התפתחותה של מערכת החיסון

כיצד התפתחה המערכת החיסונית?

לא לכל בעלי החיים יש מערכת חיסונית. אורגניזמים נחותים חסרים מערכת כזו, אך למרות זאת מסוגלים כנראה יצורים אלה לחיות לנצח, ללא כל סימני זקנה נראים לעין. בין הפשוטים ביותר שביצורים אלה נמנים הנגיפים, שאינם לכאורה בני תמותה; בקטריות שנתגלו לאחרונה לכודות בתוך ענבר (שרף עצים מאובן) פרהיסטורי, נמצאו כשהן חיות עדיין, וגילן נאמד ב-250 מיליון שנה.

גם מספר רב של צמחים חיים כנראה לנצח – חוקרי המדע מצאו עצי צפצפה רעדנית שגילם 80 אלף שנה, ושיח הנקרא לומטיה טסמניקה (lomatia tasmanica או King's lomatia או King's Holly) שגילו נאמד ב-43 אלף שנה. בנוסף לכך, נתגלו לאחרונה פטריות תת-קרקעיות שגילן מוערך ב-2,000 שנה לפחות, ללא סימני הזדקנות מכל סוג שהוא. גם יצורים ימיים נחותים רבים, כגון קיפודי ים ושבלולים, אינם מראים שום סימנים של הזדקנות; פרטים מבוגרים אינם מתים מהר יותר מצעירים.

מערכת חיסונית אינה מופיעה בסולם האבולוציוני אלא עם התפתחותם של אורגניזמים מורכבים יותר. איננו יודעים מדוע היא התפתחה, אך אף אם יישמע הדבר מוזר, סביר שבנקודה מסוימת בעבר הרחוק מאוד התאחדו שני יצורים שונים לחלוטין זה מזה, ונוצרה ברייה אחת חדשה, סתגלנית וחזקה יותר. אולי הייתה זו רירנית שבלעה סנדלית, או מדוזה שטרפה אמבה פרהיסטורית, מכל מקום אפשר שאיחוד זה הוליד צירוף בעל יתרונות.

אכן, מדוזה היא כנראה היצור הראשון בסולם האבולוציוני בעל מערכת חיסונית ראשונית. אולי לפני עידן ועידנים בלעה מדוזה אמבה מסוג מסוים, שהחלה לעבוד בסימביוזה כמערכת הגנה בשירות המארחת שלה, לתקוף ולטרוף את כל המאיים לפלוש, כגון בקטריות, עובש או נגיפים.

בתמורה, סיפקה המדוזה סביבה בטוחה שבה הייתה יכולה האמבה לשגשג, כשהמדוזה נותנת לאמבה מזונות וחומרים מזינים בשפע. בנוסף, לא היה קיים כל סיכוי של דחייה, משום שלמדוזה, חסרת המערכת החיסונית, לא היה שום מנגנון פנימי שהיה בכוחו להקיא את האמבה החוצה. כך הייתה יכולה להיוולד שותפות.

מאותו רגע ואילך שיכפלה כל התרבות נוספת את הדנ"א המשותף לשני האורגניזמים, וכך נולד יצור חדש לגמרי, אשר לו מערכת חיסונית "בחיתולים" משל עצמו. במיליוני השנים הרבות שחלפו מאז, פיתחה האבולוציה ושיכללה את המערכת, עד שזו נהייתה מסובכת, יעילה וחזקה יותר. כמובן, מדובר בהשערה בלבד, אך זו איננה בגדר הבלתי אפשרי. ואכן, לו יכולנו לראות כיצד פועלים ומגיבים תאי המערכת החיסונית שלנו כאילו מרצונם החופשי, הייתה תיאוריה זו נראית לנו אמינה מאוד.

תפקידה של המערכת החיסונית

למערכת החיסונית שתי משימות חשובות. הראשונה הגנתית. כפי שצוין כבר, על המערכת החיסונית להגן עלינו יום ולילה, ולהיאבק בפולשים העשויים להזיק לנו, התוקפים אותנו כל הזמן.
המשימה השנייה מפתיעה יותר. על המערכת החיסונית לאחסן זיכרונות – ולא מעט. עליה לאחסן במאגר הזיכרונות שלה כל קרב שהיה לה אי פעם, וכן כל פולש שפגשה אי פעם. אחרת, תיכשל המערכת בסופו של דבר בהגנה עלינו.

אחרי הכול, לולא למדה דבר ממלחמותיה הקודמות, הייתה לוחמת את אותן המלחמות שוב ושוב, מתייחסת לשווא לפולשים שנמצאו בלתי מזיקים, או לא זוכרת באיזה נשק להשתמש מול כל אחד מהפולשים הרציניים.
בני-האדם חיים בעולם של אכול-או-שתיאכל. כל מה שחי הוא טורף או מהווה טרף לאחרים. תהליך זה מתרחש ברמות רבות, הן בגוף והן מחוצה לו.

אנו בני-האדם רואים עצמנו כטורפים, אך אנו גם מהווים טרף, ונמצאים תחת איום מתמיד של מיליארדי מיקרובים בלתי נראים שכל כוונתם לתקוף ואולי אף להרוג אותנו. על מנת להתגונן מפניהם, פיתחנו מערכת הגנה משוכללת ומורכבת עד מאוד.

כדי להבין זאת עד הסוף חשבו על נושא הנמצא על סדר יומנו תמיד: ביטחון המדינה. מדינתנו נתונה תחת איומי התקפות מחבלים משלל גורמים אפשריים: מהאוויר ומהים, מנשק כימי וגרעיני, ממים מזוהמים בחיידקים ומגזים רעילים. על מנת להגן על עצמנו הקמנו מערכת מורכבת ביותר לביטחון המדינה. יש לנו קו גבול ארוך שבו נערכים כל הזמן סיורים. יש לנו גופי מודיעין שונים האוספים מידע ללא הרף. יש לנו כלי נשק העומדים הכן בכל רגע לסכל כל אפשרות חדירה. אין קו הגנה אחד ויחיד. אנו מנסים להגן על המדינה מכל אפשרויות התקיפה.

כך הדבר גם בתוך גופנו. עלינו להגן על גופנו, שהוא בעצם מדינתנו. על מנת לבצע זאת, מוטלות על המערכת החיסונית שלנו משימות הדומות לאלה המוטלות על כל הגופים הביטחוניים של המדינה. למערכת החיסונית גבול חיצוני ארוך מאוד שעליה לסייר לאורכו, וכן מרחב פנימי גדול להגן עליו. האיומים על גופנו כוללים התקפות מבחוץ ומבפנים, מהאוויר שאנו נושמים, מהאוכל שאנו אוכלים, מהמים שאנו שותים וממגע עם אנשים אחרים. אנו נתונים לסכנת חשיפה לחומרים כימיים ולסכנת קרינה. על המערכת החיסונית שלנו להגן עלינו מכל צורות התקיפה האפשריות.

פולשים חיצוניים עלולים לתקוף אותנו לא רק דרך קו החזית הברור ביותר, העור, אלא גם על-ידי חציית גבולות אחרים, כולל איברים פנימיים כגון הריאות, מערכת העיכול, אף, גרון ועוד. גבולות אלה נתונים בסכנת התקפה מאינספור איומים, כולל חיידקים או נגיפים, גורמי אלרגיה, טפילים, פטריות למיניהן, כימיקלים רעילים, עשן מזיק, ואפילו חלבונים מסוכנים כגון פריונים (prions).

על מנת לנצח בקרב מול מחבלים אלה, מצוידת המערכת החיסונית במגוון רחב של כלי נשק המופעל ביעילות בידיהם של לוחמים שונים. מדענים גילו עד היום לפחות 20 סוגים של תאי חיסון, וסוגים חדשים מתגלים כל הזמן. למרות מספרם הגדול של התאים וסוגי התאים השונים, ומורכבותם, מספיק להכיר רק מעטים על מנת להבין את הדרכים החשובות ביותר שבהן פועלת המערכת החיסונית להגנת הגוף.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו