שאריות חומרי הדברה בפירות וירקות - יש או אין?

חומרי ההדברה לא נשארים בשדה (123RF)

מבין 600 קוטלי החרקים המצויים בשימוש כיום, 64 הוגדרו על-ידי הסוכנות להגנת הסביבה כמסרטנים. מחקר שנערך על-ידי המועצה הלאומית למחקר, מצא כי 13 מתוך 64 החומרים המסרטנים הם המסוכנים ביותר. רשימת החומרים המסוכנים כוללת 0-פנילפנול, מטיראם, זנב, פולפט קפטפול, תלוניל, בנומיל, לינורון, כלורדימפורם, קפטן, מאנב, מאנקוזב ופרמתרין.

הריכוזים הגבוהים ביותר של קוטלי חרקים אלה נמצאו במזונות הבאים (הרשומים לפי סדר יורד של הריכוזים): עגבניות, בשר בקר, תפוחי אדמה, תפוזים, חסה, תפוחים, אפרסקים, חיטה, סויה, גזר, עוף, תירס וענבים.

רבים מאיתנו מאמינים להבטחותיהם של הגורמים הממשלתיים ותעשייני המזון שהמזון שאנו אוכלים נבדק בקפדנות וביסודיות ואינו מכיל שאריות של חומרי הדברה מסוכנים. בדיקת התהליך הזה הראתה כי רק 1% מאספקת המזון נבדקת, ושהתהליך אינו כולל את כל חומרי ההדברה.

שאריות בתאים ובחלב אם

הרעלה מחומרי הדברה אינה תופעה נדירה. מקרה מדאיג במיוחד אירע ב-1985, בעקבות השימוש בקוטל חרקים סיסטמי שנקרא אלדיקארב, שרוסס על אבטיחים. חומר הדברה סיסטמי הוא חומר שחודר לכל הצמח, ולא נספג רק בחלקו החיצוני. כ-1,000 איש הורעלו מאכילת האבטיחים הנגועים, כשהתסמינים נעו מבחילות והקאות ועד להתקפים אפילפטיים, נזק עצבי והפרעות ראיה.

לעיתים נעשה שימוש בשילובים של כמה חומרי הדברה. 70 סוגים שונים של חומרים משמשים לריסוס פלפלים, 100 – לטיפול בתפוחים ו-50 לטיפול בברוקולי. מצדדי השימוש בחומרי ההדברה טוענים כי רובם מסיסים במים וניתן לשטוף אותם בקלות או להסירם באמצעות קילוף. אולם חלק מהפירות והירקות, כגון פלפלים, אפרסקים, מלפפונים, תפוזים, תפוחים, אבוקדו וחצילים, מרוחים בחומר ציפוי מיוחד שמונע ריקבון מהיר. לעיתים קרובות, חומר הציפוי הזה מכיל חומרי הדברה שלא ניתן להסיר אותם על-ידי שטיפה במים.

מחקרים שנערכו לאחרונה מצאו שאריות של כ-70-50 חומרים כימיים ברקמות השומן של אנשים בריאים. מחקרים רבים גילו שאריות של חומרי הדברה בחלב אם, ולמרות זאת, אף מחקר ארוך טווח לא בדק את ההשפעות הרעילות של קוטלי חרקים וקוטלי עשבים. לאור העובדה שרבים מהם מסיסים בשומן, היעדר המידע הזה צריך להדאיג אותנו מאוד.

גם אם אתם לא סובלים, זה לא אומר שזה לא משפיע

רבים מהחומרים הכימיים האלה גורמים לשינויים במוח. הם משבשים את ההולכה העצבית, את תפקוד הקולטנים ואת הפיזיולוגיה של קרומי התאים. עובדה מדאיגה במיוחד שהתגלתה לאחרונה היא שלחלק מהחומרים האלה יש השפעה ממוקדת על מערכת העצבים. לדוגמה, חלקם גורמים לשינוי במערכת החיסונית של המוח ואילו אחרים משפיעים בעיקר על אספקת הדם למוח ובה בעת הורסים אזורים מסוימים כמו החומר השחור, האחראי למחלת הפרקינסון.

רוב האנשים מניחים שאם הם אינם סובלים מתסמינים כלשהם בזמן החשיפה, הם לא הושפעו ממנה. זו הנחה מסוכנת. השפעותיה של חשיפה מוקדמת לרבים מחומרי ההדברה עלולות להופיע רק בשלבים מאוחרים יותר בחיים. ידוע לנו שרוב המחלות הנוירולוגיות אינן מתפתחות מבחינה קלינית לפני ש-80% מתאי העצב באזור מסוים במוח נהרסים. תהליך ההזדקנות כרוך בניוון טבעי של תאים אלה, ופגיעה בשלב מוקדם בחיים מגבירה משמעותית את הסיכון להרס של תאי עצב בגיל צעיר מהצפוי.

פרקינסון חמור תוך 10 ימים

מגנים על הצומח, אבל משבשים לנו את המוח (123RF)

בדיקת שיעורי התחלואה בפרקינסון באוכלוסייה העלתה כי מחלה קשה זו נפוצה פי 2 בחקלאים, לעומת אנשים שמתגוררים בעיר. במצב התקין, כ-7%-5% מתאי העצב בחומר השחור, האזור המוחי המושפע מהמחלה, מתים מדי עשור. חשיפה לחומרים כימיים רעילים למוח מגבירה את קצב התמותה ל-15%-10% בעשור, מה שמעלה משמעותית את הסיכון לפתח את המחלה. תזונה עשירה בחומרים אקסיטוטוקסיניים מגבירה עוד יותר את סיכוני התחלואה, במיוחד מפני שרבים מחומרי ההדברה האלה יכולים לחדור דרך המחסום דם-מוח.

כמה אירועים ממחישים לנו היטב את העיקרון הזה. מחקר שפורסם בכתב העת היוקרתי Neurology, תיאר חמישה מקרים קשים של התפרצות מחלת פרקינסון בעקבות חשיפה לחומרי הדברה אורגנוכלורידיים. במקרה הבולט מכולם, אישה בת 64 פיתחה מחלה מהירה וקשה אחרי שבמשך 10 ימים היא ריססה את ביתה מדי יום בתרסיס קוטל חרקים. היא אושפזה בבית החולים ומצבה השתפר באיטיות בעקבות טיפול בתרופות לפרקינסון.

כל התסמינים שמהם היא סבלה חזרו והופיעו יום לאחר חזרתה הביתה. התסמינים החמירו כל כך, עד שהיא הייתה מרותקת למיטה ולא יכלה לבלוע. הגדלת המינון של התרופות לפרקינסון לא עזרה. פעם נוספת, היא הועברה לבית החולים ושם החלימה במהירות.

הפעם, בני משפחתה קירצפו את הבית ביסודיות במים וסבון, אך למרות זאת, כשהיא שבה לביתה, התסמינים חזרו והופיעו. היא נאלצה לעבור דירה לבית אחר, כשהיא מותשת וחולה. כצפוי, התסמינים נעלמו. במשך שנתיים היא לא סבלה מתסמינים כלשהם. שנתיים לאחר המעבר היא ביקשה מבני משפחתה להביא לה בגדים שאוחסנו בבית הקודם, ומייד כשהיא לבשה אותם, תסמיני הפרקינסון הופיעו שוב. הם נעלמו רק לאחר שהיא זרקה את הבגדים הישנים וקנתה חדשים.

חשוב לציין שאף בן משפחה אחר שגר בבית שרוסס לא פיתח תסמינים, מה שמעיד על כך שהייתה לה רגישות חריגה לחומרי הדברה אורגנופוספאטיים. איננו יודעים מדוע. ייתכן שמערכת נטרול הרעלים בגופה הייתה פגומה, מה שחשף אותה לרעילות רבה יותר. המקרה הזה ממחיש גם שאפילו ריכוזים נמוכים ביותר של חומרי הדברה עלולים לגרום להפרעות קשות במערכת העצבים, אפילו שנים לאחר החשיפה הראשונית. הדבר נכון במיוחד אצל אנשים רגישים.

מחקר שנערך במרכז הרפואי רוצ'סטר, דיווח על תרחיש מפחיד לא פחות. החוקרים גילו כי חשיפת חולדות לתערובת של קוטל העשבים פרקוואט וקוטל הפטריות מאנב גרמה אצלן להופעת פרקינסון. עם זאת, אף אחד מהחומרים לא גרם למחלה בפני עצמו. כפי הנראה, השילוב ביניהם הוא שפתח את המחסום דם-מוח, ואיפשר לפרקוואט ליצור את הנגעים המוחיים האחראים לפרקינסון.

שני החומרים האלה מרוססים על עגבניות, תפוחי אדמה, תירס, חסה ויבולים רבים אחרים.

מתוך ספרו של ד"ר ראסל בליילוק, שיצא בהוצאות פוקוס

רוצים לדבר על הכתבה? היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו