האם ניתן לשלוט בתשוקות שלנו למזון?
ב-2004, הוזמנתי לכינוס מטעם המגזין TIME ורשת ABC בנושא השמנת יתר.
בכינוס השתתפו דמויות מפתח מתחומי המדע, התעשייה, הממשל והתקשורת, כמה מ"כוהני הדיאטות" הידועים, כמו דין אורניש, בארי סירס, אנדרו ווייל, ארתור אגטסטון ונציג של מרכז אטקינס, הרופא הראשי של ארה"ב, שר הבריאות, פיטר ג'נינגס ודמויות מפתח נוספות.
במשך 3 ימים, ניהלנו דיונים בנושאים מדעיים, תיאורטיים, פוליטיים ואסטרטגיים, אך מה שהרשים אותי יותר מכול הייתה הנסיעה במונית משדה התעופה, יחד עם שני משתתפים אחרים – עורכת דין שעבדה כלוביסטית מטעם תעשיית המזון ורופא שמטפל בבעיות משקל, ששקל בעבר למעלה מ-180 ק"ג.
מובן שלא יכולתי להימנע מלציין שהנוף התזונתי העירוני בארה"ב מהווה סביבת אכילה רעילה לתושבים.
בכל פינת רחוב ניתן למצוא סניף של אחת מרשתות המזון המהיר ולעומת זאת, קשה למצוא מסעדות שמגישות ארוחות בריאות או חנויות שמוכרות חטיפים מזינים.
התלוננתי על כך שהמשקאות הממותקים והעמילנים המעובדים הנמכרים לנו במנות עצומות בגודלן מחריפים את התשוקות שלנו למזון ומחמירים את מגפת ההשמנה.
עורכת הדין המייצגת את תעשיית המזון חלקה על דברי.
לטענתה, הכול תלוי בבחירות האישיות שאנו עושים.
לדעתה, אנחנו פשוט יכולים להגיד "לא". היא הייתה רזה.
הרופא שישב במושב הקדמי והאזין לנו בשקט, התערב לפתע בשיחה.
הוא היה באמצע שנות ה-50 לחייו, וסבל מעודף משקל. הוא סיפר לנו על המאבק המתמשך שלו בקילוגרמים העודפים.
כמתמחה צעיר בבית החולים, הוא חי על קפה וסוכר, שאפשרו לו לעבוד בצורה מאומצת מסביב השעון, כנדרש בתקופת ההתמחות.
כתוצאה מכך, הוא התנפח לממדים עצומים ושקל למעלה מ-135 ק"ג.
הוא ניסה כל דיאטה אפשרית – אטקינס, ג'ני קרייג, סלים-פאסט, נוטריסיסטם, שייקים חלבוניים, זריקות HCG (הורמון המיוצר על ידי השלייה) ועוד.
ניתוח מעקף קיבה – האם זהו הפתרון?
כאשר משקלו הגיע ל-180 ק"ג, הוא החליט לעבור ניתוח מעקף קיבה.
אחרי הניתוח, הוא הפחית ממשקלו כ-40 ק"ג.
אולם, עד מהרה הוא גילה כי כדי לספק את התשוקות שלו למזון, הוא לא חייב לאכול כמויות גדולות בבת אחת.
הוא פשוט יכול לאכול סוכריות וממתקי שוקולד בזה אחר זה.
מובן שהניתוח נכשל.
הסוכריות והממתקים עשו את שלהם וידידנו הוסיף למשקלו את כל הקילוגרמים שנשרו ממנו לאחר הניתוח.
הוא תיאר בפנינו את הרגשתו באותה תקופה – גלי רעב אינסופיים ותשוקות בלתי פוסקות למזון.
היתרונות והסיכונים בגלולות מדכאות תיאבון
יום אחד, הוא גילה את הגלולות מדכאות התיאבון ("fen-phen") והחליט לנסות אותן.
לדבריו, הוא הרגיש כאילו מישהו כיבה מתג כלשהו במוח שלו.
תחושת הרעב נעלמה.
באותו רגע הוא הבין שדחפי האכילה שלו נגרמו מסיבות כימיות או הורמונליות.
במשך הזמן, הוא הגיע למסקנה כי התרופות מדכאות התיאבון אינן הפתרון המתאים לבעיה שלו.
כאשר התבררו הסכנות הכרוכות בשימוש בהן (סיכון מוגבר למחלות לב), הוא הפסיק ליטול אותן.
במקום זאת, הוא למד להשתמש במזון כתרופה, ולא כרעל
הוא הצליח לשלוט בתיאבון שלו, להפחית ממשקלו ולשמור על המשקל החדש והבריא ללא תרופות.
הוא שלט בתיאבון באמצעות הקפדה יתרה על עיתוי האכילה ומבנה הארוחה.
למרות שהוא לא היה אחד ממטופליי, הוא היווה עבורי דוגמה מצוינת לקשר בין מערכת העיכול, המוח ותאי השומן.
ליקוי במערכת האיתותים הכימיים וההורמונליים בגופנו גורם לצרות.
תיקון המנגנון החיוני הזה מוביל לבריאות טובה ולהפחתת משקל.
המאמר לקוח מתוך הספר "חילוף חומרים מנצח" מאת ד"ר מארק היימן, בהוצאת פוקוס