רפלוקס – הבעיה ופתרונה

מאת: -

רפלוקס, עליה של חומצת קיבה דרך הושט היא בעיה רפואית שכיחה ביותר. יחד עם זאת דרך הטיפול המקובלת בה עלולה להחמיר את מצבכם הבריאותי

צילום: 123RF

רפלוקס, עליה של חומצת קיבה דרך הושט היא בעיה רפואית שכיחה ביותר. יש מצבים שעליה זו בחומצת הקיבה מביאה להרגשת צריבה לא רק בוושט אלא עד לגרון. קורה שנגרם כאב שבטעות נחשב להתקף לב.

ברפואה המקובלת מייחסים מצב זה לעודף חומצה בקיבה ונותנים לאדם תרופות שאמורות לצמצם את חומציות מיצי הקיבה. זוהי טעות חמורה – ברוב המקרים המצב הפוך, יש חוסר חומצה בקיבה.

למעשה, אחרי שמזון נבלע, יש שסתום שאמור למנוע ממנו לחזור למעלה. אם השסתום לא פועל כהלכה, חלק מהמזון שבקיבה עלול לעלות בחזרה לוושט. זה לא קורה עקב עודף חומצת קיבה אלא מסיבות אחרות: שבר בטני (הרניה) או הליקובקטר פילורי – מצב שכיח ביותר בכל רחבי תבל שפוגע ביותר ממחצית האנשים בעולם והוא נחשב, לפי הגדרת ארגון הבריאות העולמי, כאחת הסיבות לסרטן בקיבה.

אלו שני מצבים שונים אך פעמים רבות, לרבים מן הסובלים משבר בטני יש גם הליקובקטר פילורי שגורם לדלקת כרונית ברמה נמוכה בציפוי הקיבה. במצב כזה יכול להיגרם כיב קיבה.

לעיתים, ניתן לרפא מצבים של שבר בטני עם טיפול בדרך של התעמלות נכונה או על-ידי כירופרקטיקה. הליקובקטר מעלה סיכון לרפלוקס. יש לא מעט סוגי תרופות שגורמות לרפלוקס – תרופות מרשם הניתנות לטיפול ביתר לחץ-דם, לטיפול באוסטיאופורוזיס, נגד כאבים, להרגעה וכדומה.

תוצאות הרות אסון

אם אדם סובל מתופעות לוואי של תרופות, השגיאה היותר גדולה שהוא יכול לעשות היא לקחת תרופות שיסתרו את פעולת התרופות הראשונות הנלקחות. צמחי מרפא, זנגביל במיוחד, עשויים לעזור. תרופות הסותרות את חומציות הקיבה מזיקות בתכלית. ברוב המקרים, יש בקיבה חוסר חומצה ולא עודף.

בספרות הרפואית יש 16,000 מחקרים המוכיחים שלא זו הדרך לטפל ברפלוקס. תרופות כאלו יגרמו למצבים חמורים יותר. התרופות מפחיתות את יכולת הגוף להלחם בהליקובקטר. ברור שבמצבי חרום אין מפלט אלא להגיע לבית חולים. שלא במצבי חרום, סתירת היכולת הטבעית של חומצת הקיבה לחסל חיידקים יכולה לגרום למחלות שונות במעיים ולאינפקציות שמקורן במזון שלא ראוי למאכל, גם להרעלות מזון. תרופות סותרות חומצת קיבה הן סיבה לאובדן מסת עצמות, שברים אוסטיאופורוטיים וגם לדלקת ריאות.

מה כן לעשות?

למעשה, רופא באוסטרליה הגיע לידי מסקנה שחלק ניכר מהמחלות האוטואימוניות נגרם בגלל חוסר חומצת קיבה. אם יש מחסור קל וחלקיקי חלבון שלא פורקו לחומצות אמיניות עוברים לדם, יש אלרגיה. במצב חמור יותר, יש מחלה אוטואימונית. הוא הצליח לרפא חולי לופוס רבים, שנטלו לפי הנחיותיו כמוסות בטאין הידרוכלורי עם פפאין וברומלין, אנזימים המופקים מפפאיה ואננס. כשנוטלים בטאין הידרוכלורי והמצב מחמיר, זה אומר שלא חסרה חומצת קיבה ויש להפסיק טיפול כזה.

על כל פנים, מסתבר ששתיית מיצי ירקות, מיץ גזר עם מיצי ירקות עלים, שיהוו עד 20% מכלל המיץ, עשוי לעזור לרבים. מיץ מצמחי בר אכילים עם מיץ גזר יעזור אפילו יותר, אבל חייבים להכיר היטב אילו צמחים ראויים למאכל ואילו לא. יש גם לנקוט בצעדים להעשיר את פלורת המעיים. חשוב לצרוך כמות סבירה של מלח, כמו מלח הימלאיה, המכיל מינרלים רבים ביותר. חשוב לצרוך אצות ים שתספקנה 800-1,000 מק"ג יודן, ועם 100 מק"ג סלניום. מיץ אלוורה, חומץ תפוחים במידה וצמחי מרפא אדפטוגניים כמו תה טולסי יעזרו לרבים. אין צורך להסביר לקוראינו עד כמה חשוב לצרוך מזון צמחי, אורגני ומאוד טרי.