שוברים את הכלים

בכל דור ודור, בכל שנה ושנה, חייב אדם (שימו לב, לא נאמר "חייב יהודי") לראות איך הוא מתחבר עם יציאת מצרים. הפרטית, המשפחתית, הלאומית, העולמית

השנה אני בוחרת להתחבר לנושא השחרור מהרגלים כובלים. לבני ישראל היה קשה אחרי 400 שנה להתרגל למצב של חירות, שאיתה באה אחריות. הם היו רגילים לקורת גג, אוכל מגוון, וראש קטן. שאומרים להם מה לעשות והם לא צריכים יותר מדי לחשוב. לעבוד עבודה פיסית קשה, כן. לחשוב על מה שהם עושים? זה לא. למרוד באדונים שלהם? עד כאן. גם כשהמצב רע מאוד וכביכול לא יכול להיות יותר גרוע, יותר קל להם להישאר בו מאשר לשנות. ואחרי שיצאו ממצרים, במקום להודות על החירות הם התלוננו על געגועיהם לסיר הבשר. נדרשו ארבעים שנה כדי שהדור שייכנס לארץ המובטחת שבה צריכים להקים מדינה ולהתחיל לחיות חיי עצמאות יהיה דור שלא הכיר את המנטליות של העבדים.

הדבר שיכול לעצור אדם מלהגיע לריפוי יותר מכל דבר אחר זהו כוחו של ההרגל המשעבד. גם כשיודעים שההרגל מזיק, יותר קל לפעמים להישאר עם המוכר מאשר לשנות אותו, כי השינוי עצמו דורש הרבה אנרגיה, כמו האצת המכונית.

כל ההרגלים הקשורים ישירות או בעקיפין בבריאות שלנו: הרגלי אכילה, הרגלי שינה, הרגלי פעילות גופנית, הרגלים הקשורים ביחס עבודה/מנוחה או ביחס מתחים/פורקן, הרגלים רפואיים, הרגלי נשימה או יציבה נכונה, הרגלי נקיון, הרגלי תגובות רגשיות וגם הרגלים הקשורים בבריאות כדור הארץ – כולם קשורים זה בזה, ומעל הכל כולם קשורים בסוג אחד של הרגל שאותו לכולנו קשה לשנות: הרגלי חשיבה. כל אחד יכול לשנות הרגלים מזיקים ולסגל במקומם הרגלים בריאים. אבל מי שמצליח לשנות את הרגלי החשיבה שיצרו את אותם הרגלים מזיקים, יש לו סיכוי הרבה יותר טוב לא רק לשנות אלא גם להתמיד בשינוי. כנראה שבני ישראל לא הצליחו לשנות את הרגלי החשיבה של העבדות, כי עד היום עם ישראל משועבד לעגל הזהב, רק שבכל דור ודור הוא מקבל ביטויים חדשים…

חג הפסח בא להזכיר לנו את הצורך מדי פעם לצאת מהתבניות המוכרות ולהטיל ספק בדברים שאנחנו רגילים לקחת כמובנים מאליהם. אכילת המצות ובעיקר ההימנעות מחמץ יכולה, למשל, להזכיר לנו עד כמה באופן שגרתי אנחנו רגילים לאכול לחם אבל שאפשר לפעמים להסתדר גם בלעדיו, ושיש אנשים שחיים כל השנה בלי לחם – ואני לא מתכוונת לאלה שרעבים ללחם מתוך עוני, כי למרות שהמצות נקראות "לחמא עניא" הן הרבה יותר יקרות מלחם תפוח – אלא לאנשים שנאלצים או בוחרים לוותר על הלחם מסיבות בריאותיות שונות.

לכן אני רוצה לנצל הזדמנות זו כדי לתת כמה דוגמאות שיכולות לעזור לכם (אה, כן, בחלק מהסעיפים גם לי בדרך-אגב) לשנות כמה הרגלי חשיבה שיכולים להוביל להרגלי חיים טובים יותר:

א. "מזון בריא יקר יותר"

אם משווים קילו לקילו של מוצר מקביל, האמירה הזו בדרך כלל נכונה. קילו אורז לבן זול יותר מקילו אורז מלא, קילו ירק או פרי אורגני לרוב יקר יותר מקילו של אותו פרי/ירק לא אורגני (לא תמיד), וכו'. אבל כאשר מוותרים על רוב המזון מהחי, על משקאות קלים, על רוב החטיפים (ומכינים חטיפים תוצרת בית שהם בריאים, זולים ואקולוגים יותר וקונים רק מדי פעם מעט חטיפים יותר בריאים), אוכלים פחות במסעדות (אם כי לא צריך לוותר על זה לגמרי), קונים כמה שאפשר ישירות מהחקלאים, מקשיבים לגוף ואוכלים רק את הכמויות שצריך ובכך גם מפחיתים משמעותית את הכמות שאוכלים, בדרך כלל התוצאה – אחרי שגומרים להחליף את המזווה ונכנסים לשגרת תזונה בריאה – היא ירידה בהוצאה החודשית על מזון. שלא לדבר על הירידה בהוצאות על טיפולים רפואיים וימי מחלה.

ב. "הכנת מזון ביתי, שזה א"ב של תזונה בריאה, גוזלת הרבה זמן ואין לי זמן לזה"

וכמה זמן אתם מקדישים לקריאה בעיתונים, ישיבה מול הטלויזיה (שהיא כביכול מנוחה אך גוזלת כוחות מבלי שנרגיש), בילויים שונים, טיפולים רפואיים/ימי מחלה, אכילה במסעדות וכו'?

מדי פעם אני מבשלת מנות עבור מטופלים שרוצים עזרה במעבר לתזונה בריאה. אחת המטופלות שקלה להזמין ממני כמה מנות כי רצתה לאכול בריא אבל לא היה לה זמן להכין. בסוף היא החליטה לוותר על הרעיון, כי מצאה פתרון שגם בעיני היה יותר מוצלח (גם ככה אני רואה בזה יותר שליחות מאשר פרנסה): היא צמצמה את המשרה השוחקת שלה, ולקחה יום בשבוע גם בשביל להינפש ולהיות יותר עם הילדה וגם בשביל לבשל לכל השבוע, ובשאר השבוע הכינה רק סלטים טריים.

ג. אין לי מזמן לנשום. מכירים את הביטוי "אין לי זמן לנשום"? אפילו המזון הבריא ביותר לא יועיל אם הנשימה והזזת הגוף לא יעזרו לדם המכיל את יסודות המזון המעוכל להגיע ליעדו. אפשר לנשום עמוק כשאנחנו תקועים בפקק במקום להתעצבן, כשמחכים שמשהו ייפתח במחשב, כשמתעוררים בבוקר לפני, לפני השינה, לפני ואחרי שאוכלים, וכו'. כל פעולה שהיא חדשה לנו גוזלת הרבה יותר זמן מאשר ברגע שהיא הופכת להרגל.

ברגע שאנחנו מבינים שההרגל החדש יכול לחסוך לנו הרבה זמן בטווח הארוך (למשל אם ננשום יותר או ננוח יותר ההספק שלנו בעבודה או בלימודים יהיה טוב יותר ונצטרך להשקיע פחות זמן כדי להשיג תוצאות אפילו טובות יותר), יהיה לנו הרבה יותר קל ליישם אותו גם בטווח הקצר.

וגם הרגלים כמו הפרדת אשפה לקומפוסט ולמיחזור שתורמים לבריאות כדור הארץ ובעקיפין גם לבריאות שלנו, גוזלים הרבה זמן רק בשלב הראשון שבו אנחנו צריכים להתרגל לרעיון ולחשוב איפה לשים כל דבר.

ד. "אני לא יכול/ה להתעורר בלי הקפה של הבוקר". זה רק בגלל שאתם רגילים לקום עייפים או לחשוב שאתם עייפים (די במחשבה על עייפות כדי להרגיש עייפים). הרגלי שינה טובים יותר, פורקן מתחים, פעילות גופנית מתונה אבל עקבית, שתייה מספקת, תזונה עתירת חיוּת  (ויטאליות) ודלת חיות (מזון מהחי), ולפעמים גם עזרה של צמחי מרפא – כל אלה יכולים למנוע את הצורך בקפה. אני כבר 17 שנה לא שותה קפה וטוב לי כך.

ה. "כשיש לילד חום צריך לקחת אותו לרופא ולתת לו תרופה להורדת חום, ואם יש חשד לזיהום חיידקי צריך לתת אנטיביוטיקה". זוהי רק דוגמא אחת מני רבות לצורת החשיבה שהורגלנו אליה לפיה:
– הרופא למד הרבה שנים ולכן הוא תמיד יודע מה הוא עושה ותמיד יתן את הדבר הטוב ביותר.
– הסימפטום גורם לסבל ולכן צריך להעלים אותו.
– החיידק גורם לסימפטום ולכן צריך להרוג אותו.
(רשימה חלקית).

הרגל החשיבה החדש שאני רוצה להציע, הוא:

"אני אקח אחריות על הבריאות שלי/של ילדיי, אמצא את הדרך הטבעית המתאימה לי ביותר לטפל בבעיה עכשיו ולמנוע אותה בעתיד, מתוך הבנה שהטיפול צריך להיות מהשורש".

לקיחת אחריות על הבריאות יש בה הרבה מן החירות.
חג חירות שמח

לאתר של שני פרופסורסקי

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו