הבשר אינו מזונו של האדם

אוכל - מחבר בין הגוף לנפש. צילום: 123RF

על פי הבנתי וראיית חַיי, הבשרים לסוגיהם (בשר הולכי על ארבע, עוף, דגים ומאכלי-ים אחרים) אינם נמנים עם קבוצות המזון הטבעיות לאדם.

אמת ויציב שהאדם הוא יצור סתגלני מאוד והתאים לעצמו קבוצות מזון גם שאינן טבעיות כמו הבשרים למיניהם. אך סתגלנוּת זו מולידה במוקדם או במאוחר בצורה זו או אחרת נזקי בריאות.

אין אני בא להתווכח עם יודעי דבר, בעיקר תזונאים ורופאים, אשר עומדים על הערך התזונתי הטמון בבשר בעלי חיים הולכי על ארבע, עופות, דגים ופירות-ים. התייחסוּתי לנושא הבשר מתמקדת בשני מישורים: האחד, ההיבּט המוסרי והשני, ההיבט הטבעי. שני היבטים אלה, כל אחד לחוד ושניהם יחדיו, הם כעמוד האש בראיית חיַי בנושא הבשר.

ההיבט המוסרי

בעלי החיים הם יצורים ברואי עולם אשר ניתנה להם הזכות לחיות בעולמנו מבּלי שנפגע בהם בכל דרך שהיא; לא על ידי צַיִד ולא על ידי גידול למטרות שחיטה ואכילה ולא לצורכי עריכת ניסויים בבעלי חיים. הצו האלוקי אשר ניתן לאדם, מסתכּם במשפט שנאמר בבראשית א, כח: "ויאמר להם אלֹהים: פְּרוּ ורבוּ ומִלאו את הארץ וכִבשֻׁהָ וּרְדוּ בדגת הים ובעוף השמים".

אין לפרש את ההיתר "רְדוּ" מלשון עריצות אלא מתוך הכּוונה הברורה לשלוט, לשמור, לכוון ולהגן. והרי הארץ ניתנה לאדם כלשון הכתוב: "לעָבדהּ ולשָׁמרהּ" (בראשית ב, טו). לשמור – אין פירושו להרוג בעלי חיים לשום מטרה, כולל למטרות אכילה, אלא רק לצורכי הגנה כאשר בעל חיים מתקיף את האדם. הרב אברהם יצחק הכהן (הראי"ה) קוק זצ"ל פירש את המילה רדייה: "שאינה מכוונת לרדִיה של מושל עריץ, המתעמר בעמו ובעבדיו רק כדי להפיק חפצו הפרטי ושרירות לִבו". ואילו הרמב"ן מפרש "ורדו" – "שֶׁיִּמְשְׁלוּ".

ההיבּט המוסרי מסתכּם גם במשפט הידוע לכולנו: "צער בעלי חיים". אמירה זו, חובקת בתוכה גם את ההיבּט המוסרי של הריגת בעלי חיים למטרות שונות, כולל לצורכי מאכל.

ההיבט הטבעי

הוכחה ניצחת, לפי הבנתי ודעתי, שהבשר אינו המזון המיועד לאדם, היא ההיבט הטבעי הגלום במבנה האנטומי והפיזיולוגי של האדם. על דעת אנשי המדע והרפואה, מבּחינה אנטומית ופיזיולוגית האדם נמנה עם קבוצת בעלי החיים הניזונים מפּירות (פְּרוֹגִיווֹרִים – הצמחונים והטבעונים) ואינו נמנה עם בעלי החיים הטורפים אשר ניזונים מבשר (קַרְנִיווֹרִים).

מערכת העיכול של האדם היא כזו של בעלי החיים אוכלי הפּירות – הפְּרוֹגיווֹרים ולא כשל מערכת העיכול של בעלי החיים הטורפים – הקַרניווֹרים.

הרי מספר דוּגמות:

• לטורפים ציפורניים גדולות, חזקות וחדות לנעיצה בטרף ולביתורו. לאדם ציפורניים עדינות ולא חדות.

• לבעלי החיים הניזונים מבָּשר שיניים המותאמות לתפיסת הטרף, לפציעתו, לביתורו וללעיסתו. יש להם מלתעות, כמו גם שרירי לֶסֶת גדולים וחזקים. לעומת בעלי החיים הטורפים, לבעלי החיים הצמחוניים מבנה שיניים שונה לחלוטין שאינו מאפשר להם לטרוֹף בעלי חיים. שיניהם של בעלי החיים הטורפים חדות. תנועת לִסתות האדם היא לצדדים, ואילו אצל הטורפים היא למעלה ולמטה. השיניים העליונות והתחתונות של האדם נפגשות ואילו אצל הטורפים הן אינן נפגשות ומשמשות כמספריים לקריעת הבשר.

• לחיות הטורפות יש לשון מחוספסת בעלת זיפים. זו נועדה לסלק שיירים מהבשר כמו שערות ועצמות. הלשון משמשת לחיה הטורפת גם כמברשת לניקוי העור. לעומת זאת, לשון האדם חלקה כמו אצל יתר בעלי החיים הצמחוניים.

• מערכת העיכול של בעלי חיים טורפים קצרה בצורה משמעותית מזו של בעלי החיים הצמחוניים. כך, למשל, אורך מעֵי הכלב הם פי שלושה מאורך גופו, של הכבשה (שהיא כידוע צמחונית) פי שלושים ושל האדם ושל הקוף פי שנים-עשר.

• מעיים ארוכים בנויים מבּחינה אנטומית על מנת לאפשר עיכול נכון של פירות. המעיים הקצרים של הטורפים מונעים מהבשר לשהות בו תקופה ארוכה ולהירקב.

• חומצה הידרוכלוֹרית (HCl) המופרשת בקיבה, שיעורה גדול פי עשרה אצל הטורפים מאשר אצל בעלי החיים הצמחוניים. הטורפים אינם לועסים היטב את מזונם אלא בולעים אותו חתיכות גדולות. כמות גדולה זו של חומצה מאפשרת לטורפים לפרק את כל הבשר שאכלו ולא פירקו ולחטאו ממיקרוֹאורגניזמים (חיידקים, פטריות, נגיפים) אשר עלולים לזהם את הבשר. תהליך הפירוק של הבשר במערכת העיכול של הטורפים יכול להימשך כשעתיים. לעומת זאת, פירוק הבשר במערכת העיכול של האדם נמשך זמן רב יותר, חמש-שש שעות. זאת, בין היתר, עקב מיעוט הפרשת חומצה הידרוכלוֹרית בקיבה.

• אין בְּרוֹק בעלי החיים הטורפים האנזים פטיאלין אשר מפרק את העמילנים שבמזון. זאת מכּיוון שעיקר מזונם של הטורפים הוא בשר שמרכיבו העיקרי הוא כידוע חלבון ולא העמילן. לעומת הטורפים, ברוֹק של בעלי החיים הצמחוניים, והאדם בכללם, בהפרשות בלוטות הרוק מצוי האנזים פטיאלין, אשר כאמור בא לפרק את העמילן שבמזון. כידוע, עמילן מצוי בפירות, בירקות, בדגנים, בזרעים, בפקעות, ועוד, שהם המרכיבים התזונתיים הטבעיים של האדם. לכן בלוטות הרוק מפותחות מאוד אצל בעלי החיים הצמחוניים, וקטנות ובלתי מפותחות אצל החיות הטורפות.

• חיות טורפות מתגרות ומעוררות את תאבונן מריחו של הבשר (הכּוונה לבשר טרי שלא עבר בישול ותיבול), ואילו האדם ובעלי החיים הצמחוניים תאבונם מתעורר מריחם ומצורתם של פּירות וירקות, ולא מרֵיח הבשר הטרי לסוגיו.

• הטורפים אוכלים את הבשר כמוֹת שהוא. האדם יאכל ברוב המקרים את הבשר רק לאחר בישולו ותיבולו. ללא בישול לא יוכל האדם ללעוס אותו ולעכּלו וללא תיבול אף ידחה עצמו ממנו.

גם בתרבויות אחרות – הצמחונות והימנעוּת מאכילת בשר היא הקו המומלץ

לאורך כל קורות האדם אנו עדים לכך שבשר אינו מומלץ כמרכיב בתפריטו של האדם.

ביוון העתיקה

• אנשי ספּרטה ניזונו ממזון צמחי. המשורר היווני אנטיפנוס מכנה את בני יוון: "אוכלי עלים".
אכילת בשר לא הייתה שכיחה ואם אכלו בשר, היה זה קשור לרוב באכילת בשר מקרבנות.

• אפּלטון מתאר באחד מכּתביו את אורחות חיי הצמחונים וממליץ לחנך את העם להתנזר מבשר.

• פיתגורס (שחי בין השנים 470-570 לפני הספירה), הידוע לכולנו ממשפט פיתגורס בגֵיאומטריה, זכה לכינוי: "מייסד הטבעונוּת הקלסית".

• היפּוֹקרטס (חי בין השנים 357-460 לפני הספירה), אשר נחשב ל"אבי הרפואה", היה צמחוני והִטיף לצמחונות.

בתקופה הרומית

הרומאים הושפעו בתרבותם מהתרבות היוונית. הדבר נותן את אותותיו גם בתחום התזונה; אז דוּבּר על הצורך להימנע מאכילת בשר.

• המשורר פוֹבֶּלִיוּס אוֹבִידוּס נאסוֹ (נולד בשנת 43 לפני הספירה) טוען שקיים קשר בין הריגת בעלי חיים לבין מעשי רצח של בני אדם. באותה רוח כתבו והִטיפו גם משוררים אחרים בני רומי.

• באותה תקופה הייתה כת של פילוסופים שכּוּנו "סטואיקים" ואשר חייהם היו נטועים בצמחוֹנוּת-טבעוֹנוּת והתנזרו משתיית יין ומאכילת בשר.

 מימי הביניים ועד לימינו

אף בתקופה זו, שקרויה גם "תקופת התחייה", למרות כל המהמורות הרוחניות-מוסריות אשר קרו בה, בעיקר סביב עליית הנצרות, היו אנשי רוח, מדענים ורופאים אשר הִטיפו להימנעות מאכילת בשר.

גם מימי הביניים ועד לימינו קמו רבים בעולם אשר הִטיפו לצמחונות ולהתנזרות מוחלטת מאכילת בשר. הבולטים שבהם הם: מישל דֵי מוֹנטֵין (1593-1553), פִּיֵיר גַאסֶנֶדִי (1655-1592), ויליאם שקספיר (1616-1564), פיליפּ הֶקֶה (1737-1661), דוד הרטלי (1757-1705), ז'ן ז'ק רוּסוֹ (1778-1712), סילווֹ סטרגרהם (1851-1794), הנרי דוד תורו (1862-1817), לֶב טולסטוי (1910-1828).

לסיום, חובה נעימה להזכיר את יהושע הלוי הורביץ, יליד וילנה, אשר בשנת 1864 עלה לארץ-ישראל והתיישב במושבה גדרה. הוא היה מראשוני הצמחונים-טבעונים בארץ-ישראל והטיף להתנזרות מאכילת בשר. בשנת תרצ"ח (1938) כתב יהושע הלוי הורביץ את "ספר הטבעונות" אשר בו מובאת התייחסות גדולי עולם בכל הדורות לנושא הצמחונות והטבעונות ועל הצורך להימנע מאכילת בשר.

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו