המקום שבו הכל אפשרי

אולי זה המיקום ההזוי, אולי הספות האקלקטיות, אולי כלבת הבוקסר העצלנית שאירחה לי חברה, ואולי האוכל הפשוט והכל כך טעים הזה.

מה עדיין לא נכתב על המסעדה הזו? שהיא מפלט ראוי לחוזרים מהמזרח, שהיא העסקית המשתלמת בעיר, שהיא נעימה, שהכל בה אפשרי.

אין יומרות בסאב קוץ' מילגה. יש דגש על פשטות, שלא נאמר סגפנות. פשטות על גבול הג'יפה – אבל במובן הטוב של המילה. שלא תבינו אותי לא נכון – לרגע לא חששתי להניח את ישבני הענוג על הספה הצבעונית הנמוכה, כשלצידי שוכבת בעצלנות כמעט חתולית כלבת בוקסר יפהפייה העונה לשם ליז.

חששתי מעט להיכנס למקום. כלומר, חששתי לצאת מהמכונית בסמטת המשביר השוממת, לעת ערב סתווי חשוך במיוחד. מה גם שעל המסעדה אין שלט שמבשר שהגעתי ליעד הנכון. יש לי הרגשה שהמסתוריות הזו מכוונת. נכנסתי לאזור של ספסלי פיקניק, בהמשך ראיתי בר, ואז יצאתי אל מרפסת זולה אמיתית, שבה לכל ספה יש את האופי שלה, לקירות סיפור מיוחד לספר ולשולחנות אג'נדה משלהם.

מחכים לאורז המלא

המלצר החביב (פליט הודו, כמו רוב המסובים?) ניגש אלינו בעצלתיים, כמי שרוצה להעביר מסר רגוע במיוחד. מיד נכנסתי לשאנטי. קיבלנו הסבר קל על התפריט, עדכון על כמה חוסרים (והיו כאלה) ובחרנו ללכת על צלחת טאלי – אשר בנויה מאורז (למה לבן? מדוע לא לתת אופציה גם לאורז מלא? לא ברור), וממגוון תבשילים שנבחרים עצמאים ע"י הסועד, היישר מהמזנון. התבשילים היו טעימים. מעט חששתי לבטני בלילה הבא, ולכן רק טעמתי מתבשילי הקטניות (הלא מונבטות), אבל אכלתי  מתבשילי הירקות.

תבשילי חומוס ושעועית במסאלה נעמו לחיכי. אלו גובי (תבשיל תפוחי אדמה וכרובית) ואלו מטר (תבשיל תפוחי אדמה ואפונה) היו מצוינים ולא כבדים מדי, והשתלבו לי נהדר עם האורז. הדאל (תבשיל עדשים) היה נימוח בדיוק במידה, ואיים להשתלט לי על האורז. עמדתי בזה בגבורה הרואית, גנדית.

לקינוח, טעמה שותפתי כדורים מתוקים (מאוד) בשם גולאב ג'אמון, שעשויים מחלב מרוכז. איפה סלמן רושדי ואנחת המורי שלו כשצריך אותו כדי להפיג את חששותי מהשפה המשונה הזו?

המוזיקה ברקע הפתיעה אפילו אותי – דווקא כאן במקום שהכל אפשרי – מוזיקה בניחוח הודי מובהק, אבל עם מלל יהודי – על גבול החרדי. נחרדתי מעט. אבל אז הפציעה סולנית סקאקאננזי בקולה המרטיט והרגיעה אותי. האדמה מתחת לרגליי התייצבה.

האנשים סביב נחמדים. אולי המקום משרה אווירה נינוחה. הם מחייכים. מדברים בשקט. נעימים לי. נכנסה בחורה עם כלב והוא התקבל באהבה כאחד הסועדים. אפילו על ידי ליז. מקום כלבבי.

יש פה כבוד לבעלי חיים – כאורחים במסעדה ולא כאורחים על הצלחת. המסעדה צמחונית, ורק חלק מהמנות כוללות חמאה ו/או מוצרי חלב, כך שגם לטבעונים יש מגוון רחב של אפשרויות. לנבהלים מהטעמים העזים של המסעדות ההודיות בארץ, סאב קוץ מילגה היא מציעה עדינות יחסית, בכל זאת, הרי מדובר בבישול הודי.. אין כאן תיבול יתר, וגם לא חריפות שורפת.

כן, יש משהו מאפשר לגמרי במקום הזה – ואולי זה סוד הצלחתו. הוא לא נזקק ליחסי ציבור – הוא ממתין בשאנטי לעבור מפה לאוזן הנכונים. אפשרויות האוכל והישיבה נותנים לסועד להרגיש בנוח עם כל בחירה; של האוכל, של החברה, של האפשרויות שהחיים מזמנים לו. ולאלו שלא יודעים לבחור, הוא מציע נחמה פורתא, בפרוטה.

סאב קוץ' מילגה, המשביר 22, תל אביב. טלפון: 03-6813412

לבלוג של הטבעונית – רובע צפון מזרח

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו