא של המפגשים שלנו עסק בהעברה הבין דורית. מה עדיין נשאר פתוח מילדותה שמשפיע על יחסיה עם הבת. הכיוון של השיחות התמקד באפשרות שהבת מבצעת את המרד הפרטי שלה בבית שכולו עסוק ביופי, כושר גופני, שליטה, מצויינות ואין בו מקום לכשלונות, לכאב ובעיקר למשהו שמשדר חולשה. התקדמנו עם הטיפול עת חיברנו את חוסר יכולתה לבטא עוד בילדותה את פחדיה, כאביה ובעיקר את כעסה על כך שלא מאפשרים לה לפתח את העצמי האמיתי שלה. המרד שלה היה להפוך להיות מצטיינת בכל ובכך להגדיר את התפקיד שלה – המושלמת. ראינו כי הבת שלה, להבדיל ממנה, בחרה תפקיד של "הורסת השמחות" מאחר וכנראה לא נשארו תפקידים אחרים בהן היתה יכולה להתבלט.

עם הזמן, היא הצליחה לבנות תקשורת אחרת עם הבת. היא אפשרה לבתה לבטא רגשות כמו חוסר אמון באהבתה של האם בה. רק כאשר האם האמינה לרגשותיה ונתנה להם תוקף אמיתי, החלה הבת בהדרגה לסמוך על האם, ובהדרגה לא היתה צריכה לתקשר איתה באמצעות אוכל.

תהליכים אלו יכולים להתרחש רק במקומות בהם הסביבה מבינה שהסיפור של ההשמנה לא מסתיים במשטר של קלוריות ולוח זמנים של התעמלות. ברוב המקרים התיווך הרגשי יחכה לתורו עד שייקבל מענה הולם.

אי-מאמץ

 גישת ה- Non Diet Approach, עליה מבוססת עבודתי, התפתחה כדרך רוחנית והיא נשענת על חוכמת המזרח ובייחוד על תורות הזן והטאו. חוכמת הטאו מדברת על "אי – מאמץ". כלומר שרק מה שהושג ללא מאמץ ואי אפשר לקחת אותו מאיתנו הוא באמת שלנו כי אין צורך להשקיע אנרגיה בשמירה על הישג זה.

המעבר מאכילה רגשית לאכילה מודעת בפרט, וחיים מודעים בכלל, מצריך בעיני ויתור על חיי שליטה והימנעות ובניית השינוי מבפנים תוך התחברות למהות האישית של כל אחד ואחת.

כאשר המטופלת שלי הרשתה לבתה להיות היא עצמה, גם האם השתחררה מהמסיכות מאחוריהן היא התחבאה והפכה להיות אישה שמחה יותר ו"תרבות הרזון" בבית הפכה לתרבות של תקשורת ישירה.

עד לפעם הבאה אני מזמין אתכם לבדוק איזה הישג השגתם בחיים שאי אפשר לקחת אותו מכם בשום דרך.

 

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו