Trima_saffron

Powered by WP Bannerize

ROT

Powered by WP Bannerize

על תקווה ועל אחריות – סיקור אירוע תעצומות חלק א

מאת: מורן אבן
בדרך כלל כשמדברים על סרטן, מדברים במספרים: כמה שורדים, כמה לא. כאילו שמדובר במלחמת חורמה - של המטופל במחלה או אולי של המחלה בעולם. אירוע תעצומות הביא משב רוח חדש ומרענן
החלמה מסרטן

יום שישי בבוקר, היום הכי נעים בתל אביב, השמש חמימה הקיץ אביבי ואני מגיע לאירוע המיועד למבריאי סרטן ולכאלה שפגשו את הסרטן ומתמודדים אתו. נשמע אחר? כך היה.

זה לא האירוע הראשון בנושא סרטן שבו אני משתתף. בגלל המעורבות שלי בטיפול באנשים שפגשו את הסרטן ומתמודדים אתו במחלקה לרפואה משולבת משלימה באיכילוב, אני מתעניין ולומד על הנושא כל הזמן, אבל האירוע הזה נשא עמו משב רוח מרענן וחיובי.

שיחה שכל כולה תקווה ואחריות

יעקב שהם הוא איש מקסים ופרופ' המתמחה בטיפול משולב בסרטן. שהם נתן הרצאה שבה הנתונים המספריים תמכו בדבר אחד בלבד: לעורר תקווה באנשים שפגשו את הסרטן ומחפשים כל דרך וכל כלי כדי להרדימו. אני משתמש בכוונה בשפה 'אחרת'. תוכלו לשים לב עד כמה היא משנה את התפיסה שלכם לגבי סרטן.

שהם דיבר גם על גיוס כוחות ריפוי הגוף והנפש, ושלשם גיוסם נדרשים תנאים מסוימים. אחת הדרכים ליצירת תנאים אלה היא שינוי גישה. למשל כשמדברים על אחוזי הישרדות מסרטן, אפשר לומר: "חצי מהאנשים שחלו בסרטן הלבלב שרדו יותר מ 5 שנים" ואפשר גם לומר: "נשארו לך פחות מ- 5 שנים לחיות". האמירה הראשונה משנה את יכולתו של האדם שפגש בסרטן לפתח בתוך עצמו תקווה ולגייס את כוחות הריפוי של גופו ונפשו. ואלה כוחות חזקים מאין כמוהם.

עוד הוא דיבר על כך שעד היום סרטן נחקר בעיקר ברמת התא. כלומר המחלה הוגדרה כקבוצה של תאים שהצליחו 'לרמות' את תהליך המוות התאי והתפתחו לכדי גידול. אך כיום הגישה משתנה והופכת הוליסטית ומערכתית. אחד הסממנים לכך הוא הגילוי שתאי הסרטן רותמים את סביבתם הקרובה כדי לספק לעצמם את צרכיהם. הסביבה הזו דורשת תנאים סביבתיים מסוימים ואפילו תנאים תרבותיים מסוימים. מכך ניתן להבין שהסרטן קשור לדרך שבה כל אחד חי את חייו והרגליו, וכל זה ישפיע על הדרך שבה הסרטן יתפתח או ייסוג.

התמודדות עם סרטן

פרופ' יעקב שהם בהרצאתו (צילום מערכת)

אספקט נוסף ששהם דיבר עליו הוא הרופא המטפל. אדם שפוגש סרטן פוגש גם רופא אונקולוג שאתו הוא צריך להתמודד. פעמים רבות גישת הרופא היא 'להיות ריאלי', אך בפועל זוהי גישה מייאשת, ומחקרים מצביעים על כך שייאוש הוא גורם שפוגע ביכולתה של מערכת החיסון להתמודד עם תאי הסרטן הסוררים. כלומר הגישה ה'ריאלית' מונעת, פעמים רבות, מהאדם תרופות חשובות לעין ערוך – תרופות, שהרופא לא תמיד מספק לו. אל מול הרופא הזה, על האדם לשמור על התקווה ועל האופטימיות לגמרי בעצמו.

לכן הוא מסכם ואומר, מקרים שבהם הסרטן נסוג לשנים אינם מקרי נס, אלא תוצאה של תנאים מסוימים וחלקם נטועים היטב בגישה של האדם ושל הרופא אותו הוא פוגש.

לצאת מהסטטיסטיקה

אחריו מגיעים פרופ' משה פרנקל, יו"ר החברה הישראלית לרפואה משלימה, ודורית ראשוני-מנדיל, מחברת ספר אודות סיפורים מעוררי השראה של מבריאי סרטן בישראל, שהפכו את האבנים כדי לאפיין מבריאים יוצאי דופן, ובעצם תומכים בגישתו של שהם.

התמודדות עם סרטן

משתתפי אירוע תעצומות (צילום מערכת)

פרופ' פרנקל, יחד עם ד"ר שחר לב ארי וחוקרים נוספים, חקר מה שונה באנשים שיצאו מהסטטיסטיקה – אנשים שפגשו בסרטן והצליחו להרדימו לשנים ארוכות, או לתמיד. תוצאות המחקר הצביעו על כך שמי שהצליח בזאת עשה זאת באופן מכוון ואין מדובר במקריות. אנשים אלה היו אקטיביים בנוגע למחלה; הם התעניינו, יזמו ושינו. פרנקל הצביע על גורם נוסף ששזור בכל אחד מהסיפורים של אלה שיצאו מהסטטיסטיקה: כולם ציינו מטפל או רופא, שבזכותו הם הצליחו להרדים את הסרטן. הוא ניסה למפות גם את הגורם הזה ושאל אילו תכונות קיימות אצל המטפלים והרופאים שהיו משמעותיות עבור המתמודדים עם סרטן. התשובות לא אחרו לבוא: כנות, אמפתיה, מקצועיות, תקשורת אנושית טובה. כל אלה היו חלק בלתי נפרד מאופיים של הרופאים והמטפלים שליוו את המבריאים יוצאי הדופן שחקר פרנקל. מי מכם לא מאחל לעצמו רופא או מטפל כזה.

כמו כן עולה ממחקרו נתון מעניין, כל החולים יוצאי הדופן ששרדו מעל חמש שנים, היו מטופלים בסוג כלשהו של רפואה משלימה בשילוב רפואה קונבנציונאלית.

פרנקל ציין את האתגרים העומדים הן בפני המתמודדים הן בפני המטפלים והרופאים:

• יצירת מאגרי מידע של רופאים יוצאי דופן, לפי עדויות של מתמודדים
• מערך תמיכה המסייע למתמודדים להפוך לאקטיביים בנוגע למחלה
• יצירת מאגר מידע פשוט אודות הטיפולים ואחוזי השרידות שהם מעניקים
• יצירת מאגר מידע המרכז מתמודדים יוצאי דופן, כגורם מגביר תקווה

התמודדות עם סרטן

דורית ראשוני-מנדיל (צילום מערכת)

רונית ראשוני-מנדיל, כותבת הספר "להפוך את כל האבנים" פגשה בסרטן פעמיים. ראשוני-מנדיל סיפרה ששמה ניתן לה על שם סבתה שנפטרה מסרטן בגיל 43. אמה אמרה לה כמה פעמים במהלך חייה: "את תמצאי את התרופה לסרטן". בגיל 43 היא התבשרה שגם בגופה התפתח סרטן. אחרי טיפולים כימותרפיים שמרניים הסרטן נעלם, אך חזר כעבור כמה שנים. הפעם הוא היה גרורתי. ראשוני-מנדיל יצאה למסע בעקבות שורדי סרטן בישראל כדי להבין מה עליה לעשות בעצמה כדי להרדים את הסרטן. בעקבות מסע זה היא החליטה לשנות את אורח חייה בהתאם למה שעשו הם. היא פגשה וראיינה אותם, חקרה ועמלה והרכיבה את הנוסחה האישית שלה להתמודדות עם הסרטן, וזה עבד. בדיוק כמו שאמה אמרה, היא מצאה את התרופה לסרטן. ביום האירוע הציגה רונית את הבדיקה האחרונה, אותה עברה 24 שעות לפני האירוע, בבדיקה רואים שהסרטן שוב נעלם.

ראשוני-מנדיל הצליחה גם לחלץ ממסעה האישי נוסחה כללית, שעל כל אחד להפוך אותה לאישית עבורו. לפי נוסחה זו יש לתת תשומת לב לכמה היבטים:

• הפיזי (פעילות גופנית)
• התזונה
• האמונה בכוח גבוה יותר
• הרפואה הרגילה
• עולם הנפש והרגש

שהם, פרנקל וראשוני-מנדיל פתחו את הכנס במשב של תקווה מהולה באחריות – הן אישית של המתמודד והן של הממסד שעליו לאמץ גישות חדשות. חלקו הבא של הכנס עסק ברפואות מסורתיות ובמה שיש להן להציע למתמודדים עם סרטן, ובו אדון בכתבה הבאה.

מורן אבן, המרכז לרפואה משולבת – משלימה למטופלי סרטן בבי"ח איכילוב

השאירו תגובה: