אוכלים בעיניים
צילום: pixabay
"שיהיה": קונים חטיפים וממתקים כדי "שיהיה בבית", קונים לילדים או למקרה שאורחים יגיעו. לפעמים, אנחנו מציבים לעצמנו מכשולים בכוונה, בתת מודע, מתוך ידיעה שלא נוכל לעמוד בפיתוי.
הפתרון: אל תקנו "שיהיה". כי אם יהיה – תאכלו.
נפח: אם נאכל פחות מהנפח שאנחנו רגילים אליו, נישאר רעבים. אם נאמין שאנחנו אוכלים יותר, נרגיש שבעים. לדוגמא, אם נשתמש בפסטה שנפחה קטן יותר (כמו למשל ספגטי לעומת פסטה בצורת פפיונים), למרות שנאכל את אותה כמות, נחשוב שאכלנו פחות, ונישאר רעבים לאחר הארוחה.
הפתרון: הוסיפו ירקות למנת הפסטה. כך, נפח המנה יגדל, הערך התזונתי של המנה יעלה אך לא הערך הקלורי, ותחושת השובע תישאר לזמן ארוך יותר.
זמינות: אנחנו נוטים לאכול אוכל זמין ונוח אפילו שהוא פחות טעים. לדוגמא, אנחנו מעדיפים פופקורן מוכן למיקרו, מאשר להכין בסיר. נעדיף להזמין אוכל מבחוץ, מאשר להקדיש קצת יותר זמן ולהכין משהו בעצמנו.
הפתרון: אל תכניסו מזונות שמנים ומזיקים הביתה. ככל שיהיה לכם פחות נוח להשיג אותם, תאכלו מהם פחות.
אוכלים תוך כדי: צפייה בטלוויזיה / קריאת עיתון / פגישת עבודה וכו' – כשלא מתרכזים באכילה, לא שמים לב כמה אוכלים, ולפעמים גם לא שמים לב מה אוכלים.
הפתרון: תנו לאוכל את הכבוד המגיע לו. אל תאכלו תוך כדי עיסוקים אחרים. התרכזו באוכל, בטעמים, בחוויה. כך תשבעו יותר ותיהנו יותר מהאוכל.
טעים ומהיר: ככל שהאוכל טעים לנו יותר, כך עולה מהירות הלעיסה והבליעה שלנו. ככל שאוכלים מהר יותר, אוכלים כמות גדולה יותר, מכיוון שלגוף לוקח 20 דקות לפחות להגיב ולאותת לנו על שובע.
הפתרון: לאכול לאט. ללעוס היטב כל ביס וביס ולהתרכז בטעמים ובתחושות.
הגודל קובע: אם נאכל בצלחת גדולה מדי, נטעה לחשוב שאכלנו מעט מדי, נרגיש רעבים ונתפתה לקחת מנה שנייה, ואולי גם שלישית.
הפתרון: איכלו בצלחות קטנות יותר.
אוכלים דרך העיניים: ככל שנחשוב יותר על מאכל מסוים, כך נאכל ממנו כמות גדולה יותר. אם נניח יש צנצנת עוגיות על השולחן באופן קבוע. כל פעם שתעברו לידה תהיה איזושהי דילמה פנימית האם לקחת עוגייה או לא. אם תעברו לידה מספיק פעמים, בסופו של דבר תאכלו ממנה. ה"לא" כמעט תמיד הופך לאולי, והאולי כמעט תמיד, יהפוך לכן.
הפתרון: נסו להסתיר מהעין מאכלים לא בריאים, ושימו במקומם מאכלים בריאים. לדוגמא, הכניסו את צנצנת העוגיות לארון, והניחו על השולחן קערת פירות.
