דבש – הזהב הנוזלי
לאחרונה מתרבה הפרסום באשר לתופעה המדאיגה של הידלדלות מושבות הדבורים העולמיות (CCD). בארה"ב למשל, נרשמה לאחרונה ירידה דרסטית באוכלוסיית הדבורים (בשיעור של 50-90%). כמעט כל פרי, ירק או צמח שעולה בדעתכם, זקוק לשרותיהן הטובים של הדבורים לשם ההאבקה והמשך קיומו.
בתרבות ההודית הכירו מזה אלפי שנים בערכה של הדבורה, בקדושתה ובחשיבות מוצריה.
בסנסקריט מכונה הדבש בשם "מדהו" ( (Madhu). גם האלים החשובים בדת ההינדו – שיווה, קרישנה, קאמה, וישנו ואינדרה נקשרו לדבורים ודבש. האל וישנו למשל, מיוצג כדבורה כחולה היושבת בתוך פרח הלוטוס. כאשר השמש תזרח, פרח הלוטוס ייפתח ואז הדבורה תשתחרר ממנו ותעוף להביא צוף ולהאביק פרחים. האל קאמה – אל האהבה במיתולוגיה ההודית, מתואר לעיתים כרוכב על דבורה או נתמך על ידה. נראה שהדבורה מסמלת את המתוק (הדבש) ואת הכאב (העוקץ) שמביאה האהבה. האל שיווה, מתואר כמשולש שעליו יושבת דבורה.
הדבש נחשב באיורוודה, לאחד מ"חמשת מזונות הזהב" – מזונות בעלי איכות "סאטווית" (מסייעים בשימור בריאות הגוף, מגבירים כוח, מרץ וחיוניות, יוצרים איזון גופני ומשפרים תפקוד מנטלי ורוחני), המומלצים לאכילה מדי יום ביומו. בין היתר בשל השפעתו המיטיבה על קאפה, והיותו קל לעיכול.
בספרות האיורוודית יש איזכור ל-8 סוגי דבש, שהמרכזיים שבהם הינם:
1. MAKSIKA – דבש שנאסף ע"י דבורה אדמדמה ונחשב למובחר מבין כל סוגי הדבש. צבעו דומה לצבע של שמן סומסום. מסייע בריפוי מחלות עיניים, צהבת, טחורים, שיעול ומחלות ריאה.
2. BHRAMARA – דבש שנאסף ע"י דבורה מסוג BHRUMARA (דבורה שחורה) ונחשב לכבד במיוחד. בעל צבע לבן. משמש בעיקר לטיפול באי סדרים במערכת השתן, בעיות עיכול ובעיות במערכת הדם.
3. KSAUDRA – דבש שנאסף ע"י דבורה בגודל בינוני. בעל צבע חום. משמש בעיקר לטיפול בחולי סכרת.
4. PAUTTIKA – דבש שנאסף ע"י דבורה מסוג PUTTIKA , שנחשבת לדבורה גדולה בעלת גוון צהוב. בעל צבע דומה לזה של גהי (חמאה מזוקקת). מגביר ואטה, גורם לתחושת בערה בחזה.
דבש חם או כזה שנאסף ע"י אדם הסובל מחום נחשב לפטאלי, כיוון שבמהלך תהליך האיסוף, הוא מזדהם בחומרים רעילים שמקורם בדבורים עצמן או מצמחים רעילים. לכן יש לאסוף דבש בכמות קטנה.
חשיבות הדבש
הדבש מופק מפרחים בעלי טעמים שונים, איכויות שונות וכיו"ב – מהם הוא סופג איכויות תרפויטיות סמויות מגוונות . לכן נחשב ל"יוגה והי" (YOGAVAHI) הטוב ביותר. כלומר, הוא נושא את התכונות של צמח המרפא שמוסף לו והופך אותו לפוטנטי יותר. לכן נהוג להשתמש באיורוודה בדבש כנשא ("אנופאן") לתרופות רבות בשל יכולתו לסייע להן להיספג בגוף מהר יותר ולהגיע למקום שאליו הן מיועדות (במיוחד למדה דהטו, רקמת השומן).
ערכו הבריאותי – רפואי של הדבש
באיורוודה נעשה שימוש בדבש בלמעלה מ-634 פורמולות (!) לטיפול בטווח רחב של בעיות.
הדבש נחשב כמתוק, כבד, מקרר ושמנוני באיכויותיו, מתעכל בקלות, מחריף ואטה (בשימוש מוגזם, כיוון שמגביר איכויות של יובש-רוקשה) ופיטה ומפייס קאפה.
יש הטוענים כי האפקט של הדבש משתנה לאורך הזמן. דבש "צעיר"- בן פחות משישה חודשים – מסייע לפייס פיטה וראקטה, לקסטיבי, מזין ולא מגביר קאפה יתר על המידה. בעוד דבש "ישן" גורם לעצירות, יוצר יובש בגוף ולכן מפחית שומן ומסייע בטיהור הגוף מרעלים.
מבחינת פעילות, נחשב הדבש לטוניק, מחדש נעורים, אקספקטורנט (מכייח), נוטריטיב (מזין), אמוליינט (מרגיע ומרכך את העור) ודמולצנטי (מרכך ומסכך ריריות ומעניק לחות).
ע"פ בהבה פרקאש (פרק 6) הדבש נחשב למועיל במגוון רחב של מצבים בריאותיים: מחלות עיניים ושיפור הראייה, מסייע לשבירת מסה קשה (חסימות של ערוצים), מרווה צימאון, מטהר את הגוף מרעלים, שיהוקים, מחלות המלוות בדימום, סכרת (מסוג קאפה), צרעת ומחלות עור אחרות, תולעים, הקאה, קשיים בנשימה או קוצר נשימה, שיעול, שלשול (בכמות מוגזמת גורם לעצירות), טחורים, איחוי וריפוי פצעים וכיבים, מצית את איש העיכול (אגני), טוב לקול, משפר אינטיליגנציה, אפרודיזיאק, תשישות, השמנה, צימאון, תחושת בערה ועוד.
בשימוש חיצוני: אסטריג'נט, אנטיביוטי, דמולצנט.
ההרכב הכימי של הדבש
ע"פ הספרות, מכיל הדבש כ-181 מרכיבים כימיים. בין היתר: סוכרים (70%), נוגדי חימצון, אנזימי עיכול (עמילז, אינוורטז, גלוקוז אוקסידז, קטלז ועוד), פלבונואידים, ויטמינים (תיאמין, ריבופלבין, ניאצין, חומצה פנטוטנית, פירידוקסין וחומצה אסקורבית), ומינרלים (אבץ, אשלגן, ברזל, זרחן, כלור, מגנזיום, מנגן, נחושת, נתרן, סידן) בכמויות מועטות, חומצות אורגניות אחדות (תפוחים, חלב, אוקסלית, לימונית, יין וכ"ו), חומרי צבע ושמנים אתרים. למרות האמור, מבחינה תזונתית לאדם הדבש הוא מקור סוכרי בלבד ואינו מהווה מקור משמעותי לויטמינים ומינרלים. דרגת החומציות (pH) של הדבש נעה בין 3.5-3.9. וערכו הקלורי הוא 300 קילו קלוריות ל-100 גרם דבש.
אזהרות הנוגעות לצריכה של דבש:
1. ע"פ צ'אראקה, אין דבר יותר בעייתי מאמה ( אי סדרים במערכת העיכול ובמטבוליזם) הנגרמת עקב צריכה לא נכונה של דבש. אמה המיוצרת עקב צריכה לא מתאימה של דבש (צריכה עודפת) עשויה לגרום למוות מיידי, כמו הרעלה.
2. אין לערבב דבש עם כמות זהה של גהי.
3. אין לצרוך דבש מורתח או מבושל –תכונותיו הרפואיות של הדבש נהרסות בטמפרטורה שמעל 40 מעלות צלזיוס. ע"פ הספרות האיורוודית העתיקה, אין לבשל דבש לעולם כיוון שהמולקולות שלו הופכות עקב הבישול למעין דבק לא אחיד, הנצמד לקרומיות הריריות וסותם את הערוצים העדינים, וכך יוצר רעלים (אמה). עם זאת, ניתן למהול דבש במים חמים כדי לעודד ומאנה (הקאה), כיוון שמופרש מהגוף לפני שעובר עיכול.
אחסון של דבש
מומלץ לאחסן דבש בכלי מזכוכית או קרמיקה במקום חשוך, הרחק מלחות. אחסון בכלי מתכת משפיע על הגוון, הטעם, האיכות והארומה של הדבש.
ועצה שימושית לסיום: כאשר קונים דבש הסתכלו ברשימת הרכיבים כדי לוודא שאכן קניתם דבש טבעי ללא תוספת סוכר, מים, ממתיקים, חומרי טעם, חומצות לימון, חומרים משמרים ועוד.
שתהיה לכולנו שנה מתוקה!
