הסיבה לאכילה ריגשית

צילום: pixabay

"אני מנהלת בכירה בחברה: מנהלת ישיבות דירקטוריון רבות משתתפים, מובילה את החברה לרווחים של מיליוני דולרים, אבל כשזה מגיע לאוכל – אני אבודה.

אני יודעת לרדת במשקל – עשיתי את זה המון פעמים בחיי, וב-47 שנותיי ירדתי כ-140 ק"ג. ניסיתי הכל ואני עדיין נוסעת ברכבת ההרים של עליה וירידה במשקל. בכל פעם שיוצאת לשוק דיאטה חדשנית ופורצת דרך אני מאמינה לרגע שהפעם באמת יתרחש הפלא הגדול. לפעמים הוא באמת מתרחש, אבל רק לזמן קצר. אני לא רוצה לחשוב על הנזקים הבריאותיים המצטברים אצלי כתוצאה מהיו-יו הזה. כל ערב הוא מאבק בשבילי. באתי אלייך כי אני לא מוכנה לוותר. הפעם אני מוכנה להתמסר לתהליך אמתי".

זה הסיפור של רינה. רינה הגיעה אלי כי היא הבינה שגם אם התוצאות במשקל ייראו רק בעוד זמן מה, הפעם היא רוצה לעשות שינוי מהשורש. היא מבינה שעוד ירידה במשקל כתוצאה מדיאטה אופנתית תסתיים, בטווח הארוך, בעוד נזק לבריאות ובעוד עלייה במשקל. רינה היא לא היחידה. אני בטוחה שרבים מכם קראו את מה שהיא אומרת והנהנו בהזדהות.

קיימים שלושה גורמים לרגשות לא נעימים המובילים לאכילה:

1. השתוקקות המובילה לאחיזה ב"נעים" – הכוונה היא להשתוקקות למשהו שאין לנו כרגע, או למשהו שיש לנו אך אנחנו מפחדים שהוא יעלם. אלו מחשבות המייחסות אושר לדבר אליו אנו משתוקקים: בית חדש, מכונית, יחסים, נסיעה לחו"ל, ירידה במשקל וכו'. ההשתוקקות גורמת לכך שבהעדר אובייקט התשוקה אנו חווים כאב, כעס, אי שקט או כל רגש לא נעים אחר. ההשתוקקות להרגיש רק "נעים" מובילה לאכילה, כי היא מספקת תחושה נעימה  ומטשטשת את הרגשות הלא נעימים, הכרוכים בדבר אליו אנחנו משתוקקים. זו הסיבה שפעמים רבות ממלאים את החוסר שהתשוקה מייצרת באוכל, וכך נמנעים  מכאב התשוקה האמתי, הרגשי. הרעב הרגשי מתורגם לרעב לאוכל.

2. התנגדות או איבה למה שנתפס כ"לא נעים" – כועסים על מה שקיים, מתכתשים לו או פוחדים מה שעלול לקרות: פקק, פיטורין, פרידה, מחלה, עודף משקל  או כל נסיבות חיים אחרות. ההתנגדות יכולה להיות התנגדות להרגיש רגש שהוא "לא נעים", כמו כאב, עצב, תסכול. בדרך כלל רגשות אלה הם תוצאה של אחיזה ברעיון דמיוני שאומר:  אם רק הדבר הזה יתקיים האושר יגיע.

3. עיוורון, בורות, תעתוע – התשוקה לקביעות של משהו "נעים", והפחד מקביעות של משהו "לא נעים". האמת היא שכל התופעות חולפות: המחשבות חולפות, הרגשות חולפים ועובדת מציאות היא שהכול משתנה כל הזמן. האשליה שיש ודאות, שיש קביעות ושאפשר לשלוט במציאות מייצרת מפחי נפש. כדי לא לחוות את ההרגשות הכרוכים בפערים, באחיזה, בתעתוע של התודעה – אוכלים!

שלושת השורשים הללו עומדים בבסיס האכילה הרגשית. הרצון לטשטש את הרגשות הנובעים משורשים אלה, האשליה שניתן להימנע מאי-נחת, גורמים לאכילה. האכילה מספקת אשליה רגעית של שליטה. היא מספקת לרגע את הרעב הרגשי ומטשטשת את הכאב מקיומו של פער לא מושג.

האכילה היא בדרך כלל תגובה לרגש אותו לא רוצים להרגיש. התנגדות לקיומו של רגש ורצון להימלט ממנו היא הסיבה העיקרית לאכילה הרגשית.

אלא שהרגש הוא תמיד תגובה למחשבה מקדימה. לפעמים המחשבה חולפת הרף עין. לכן זיהוי המחשבה הוא צעד חשוב לקראת השינוי המיוחל. ברגע שסכים להבין שהמחשבות אינן עובדות, ושניתן לנהל אותן – השינוי הרגשי יגיע בטבעיות ואחריו יגיע גם השינוי בהרגלי האכילה.

יומן ההתמרה

הכלי הבא נקרא "יומן ההתמרה" : השתוקקות, התנגדות, תחושות גוף, מחשבה, רגש, הסכמה.
בכל פעם שעולה התשוקה לאוכל – יש לעצור ולמלא את היומן לפי הדוגמה הרשומה מטה. השלב הראשון הוא לזהות האם את/ה נמצא/ת בהשתוקקות למשהו נעים, או בפחד שמשהו נעים יעלם. לחלופין – האם את/ה חווה משהו לא נעים וזיהית התנגדות לקיומו. ניתן לראות בקלות שהדברים מעורבבים: ההתנגדות למשהו לא נעים מכילה את התשוקה למשהו הנעים, ולהפך. נסו לזהות מה  חזק ברגע נתון.

הסכמה היא תנועה המנוגדת לתנועה המייצרת סבל. היא שונה מהתנועה הפנימית של ההשתוקקות או ההתנגדות. הסכמה אין פרושה פסיביות. פרושה הוא רק להפסיק את המאבק עם מה שיש – מאבק המוביל למקרר ולהאבסה עצמית.

מה קורה אחר-כך

רינה אימצה את התרגול של העצירה, זיהוי התשוקה או ההתנגדות, והמחשבה שהיא המקור לרגש. בפגישה היא שתפה אותי בכך שזיהתה שאחת המחשבות, אחת האחיזות שמייצרות תחושת לחץ ומתח היא "אני חייבת להיות מושלמת, שלא ידעו שאני חלשה".

הרגשות שהתעוררו בתגובה היו עצב, מועקה ותחושה כללית של לחץ ומתח. תחושות הגוף היו נשימה שטוחה, כתפיים מכווצות ,והדפוס היה לברוח מכל אלה על ידי אוכל. רינה זיהתה את האחיזה שלה בצורך להיראות כמי שאצלה תמיד הכל מושלם. היא זיהתה את ההתנגדות לחולשה, את הרגשות ואת תחושות הגוף. כבר בשלב הזה, עצם העצירה והזיהוי, אפשרו לרינה להתחיל שינוי ולחזור לאכול מתוך רעב של הגוף ולא של הרגש.

סיכום

כדי לזהות את הסיבות לאכילה הרגשית, עלינו ללמוד את אמנות העצירה והחקירה נטולת השיפוטיות כדי להגיע אל שורשי האכילה. עלינו להסכים להתבונן באומץ ברעב האמתי הנמצא מתחת לאכילה – הרעב הרגשי. כמו כן, עלינו לגייס משמעת וסבלנות כדי להימנע מהמרוץ לפתרון הקל, שהוא למעשה עוד אחיזה ועוד השתוקקות (לג'ינס, לזוגיות, לרזון וכו'). על ההשתוקקות הזו  בונים יצרני הדיאטה את ממונם.

כאשר הופכים להיות מודעים וקשובים לרגשות, לתחושות ולמחשבות אפשר, בקלות רבה יותר, לפתח נאמנות להחלטות שלך בנושא האכילה שלך ובנוגע לאורח חייך באופן כללי.

השלב הראשון הוא להכיר במה שמתרחש, במנגנון שמפעיל אותך. התוצאה היא היכולת לבחור ולהיות נוכח במערכת היחסים שלך עם הגוף, עם האוכל ועם החיים בכלל. קחו צעדים קטנים כל יום. אפילו עצירה של פעם ביום למילוי שאלון ההתמרה יהיו צעד קטן לשינוי גדול.

נספח:

קישור לרשימת רגשות על מנת לסייע בזיהוי הרגש הנוכח

במאמר הבא:

מי שמאמין לא מפחד – האם יש לך את האמונה שזה אפשרי עבורך לשנות ולהשתחרר מהאכילה הרגשית.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו